הרב יוסף שמשי, מחבר תוכנת "גמראור"
עקרונות בכללי הגמרא ובלשונה

ביאור הביטוי: ודילמא

שבת עא ע"א

איתמר, אכל שני זיתי חלב בהעלם אחד ונודע לו על הראשון, וחזר ונודע לו על השני.
רבי יוחנן אמר: חייב שתים, וריש לקיש אמר: אינו חייב אלא אחת. רבי יוחנן אמר: חייב, +ויקרא ד'+ על חטאתו והביא. וריש לקיש אמר: פטור, מחטאתו ונסלח לו. - וריש לקיש, הכתיב על חטאתו והביא! - ההוא לאחר כפרה. - ולרבי יוחנן נמי, הכתיב +ויקרא ד+ מחטאתו ונסלח לו! - הכא במאי עסקינן - כגון שאכל כזית ומחצה, ונודע לו על כזית, וחזר ואכל כחצי זית אחר בהעלמו של שני, מהו דתימא - ליצטרפו, קא משמע לן. אמר ליה רבינא לרב אשי: דאיתידע ליה קודם הפרשה פליגי, ובהא פליגי; דמר סבר: ידיעות מחלקות, ומר סבר: הפרשות מחלקות. אבל לאחר הפרשה - מודי ליה ריש לקיש לרבי יוחנן דחייב שתים; או דילמא: דאיתידע ליה לאחר הפרשה פליגי, ובהא פליגי; דמר סבר: הפרשות מחלקות, ומר סבר: כפרות מחלקות. אבל קודם הפרשה - מודי ליה רבי יוחנן לריש לקיש דאינו חייב אלא אחת; או דילמא: בין בזו ובין בזו מחלוקת? - אמר ליה: מסתברא, בין בזו ובין בזו מחלוקת. דאי סלקא דעתך קודם הפרשה פליגי, אבל לאחר הפרשה מודה ליה ריש לקיש לרבי יוחנן דחייב שתים, אדמוקים ליה קרא לאחר כפרה - לוקמיה לאחר הפרשה! ואי אחר הפרשה פליגי, אבל קודם הפרשה מודה ליה רבי יוחנן לריש לקיש דאינו חייב אלא אחת - אדמוקי ליה קרא בכזית ומחצה, לוקמיה קודם הפרשה! –
ודילמא ספוקי מספקא ליה, ואם תימצי לומר קאמר: אם תימצי לומר קודם הפרשה פליגי בה, רבי יוחנן היכי מוקי ליה לקרא - בכזית ומחצה. ואם תימצי לומר לאחר הפרשה פליגי, ריש לקיש היכי מוקי ליה לקרא - בלאחר כפרה.

1.
רמב"ם הלכות שגגות פרק ו הלכה ט:

האוכל כזית חלב וכזית חלב בהעלם אחת ונודע לו על הראשון וחזר ונודע לו על השתי /השני/ מביא שתי חטאות שהידיעות מחלקות ואף על פי שעדיין לא הפריש הקרבן, אבל אם נודע לו על שניהן כאחת מביא חטאת אחת, וכן יראה לי שהוא הדין בבעילות.

2.
כסף משנה הלכות שגגות פרק ו הלכה ט:

[ט] האוכל כזית חלב וכו'. בפ"ק כלל גדול (דף ע"א:) פלוגתא דר"י ור"ל ופסק כר"י.
וכתב רבינו שידיעות מחלקות כרב אשי דאמר בתרווייהו פליגי ואף על פי שבגמ' דחו הכרע דרב אשי לא שבקינן מאי דפשיטא לרב משום דילמא דקאמר גמרא בדרך דחייה...

ה"כסף משנה" מסביר שהרמב"ם פסק כרב אשי ולא כרבינא מפני שהדחיה של דברי רב אשי היו בניסוח "דילמא..." ולא מספיק כדי לדחות לגמרי את דברי רב אשי.

3.
בפשטות נראה לומר, שרבינא עצמו אמר את המונח [ביטוי פתיחה לדחייה] "דילמא", כלומר, רבינא עצמו לא מבטל לגמרי את דעת רב אשי, ולכן ההלכה נשארת כרב אשי. אבל אולי אפשר לומר שמי שכותב את ה"דילמא" [את הביטוי הזה – בפני עצמו – בלבד] הוא "עורך הגמרא" בדור שאחרי רב אשי ורבינא. הוא מחליט שאין בדברי רבינא כדי לדחות לחלוטין את דברי רב אשי. ובמילים אחרות: "עורך הגמרא" מודיענו, שלמרות שניתן לדחות את דברי רב אשי בכל זאת הלכה כמותו.