גם דברי חכמה הנשמעים בצנעה עושים רושם / רפי זברגר

שבת סה ע''ב - סו ע''א

הקדמה

למדנו בתחילת המשנה בסוף דף ס''ה:
הקיטע יוצא בקב שלו - דברי ר' מאיר, ורבי יוסי – אוסר.
מחלוקת רבי מאיר ורבי יוסי לגבי יציאת אדם קטוע רגל עם ה''קב'' שלו. רבי מאיר התיר כי החשיבו כמנעל. לעומתו, רבי יוסי אוסר כיוון שהוא לא החשיבו כמנעל, עקב היותו עשוי מעץ ולא מעור. 
ואם יש לו בית קיבול כתיתין – טמא.
כזכור, פשוטי כלי עץ אינם מטמאים. ולכן, אם לקב היה ''בית קיבול'' (מקום הנחת בדים, ''לרכך'' את המגע עם הרגל) יצא הקב מהגדרת ''פשוטי כלי עץ'', והפך להיות כלי עץ עם בית קיבול, ולכן הוא נטמא.

 

הנושא

אמר ליה רבא לרב נחמן: היכי תנן?
רבא שאל את רב נחמן: מי הוא המתיר במשנה ומיהו האוסר. האם נאמר במשנה כגרסתנו כי רבי מאיר התיר ורבי יוסי אוסר, או גורסים במשנה: אין הקיטע יוצא בקב שלו דברי רמי מאיר, ורבי יוסי מתיר? 
אמר ליה: לא ידענא.
רב נחמן לא ידע מהי התשובה. 
הילכתא מאי?
אם היינו יודעים מי סובר מה, היינו מפעילים את הכלל: רבי מאיר ורבי יוסי - הלכה כרבי יוסי, מכיוון שאיננו יודעים שואל רבא מהי ההלכה למעשה? 
אמר ליה: לא ידענא.
רב נחמן ענה, כי אינו ידוע גם את פסק ההלכה. 
איתמר: אמר שמואל - אין הקיטע, וכן אמר רב הונא: אין הקיטע.
שני האמוראים: שמואל ורב הונא גרסו כגרסה השנייה שרבי מאיר פוסק כי אין קיטע יוצא בקב שלו, ורבי יוסי מתיר. 
אמר רב יוסף: הואיל ואמר שמואל - אין הקיטע, ואמר רב הונא - אין הקיטע, אנן נמי ניתני - אין הקיטע.
רב יוסף קיבל את גרסת שני האמוראים לעיל, כי רבי מאיר הוא האוסר לקיטע לצאת בקב שלו ורבי יוסי מתיר. 
מתקיף לה רבא בר שירא: לא שמיע להו הא דמתני ליה רב חנן בר רבא לחייא בר רב, קמיה דרב, בקיטונא דבי רב: אין הקיטע יוצא בקב שלו - דברי רבי מאיר ורבי יוסי – מתיר, ומחוי ליה רב: איפוך.
רבא בר שירא תמה על רב יוסף אשר גרס במשנה שלנו ''אין הקיטע'' בדברי רבי מאיר, והרי בחדרו הקטן של רב עסקו בסוגיה זו, ורב חנן גרס בפניו כמו גרסת שני האמוראים ''אין הקיטע'' ורב ''רמז'' לו בידיו כי הגרסה אינה נכונה, אלא יש לגרוס הפוך. כלומר רב גורס במשנתנו כי רבי מאיר פוסק שהקיטע יוצא בקב שלו. 
אם כן, שואל רבא, כיצד פסק רב יוסף בניגוד לפסקו של רב?
אמר רב נחמן בר יצחק: וסימנא - סמך סמך.
לאור ריבוי הדעות בגרסת המשנה, מסייע לנו רב נחמן בסימן מעניין לזכור את דברי רב, שכנראה נפסקה ההלכה כמותו, ואומר כי רבי יוסי הוא האוסר. כך שהאות סמך מופיעה פעמיים בסמיכות זה לזה. 
ואף שמואל הדר ביה, דתנן: חלצה בסנדל שאינו שלו, בסנדל של עץ, או של שמאל בימין - חליצה כשרה, ואמרינן: מאן תנא? אמר שמואל: רבי מאיר היא, דתנן: הקיטע יוצא בקב שלו - דברי רבי מאיר, ר' יוסי אוסר.
שמואל מסביר במסכת יבמות בדיני חליצה, כי סברת המשנה שמותר לחלוץ בסנדל של עץ, היא סברתו של רבי מאיר במשנתנו, המתיר לקיטע לצאת בקב שלו. משמע מדברים אלו, ששמואל חזר בו, וסובר כי רבי מאיר הוא המתיר. 
הגמרא ממשיכה ומספרת כי גם רב הונא חזר בו מדעתו, וגרס במשנה כגרסת רב, כנראה לאחר ששמע כי רב גורס אחרת מכפי שהוא גרס. 
 

מהו המסר

• ראינו היום כי לימוד ב''חדרו הקטן של רב'', אפילו שהדברים רק ''נרמזו'' ולא נאמרו במפורש, מופצים תוך זמן קצר בקרב תלמידי חכמים וחכמי הדור. הדבר מלמד אותנו כי גם "דברי חכמה הנשמעים בצנעה עושים רושם''.
• שני אמוראים אשר גרסו במשנתנו בתחילה כי רבי מאיר אוסר לקיטע לצאת עם הקב שלו, שמעו כנראה את גרסת רב, ולא התביישו לחזור בהם מדעתם, ולשנות את גרסתם במשנה. זאת, אפילו שרב יוסף, חכם גדול הסתמך על דבריהם ופסק גם כגרסתם הקודמת.
נלמד מהם, לא לעמוד על דעתנו. לא לחשוב כי אמירה שלנו, אפילו שהיא מתקבלת בפני אנשים אחרים, היא הנכונה והאמיתית. אם אמנם ניווכח כי טעינו, וסברתנו לא הייתה נכונה, נחזור בנו מדעתנו ללא בושה.


לע''נ אבי מורי: ר' שמואל ב''ר יוסף, אמי מורתי: שולמית ב''ר יעקב, וחמי: ר' משה ב''ר ישראל פישל ז''ל
תגובות תתקבלנה בברכה ל: [email protected]