הארה שבועית מהתלמוד הירושלמי במסגרת הדף היומי

הרב נוחם בלס, מכון הירושלמי

שבת עג ע"ב

קוצר- ניתוק מהחיות!

בבבלי שבת דף עג עמוד ב נאמר:

אמר רב כהנא: זומר וצריך לעצים - חייב שתים, אחת משום קוצר ואחת משום נוטע".

כשאנחנו מסתכלים בתלמוד הבבלי אנחנו שמים לב שכל הדוגמאות של קוצר אלו דוגמאות של צמחים או ענפים שנעקרים מהעץ, שיח וכדומה.

הירושלמי מחדש שגם שאדם צד דגים הוא נחשב קוצר. וזה לשון הירושלמי בשבת פרק ז:

"רבנן דקיסרין אמרין ההן דצייד כוורא וכל דבר שאתה מבדילו מחיותו חייב משום קוצר".

הירושלמי מחדש שהגדרת מלאכת קוצר היא הוצאת דבר ממקום חיותו.

העיקרון שמקום חיות הדגים במים מומחש בסיפור בבבלי ברכות דף סא עמוד ב :

"תנו רבנן: פעם אחת גזרה מלכות הרשעה שלא יעסקו ישראל בתורה, בא פפוס בן יהודה ומצאו לרבי עקיבא שהיה מקהיל קהלות ברבים ועוסק בתורה. אמר ליה: עקיבא, אי אתה מתירא מפני מלכות? אמר לו: אמשול לך משל, למה הדבר דומה - לשועל שהיה מהלך על גב הנהר, וראה דגים שהיו מתקבצים ממקום למקום, אמר להם: מפני מה אתם בורחים? אמרו לו: מפני רשתות שמביאין עלינו בני אדם. אמר להם: רצונכם שתעלו ליבשה, ונדור אני ואתם כשם שדרו אבותי עם אבותיכם? אמרו לו: אתה הוא שאומרים עליך פקח שבחיות? לא פקח אתה, אלא טפש אתה! ומה במקום חיותנו אנו מתיראין, במקום מיתתנו על אחת כמה וכמה! אף אנחנו, עכשיו שאנו יושבים ועוסקים בתורה, שכתוב בה כי הוא חייך וארך ימיך - כך, אם אנו הולכים ומבטלים ממנה - על אחת כמה וכמה".

בסיפור נלמד שמקום החיות של הדגים הוא במים וכך התורה היא זאת שנותנת לנו חיים ומקור החיות שלנו.

הירושלמי בחגיגה פרק ב מספר:

"אחר הציץ וקיצץ בנטיעות מני אחר אלישע בן אבויה שהיה הורג רבי תורה אמרין כל תלמיד דהוה חמי ליה משבח באוריתא הוה קטיל ליה ולא עוד אלא דהוה עליל לבית וועדא והוה חמי טלייא קומי ספרא והוה אמר מה אילין יתבין עבדין הכא אומנותיה דהן בנאי אומנותיה דהן נגר אומנותיה דהן צייד אומנותיה דהן חייט וכיון דהוון שמעין כן הוון שבקין ליה ואזלין לון".

אחר קיצץ בנטיעות ע"י שהיה הורג גדולי תורה ובנוסף היה מקצץ בנטיעות. הקיצוץ בנטיעות נעשה באופן שהיה מנתק את הילד מתורתו.

כשמנתקים את הילד ממקום חיותו אז הורגים אותו, מקצצים בנטיעות וקוצרים.