איך מזכירים שם של חולה בתפילה?

נקודה למחשבה בדף היומי עם הלכה ברורה ובירור הלכה / הרב דב קדרון

שבת סו ע"ב

בגמרא אומר אביי שכאשר לוחשים לחש על חולה צריך להזכיר את שמו ואת שם אימו (פלוני בן פלונית). כך אכן מקובל ברוב תפוצות ישראל שכאשר מתפללים על חולה מזכירים אותו עם שם אימו. בעל ספר בן איש חי (בן יהוידע ברכות נה,ב) ביאר שהסיבה היא משום שעל אישה בדרך כלל יש פחות קיטרוגים בשמים, משום שהיא פטורה ממצוות עשה שהזמן גרמא ומעוון ביטול תורה. אכן, בספר הזוהר (לך לך, פד,א) על תפילתו של דוד המלך ע"ה (תהלים פו,טז): "וְהוֹשִׁיעָה לְבֶן אֲמָתֶךָ" מבואר שהאמא היא בוודאות אימו, אבל אין תמיד וודאות שהאבא הוא אכן אביו, וכאשר אדם רוצה להתפלל כדי לקבל דבר עליון עליו לומר דברים ברורים. כך כתב גם המהרש"ל.

כאשר מזכירים שם אדם לאחר פטירתו יש נוהגים להזכירו עם שם אביו ויש נוהגים להזכירו עם שם אמו ויש נוהגים להזכירו עם שמות שני הוריו.

אכן כאשר מתפללים על החולה בפניו אין צורך כלל להזכיר את שמו, כמו שהתפלל משה רבינו על אחותו מרים: אל נא רפא נא לה, וכפי שמבואר במסכת ברכות (לד,א). וכתבו האחרונים שגם כאשר מתפללים על החולה שלא בפניו אין הזכרת השם ושם אמו מעכבת. כך מסופר שכאשר נחטף מטוס TWA על ידי מחבלים לירדן, ועל סיפונו היה הרב יצחק הוטנר זצ"ל, רצו להתפלל עליו אבל לא ידעו את שם אמו ולא את שם אביו: אמר הגר"מ פיינשטיין זצ"ל: מספיק לומר ר' יצחק, הקב"ה יודע מי הוא ר' יצחק. כך גם מובא בשם החזון איש (אורחות רבנו ח"א עמוד סד).