הרב יוסף שמשי, מחבר תוכנת "גמראור"
עקרונות בכללי הגמרא ובלשונה

ביאור הביטוי: "אלא אמר..."

שבת עד ע"א

תנו רבנן: היו לפניו מיני אוכלין - בורר ואוכל, בורר ומניח. ולא יברור, ואם בירר - חייב חטאת. מאי קאמר? אמר עולא: הכי קאמר: בורר ואוכל - לבו ביום, ובורר ומניח - לבו ביום; ולמחר לא יברור, ואם בירר - חייב חטאת.
מתקיף לה רב חסדא: וכי מותר לאפות לבו ביום? וכי מותר לבשל לבו ביום?
אלא אמר רב חסדא: בורר ואוכל - פחות מכשיעור, בורר ומניח - פחות מכשיעור. וכשיעור - לא יברור, ואם בירר - חייב חטאת.
מתקיף לה רב יוסף: וכי מותר לאפות פחות מכשיעור?
אלא אמר רב יוסף: בורר ואוכל - ביד בורר ומניח - ביד. בקנון ובתמחוי - לא יברור, ואם בירר - פטור אבל אסור, ובנפה ובכברה - לא יברור, ואם בירר - חייב חטאת.
מתקיף לה רב המנונא: מידי קנון ותמחוי קתני!
אלא אמר רב המנונא: בורר ואוכל - אוכל מתוך הפסולת, בורר ומניח - אוכל מתוך הפסולת, פסולת מתוך אוכל - לא יברור, ואם בירר - חייב חטאת.
מתקיף לה אביי: מידי אוכל מתוך פסולת קתני! –
אלא אמר אביי: בורר ואוכל - לאלתר, ובורר ומניח - לאלתר, ולבו ביום - לא יברור, ואם בירר - נעשה כבורר לאוצר, וחייב חטאת.
אמרוה רבנן קמיה דרבא, אמר להו: שפיר אמר נחמני.
היו לפניו שני מיני אוכלין, ובירר ואכל, ובירר והניח.
רב אשי מתני: פטור, רבי ירמיה מדיפתי מתני: חייב. רב אשי מתני פטור, והא תני חייב!
לא קשיא, הא - בקנון ותמחוי, הא - בנפה וכברה. ...

1.
רמב"ם הלכות שבת פרק ח הלכה יב:

הבורר אוכל מתוך פסולת או שהיו לפניו שני מיני אוכלין ובירר מין ממין אחר
בנפה ובכברה חייב,
בקנון או בתמחוי פטור,
ואם בירר בידו לאכול לאלתר מותר.

בפשטות הרמב"ם פוסק כהסברו של אביי וכתוספת של רב אשי.

2.
ויש לציין, שבסוגיה הובאו דברי כמה אמוראים והסברו של כל אחד [אחרי ש"התקיף" – "מתקיף" - את חברו] נפתח בביטוי "אלא אמר...", ומשמע, שחוזר בו מההסברים הקודמים של חבריו.

3.
אולם המקור הבא מסביר שבאמת יש להבדיל בין הסבר שנדחה מצד הדין ובין הסבר שנדחה מפאת לשון הברייתא אבל הדין עצמו מתקבל, ואלו הם ההסברים של רב יוסף ושל רב המנונא. והוא מסביר שההסברים הללו מסכימים זה לזה - ולחומרא.

3.1
לפי זה יוצא, שהלשון "אלא אמר" לא מעיד על ביטול דין קודם מכיון שהלשון הנ"ל מובא אחרי הביטוי "מתקיף" של אותו חכם. ורק כאשר הביטוי "אלא אמר" הוא של אותו חכם שעליו הקשו [ב"מתקיף"] אזי משמע שהוא עצמו חוזר בו.

4.
מרכבת המשנה (חעלמא) הלכות שבת פרק ח הלכה יב:

[יב] הבורר אוכל וכו'. עיין במ"מ ובכ"מ בשם הרמ"ך והנה בפ' כלל גדול דף ע"ד יש הרבה אוקימתות ואיקומתא דעולא ודר' חסדא נדחו מצד הדין וכי מותר לאפות לבו ביום וכי מותר לאפות פחות מכשיעור
אמנם אקומתא דרב יוסף ואקומתא דרב המנונא נדחו מצד לשון הברייתא כפי מ"ש התוספות בד"ה מתקיף אבל הדין דין אמת
דיש לחלק בין ביד לבקנון ותמחוי ובין נפה וכברה ובין אוכל מתוך פסולת לבין פסולת מתוך אוכל ובין לאלתר ובו ביום

ויש מקום לומר דהנך תלת אמוראי לא פליגי לדינא והכל לחומרא דבנפה וכברה חייב אפילו אוכל מתוך פסולת ולאלתר ופסולת מתוך אוכל חייב אפילו ביד ולאלתר. ולבו ביום חייב אפילו אוכל מתוך פסולת וביד.
דאין לומר איפכא הכל לקולא. דאינו חייב אלא א"כ פסולת מתוך אוכל ובנפה וכברה לבו ביום דודאי לבו ביום פסולת מתוך אוכל אפילו ביד חייב דהרי המחבץ הוא מלאכה ביד.

ותו דהא דפריך אביי מידי אוכל מתוך פסולת קתני היינו לפי דגריס בברייתא שני מיני אוכלין כגירסת התוספות ד"ה היו וכנראה מדברי רבנו ומשמע דאיירי הברייתא אפילו בשני מיני אוכלין שוים דהו"ל כאוכל מתוך פסולת הרי מוכרח דבנפה וכברה חייב אפילו בב' מיני אוכלין דהו"ל כאוכל מתוך פסולת. אלא ודאי דהכל לחומרא כנ"ל ...

ושם מאריך הרבה.