מחיקה חיובית / רפי זברגר

שבת עה ע''א

הקדמה

במאמר זה נלמד על אב מלאכה של כותב שתי אותיות ואב נוסף של מוחק על מנת לכתוב שתי אותיות. רש''י במשנה בדף ע''ג הזכיר לנו את המשנה שלמדנו בדף ק''ג: המסבירה את מקור הכתיבה והמחיקה במשכן:
לקמן (דף קג:) מפרש למאי מיבעיא, למשכן שכן רושמין על קרשי המשכן לידע איזה בן זוגו, וכותב אות בזו ואות בזו, ומוחק - פעמים שטעה.
קרשי המשכן היו נבנים באותו סדר כל פעם מחדש. כדי לדעת את סדרם רשמו על כל זוג קרשים אות זהה, וכך ידעו לחברם. מכאן חיוב כותב על כתיבת שתי אותיות. המחיקה אירעה במשכן כאשר טעו ברישום, ורצו לכתוב אותיות אחרות נכונות.
מן התורה נאסרה רק כתיבה המתקיימת, ואם כתב שתי אותיות שאינן מתקיימות, כגון על עוגה, או על חול וכדו' נאסר מדרבנן.
המשנה לא הגדירה את גודלי האותיות, והאם יש קשר בין הגודל למספר האותיות, הן בכתיבה והן במחיקה. הברייתא אשר נלמד במאמרנו עוסקת בסוגיא זו.
 

הנושא

תנו רבנן: כתב אות אחת גדולה ויש במקומה לכתוב שתים - פטור.
דין זה ברישא של הברייתא מלמד כי החשיבות במלאכת כותב היא למספר בלבד. גם אות אחת גדולה אפילו בגודל שתי אותיות, אינה מחייבת מדין כותב, כיוון שלא כתב שתי אותיות. על פניו נראה כי גודל האותיות אינו משמעותי. גם אם יכתבו שתי אותיות קטנות מאוד, יתחייבו מדין כותב. כאמור אות אחת אפילו גדולה אינה מחייבת קרבן (בשוגג).
אנו יודעים שיש קשר בין אב מלאכה כותב, לאב מלאכה מוחק. לכאורה קשר זה אמור לייצר שוויון בדינים, אך מהסיפא אותה נלמד מיד ניווכח שאין זה כך. 
מחק אות גדולה ויש במקומה לכתוב שתים - חייב.
דווקא במחיקה, אין צורך למחוק שתי אותיות. מספיק למחוק אות אחת גדולה, שאפשר לכתוב במקומה שתי אותיות – כבר מתחייבים מדין מוחק. הסיבה: מחיקה מחייבת רק אם יש מטרה לכתוב במקום המחיקה. ולכן, אם יש אפשרות לכתוב במקום המחק שתי אותיות, כבר אז מתחייבים, למרות שנמחקה רק אות אחת גדולה. 
אמר רבי מנחם בן רבי יוסי: וזה חומר במוחק מבכותב:
מסכם רבי מנחם בן של רבי יוסי ואומר כי ברייתא זו מראה לנו חומרה שיש במחיקה יותר מאשר בכתיבה (מחיקת אות אחת גדולה מחייבת, וכתיבת אחת אחת גדולה אינה מחייבת).
נמצאנו למדים כי אב מלאכה מוחק תלוי באפשרויות הנוצרות לכתיבה לאחר המחיקה, ולכן לא משנה כי מחקו רק אות אחת, העיקר שהיא גדולה מספיק כדי שיהיה אפשר לכתוב במקומה שתי אותיות. 
נלמד תוספתא (פרק י''א, הלכה י''א) המרחיבה דין זה:
נפלה דיו על גבי ספר ומחקה, שעוה על גבי פנקס ומחקו, אם יש במקומה כדי לכתוב שתי אותות – חייב, והמוחק לקלקל - פטור.
לפי תוספתא זו אין צורך במחיקת אותיות כדי להתחייב, אלא אפילו מחיקת דיו או שעווה, המאפשרת אחריה לכתוב שתי אותיות במקום המחק – כבר מחייב משום מוחק. מסיימת התוספתא וקובעת כי מחיקת שאינה אלא ''לקלקל'' ולא למטרת חיובית של כתיבה לאחריה, הרי פטור מהבאת קרבן (בשוגג). 
 

מהו המסר

למדנו היום משמעות ומהותו של איסור כותב ומוחק בשבת. למדנו כי מחיקה אינה מחייבת דווקא מחיקת אותיות, אלא ייתכן כל דבר המונע כתיבה, והמחיקה מאפשרת כתיבה במקום המחק.
מחיקה מסמלת הסרה, ניתוק, "מחיקת העבר'' וכן הלאה. נלמד מדיני מחיקה בשבת, גם על ''מחיקה בחיים''.
לא פעם אנו מבקשים ''למחוק'' אירועים שקרו לנו בעבר, או פעולות שבצענו ומקנים לנו ''תחושות לא טובות''.
אם היו שואלים אותנו, ואם היינו יכולים לחזור בציר הזמן אחורנית, היינו מעדיפים למחוק את האירועים או הפעולות הללו. היינו מאוד רוצים להסיר אותם מקורות החיים שלנו. אך מה לעשות, החיים ממשיכים הלאה ולא חוזרים אחורנית, ותקוות או ציפיות מעין אלו אינן יכולות להתממש בפועל. אך בכל אופן, אם נרצה לעשות ''מחיקה פיקטיבית'' ולנסות לתקן את המעוות, הרי שיש לעשות ''מחיקה חיובית'' כמו זו הנאסרה בשבת קודש. מחיקה לשם כתיבה מחדש. מחיקה הרואה קדימה, ומייצרת מצב של כתיבה מחודשת שאנו רוצים וכמהים לבצעה. כלומר, המחיקה שאנו נעשה בראשנו ובמוחנו תהא הכשרה לקראת כתיבה מחודשת. הכנה פיזית ונפשית לכך, שאם אמנם ייוצר מצב דומה לזה שחווינו בעבר, נכתוב ונייצר כתיבה טובה, יפה ואיכותית, אשר נרגיש בה תחושות טובות ונעימות.


לע''נ אבי מורי: ר' שמואל ב''ר יוסף, אמי מורתי: שולמית ב''ר יעקב, וחמי: ר' משה ב''ר ישראל פישל ז''ל
תגובות תתקבלנה בברכה ל: [email protected]