אדם צריך לדעת את מעלתו

נקודה למחשבה בדף היומי עם הלכה ברורה ובירור הלכה / הרב דב קדרון

שבת נט ע"א

במשנה נזכר התכשיט שנקרא "עיר של זהב" שאסרו חכמים לצאת איתו בשבת לרשות הרבים. בגמרא מבואר שהכוונה היא ל"ירושלים של זהב" כמו שעשה רבי עקיבא לאשתו, רחל.

בשולחן ערוך, המובא ב"הלכה ברורה" מובאת מחלוקת בין רש"י, שמסביר שזהו תכשיט עגול שמציירים בו כמין עיר, שיש בו כמו לשון של סיכה שמתחברת לבגד, לבין רבנו תם שסבור ש"ירושלים של זהב" היה תכשיט של עטרה בראש האישה. גם הרמב"ם מזכיר "עטרת של זהב שמונחת בראשה".

בתלמוד הירושלמי (סוטה פ"ט הט"ו) מסופר שאשתו של רבן גמליאל התקנאה בתכשיט היפה שעשה רבי עקיבא לאשתו, על כך אמר לה רבן גמליאל: וכי את עשית לי כמו שעשתה אשת רבי עקיבא לבעלה? הרי אשת רבי עקיבא הייתה מוכרת את שערות ראשה ונתנה לו מהכסף שקיבלה כדי שיעסוק בתורה (שהרי כלבא שבוע, שהיה אביה של רחל, לא נתן להם פרוטה, כידוע). הקשה על כך הגרי"ש אלישיב זצ"ל: הרי רבן גמליאל היה עשיר ולא היה זקוק לכך שאשתו תמכור את שערות ראשה? אם כן מה הייתה טענתו של רבן גמליאל כלפי אשתו? תירוצו הוא שרק אישה שהייתה ראויה לכך על פי מעלתה התקשטה בתכשיט המיוחד הזה. נראה שכוונתו היא שרבן גמליאל הכיר את אשתו וידע שהיא, על פי טבעה, לא הייתה מוכנה להקריב כל כך עבור לימוד התורה שלו כמו שהקריבה רחל עבור לימוד התורה של רבי עקיבא, לכן היא אינה זכאית לתכשיט הזה. כל אדם צריך לדעת את מעלתו, כמו שנאמר: וְאִישׁ לְפִי מַהֲלָלוֹ (משלי כז,כא).