סקר
כמה לומדי דף יומי יש במשפחתך הקרובה?






 

טור זה נכתב לזכרו ועילוי נשמתו של נעם יעקב מאירסון הי"ד שנפל
בקרב גבורה בבינת ג'בל במלחמת לבנון השנייה – י"ג אב תשס"ו   

 

הכא נמי דאית בה קרטין - לבונה

 

"אשתומם כשעה חדא ואמר: הכא נמי דאית בה קרטין. אמר אביי: קרטין בי רבי מי חשיבי? וכי תימא חזו לעניים, והתניא: בגדי עניים לעניים, בגדי עשירים לעשירים, אבל דעניים לעשירים לא" (שבת, מז ע"א).

פירוש: אשתומם כשעה חדה (דניאל ד, טז( [השתומם ושתק כשעה אחת, זמן מה], ולא מצא תשובה. ולבסוף אמר: הכא נמי דאית [כאן גם כן מדובר באופן שיש] בה במחתה קרטין [פירורים של לבונה] שלא נשרפו עדיין, ובשל החתיכות הללו מותר לטלטל את המחתה. אמר אביי: קרטין בי [פירורים בבית] רבי מי חשיבי [האם הם חשובים?] ומאחר שאינם נחשבים בטלים הם אגב האפר, והכל יחד אינו חשוב וראוי לשימוש. וכי תימא חזו [ואם תאמר שראויים] הפירורים עבור העניים, ונסביר כי חשיבותם של דברים אינה נקבעת על פי המקום שהם בו, אלא במדה שיש בהם חשיבות בכלל, והתניא [והרי שנינו בברייתא] שאף שיש הבדל בדיני טומאה בין בגדי עניים המטמאים אפילו בשיעור קטן, ובגדי עשירים שאינם נחשבים בשיעור זה, ודרוש שיעור גדול בהרבה כדי להחשיבם, מכל מקום שיעור בגדי עניים הוא לעניים, ושיעור בגדי עשירים הוא לעשירים, אבל שיעור של עניים לגבי עשירים לא נחשב. ומכאן שדנים את חשיבותו של חפץ לפי מקומו ובעליו (באדיבות "התלמוד המבואר" של הרב שטיינזלץ).
 


שם עברי: לבונה   שם באנגלית:  (Frankincense (Olibanum    שם מדעי: Boswellia sacra

שם נרדף במקורות: לבונתא   שמות בשפות אחרות: ערבית - לובאן


נושא מרכזי: מהו "קרטין" ומהי הלבונה?


ה"קרטין" הוא צורת הרבים של המילה "קורט" כפי שאנו לומדים מדברי הגמרא במנחות (יא ע"א): "ת"ר: חסרה ועמדה על קורט אחד פסולה, על שני קרטין כשרה וכו'". הקרטין בסוגייתנו הם שאריות לבונה שנותרו במחתה. מפרש רש"י: "דאית ביה קרטין - שנשתיירו מן האור, ולבונה דחזיא להריח, ואגב לבונה מטלטל למחתה עם אפרה, דומיא דכלכלה מלאה פירות והאבן בתוכה. קרטין - של שיור לבונה. בי רבי - דנשיא ועשיר הוה, מי חשיבי". הלבונה היא שרף ריחני בצבע לבן עד צהוב בהיר המופק מעצים מהסוג לבונה (Boswellia) ממשפחת הבשמיים (Burseraceae). למשפחה זו שייך גם מור הגלעד הוא האפרסמון שבו עסקנו במאמר "כדאמר רב פפא באפרסמא דכיא". את שרף הלבונה מפיקים בעיקר מ – 4 מינים השייכים לסוג לבונה וערכו נקבע על פי עונת ההפקה ואיכותו. האיכות משתנה אפילו בין עצים השייכים לאותו המין כתוצאה מהשפעות הקרקע והאקלים. עצי הלבונה גדלים באיזור סומליה, אתיופיה ודרום חצי האי ערב. את השרף מפיקים בעזרת חריצת קליפת העץ הגורמת לשרף לטפטף אל כלי איסוף. השרף הנוזלי מתקשה במשך הזמן ומתגבש לגרגירים ובאופן זה משתמשים בו.

הלבונה היא סממן קטורת שאין כמעט מחלוקת לגבי זיהויו. כאמור, צבעו של השרף לבן ומכאן, אולי, אחד מהשמות הערביים של הלבונה הוא אל-לֻובּאן כלומר החלב. השם הערבי הוא מקור שמה השני של הלבונה באנגלית Olibanum. תרגום זה מופיע ב"ספר השורשים" של אבן ג'נאח (שורש ל.ב.ן) שכתב:

לבונה זכה בלשון ערב לובן (אבל אמרו עם כל עצי לבונה אין רצונו הלבונה בלבד כי עם כל אשר יקטירו בו מן העצים כאלו אמא עם עצי קטורה וזה כי הלבונה מפני אשר יקטירו בו הושאל לכל מה שיקטר בו וזה מכלל מה שנאמר בלשון והחפץ בו זולתו).

שם זה מובא גם ברמב"ם כאשר מנה את סממני הקטורת (בהלכות כלי המקדש, פ"ב הל' ד) אלא שבגרסה שלפנינו נכתב "ולכאן". כתב הכסף משנה (שם) "ולכאן הוא לבונה". שם ערבי נוסף של הלבונה הוא כֻנדֻר ומובא על ידי הרמב"ם בביאור שמות הרפואות (ערך "כנדר"). הלבונה הייתה בשימוש נפוץ בישראל והעמים ולכן היתה מפורסמת וזיהויה ברור. מסיבה זו הרמב"ם לא טרח לתרגם את שמה במקומות שהיא הוזכרה. בפיהמ"ש בכריתות (פ"א מ"א) הוא תירגם את שמות סממני הקטורת והשמיט את הלבונה. כנראה שלכך כוונתו כשכתב: "אבל פירוש שמות הללו הרי יש מהן שהוא מפורסם ומהם שיש בו מחלוקת". לאור כך שקיימות דרגות איכות שונות של הלבונה המונח "לבונה זכה" המופיע בכתובים נועד להגדיר את טיב הלבונה הנלקחת לקטורת. מעניין לציין שמקור השם "Frankincense" באנגלית הוא בצרפתית עתיקה שבה פירוש המילה franc"" הוא קטורת ו - "encens" הוא טהורה.

ללבונה ריח עדין ונעים, וכאשר מקטירים אותה על גבי גחלים ריחה מתחזק מאד. הלבונה היתה נפוצה מאוד, ועדיין נפוצה, כצמח בושם וקטורת ומשמשת לצורכי רפואה הן על ידי שימוש בשרף עצמו והן על ידי לעיסת פיסות עץ. עיקר האיזכורים של הלבונה בספרות חז"ל הם ביחס לתפקידה בבית המקדש: במנחות ובלחם הפנים (כ – 25 פעמים). אולם על פי הנאמר בסוגייתנו קטורת לבונה שימשה לבישום גם מחוץ למקדש. מהשקלא וטריא בסוגייה ניתן ללמוד שמדובר במוצר יקר שרק ידם של עשירים השיגה ואילו עניים הסתפקו בשאריות שנותרו במחתה. ייתכן ושאריות אלו הן "עפר לבינתא" שהוסיפו אותן לבישום "סבון" ששישמש לרחיצת ידים. בגמרא (שבת, נ ע"ב) אנו לומדים שמותר להשתמש ב"סבון" זה בשבת: "אמר רב יהודה: עפר לבינתא שרי". מפרש הערוך ("עפר"): "בגמרא דפרק במה טומנין עפר לבונתא שרי. פירוש עפרורית של לבונה תרגום לבונה זכה לבונתא דכיתא ורגילין להטיל עפר זה באהלא לרחוץ ידים מזוהמות וכו'"(1). להבדיל, הלבונה שימשה כחלק מעבודה זרה ולכן נאסר למוכרה לגוי: "אלו דברים אסורים למכור לעובד כוכבים: אצטרובלין ובנות שוח ופטוטרותיהן ולבונה ותרנגול הלבן וכו'" (עבודה זרה, פ"א מ"ה).

מצב הצבירה הגרגירי של הלבונה מאפשר להבין את המונח "קורט". במילונים  ניתן למצוא פירושים שונים למילה זו כמו למשל "קומץ", "קמצוץ" "כמות קטנה", ו"גרגיר". בדרך כלל המשמעות היא דבר קטן מאד או כלשהו. כך אנו מוצאים ברש"י (חולין, עז ע"א): "דאישתקיל קורטיתא - לשון קורט כלומר מעט מן העצם נעכל ונפל לארץ". בברייתא שבה אנו עוסקים לא ניתן לפרש כך משום שאם "קורט" משמעותו כלשהו מדוע פוסל רבי שמעון בפחות מקורט הרי עדיין יש בו כ"משהו"? את שאלה זו שואל הגרי"ז בחידושיו:

"בגמ' ת"ר חסרה ועמדה וכו' על שני קרטין כשרה דברי רבי יהודה, רבי שמעון אומר על קורט אחד כשרה פחות מכאן פסולה, צריך בירור דמהו השיעור של קורט? דליכא למימר דהיינו דאפילו במשהו כשר, ואם כן מאי האי דקאמר פחות מכאן פסולה, הלא אפילו משהו כשר. אלא נראה שהשיעור של קורט הוא שיהא שלם וכו'".

ניתן להבין את דברי רבי שמעון רק אם נניח שקיימות יחידות בגודל סטנדרטי שבהם משווקת הלבונה הנקראות "קורט". ייתכן וזה גרגיר או אולי פתית לבונה אחד כנראה בתמונה להלן. גרגירים אלו או פתיתים מתקבלים בסיומה של התגבשות שרף הלבונה. העיר נתנאל מילס שהמונח "קורט" מופיע גם ביחס לחלתית כנראה משום שגם היא מתקבלת מהתגבשות שרף. גרגירי הלבונה עשויים להיות שלמים או שבורים ומכאן עולה האפשרות של "קורט" או פחות ממנו. על אופיה הגרגירי (הכוונה לאוסף יחידות בעלות מבנה וגודל מוגדר) של הלבונה ניתן ללמוד גם מדבריו של בעל ה"מגדל עוז" (הלכות שבת פ"ו), המתייחס לשקלא וטריא בגמרא לגבי טילטול מחתה ואפרה בשבת (שבת, מז ע"א): "... ופרקה דאית בה קרטין, כלומר שיש באותה מחתה שיורי לבונה קטנים כעין קרטין שיש בהן צורה וכו'". על צורת הגרגירים נוכל ללמוד מדבריו של רבי אברהם פורטלאונה ("שלטי הגיבורים", פרק פא): 

"... והראשונה במעלה היא ... והגרעין שלה כדורי בטבעו ושלם בגופו ולבן, ומבפנים כשישברו אותו הוא שמן ודשן וכשישרפו אותו תכף תעלה לבת אש ממנו. והלבונה המביאים אותו מהודו תטה לאדמימות והיא בצבעה דומה לאפר והגרעין שלה נעשה כדורי במלאכת היד כי חותכים את הלבונה הזאת בחלקים קטנים מרובעים ומשימים אותם בכלי חרס ומנענעים הכלי באויר בחזקת היד סביב סביב בעגול עד שיהיה הגרעין כדורי ... ויקראו אותו אטומו אטומום בלשון יון רוצה לומר קטן ובלתי מתחלק וכו'".  

במדור ה"לשון" בתלמוד המבואר של הרב שטיינזלץ מועלת השערה שהמילה קורט קרובה למילה היוונית "קראטיון" וכנראה גם למשקל הקראט המקביל לגרעין חרוב. לאור כך שנראה שמקור המילים הוא שמי מובאת השערה ש"קרט" הוא כשינוי קל של "קרץ" כלומר חתך והכוונה לחתיכה קטנה.

מהגמרא במסכת כריתות (ו ע"ב) ניתן ללמוד שאופן הבעירה של הלבונה שונה מבשמים אחרים: "... ולילפי נמי מלבונה זכה דאייתי בחד צד, דניתי דבר שריחו נודף ואף על פי שאין קוטר ועולה וכו'". בניגוד לבשמים אחרים הרי שהלבונה אינה "קוטרת ועולה" אך עולה השאלה מהו הפועל "קוטר ועולה". מפרש רש"י: "קוטר - שמתמר ועולה כמקל ולא יפציל לכאן ולכאן". לדעת רש"י עשן הלבונה מתפזר במקום לעלות באופן ישר כלפי מעלה (להתמרות העשן כלפי מעלה אחראי הצמח "מעלה עשן". ראו במאמר "של בית אבטינס היו בקיאין בפיטום הקטורת ובמעלה העשן"). הערוך לנר מתקשה בדברי רש"י ולכן מציע הסבר חלופי ש"קוטר ועולה" הוא עצם העלאת עשן:

בד"ה קוטר. כמקל ולא יפציל לכאן ולכאן. מזה משמע דכל סממני הקטרת היו טבעם שהעשן שלהם עולה כמקל ולא יפציל לכאן ולכאן. וזה תימא דהא רק ע"י עשב ששמו מעלה עשן נעשה כן? דאמרינן ביומא (לח א) ת"ר בית אבטינס היו בקיאין במעשה הקטרת וכו' של הללו מתמר ועולה כמקל של הללו מפציע לכאן ולכאן. ופי' רש"י שם שלא היו מכירין בעשב שהוא מעלה את העשן זוקף ומתמר כמקל עכ"ל. הרי בפי' דרק ע"י מעלה עשן נעשה זה "... ובשלמא בלא פי' רש"י אפשר לפרש מה דקאמר קוטר ועולה, כיון דיש מיני בשמים שלא נראה להם עשן כלל כשנתנים על האש ואעפ"כ ריחם נודף. לכן ילפינן מפרט דבעינן דוקא שיהי' להם עשן עולה, אבל שיעלה ועולה כמין מקל אין זה מטבע של הבשמים של קטרת ולזה הוסיפו מעלה עשן אבל דברי רש"י צע"ג".

לפי דברי ה"ערוך לנר" משתמע מהגמרא שהלבונה מתאפיינת בכך שהיא ניתכת במהירות ונשרפת ללא העלאת עשן. ייתכן וזו כוונת ה"שלטי הגבורים" (פ' פ"א): "דתיכף שיתנוה על האש תעלה לבת אש ממנה". הלבונה ניצתת במהירות ונשרפת כליל.


עצי לבונה בעומן          צילם:  Eckhard Pecher


פריחת הלבונה          צילם: Scott Zona

 

             
שרף לבונה          צילמה: Nina Aldin Thune   שרף לבונה  בגוון צהוב          צילם: Peter Presslein

 
הרחבה

הלבונה במקרא ובמשנה

הלבונה מוזכרת פעמים רבות במקרא וספרות חז"ל. הלבונה היתה אחד ממרכיבי הקטורת במשכן. "ויאמר ה' אל משה: קח לך סמים נטף ושחלת וחלבנה סמים ולבנה זכה בד בבד יהיה" (שמות, ל ל"ד). הלבונה הוקטרה על המנחה: "ונפש כי תקריב קרבן מנחה לה' סלת יהיה קרבנו ויצק עליה שמן ונתן עליה לבנה" (ויקרא, ב א'). הלבונה הובאה בבזיכים יחד עם לחם הפנים: "ונתת על המערכת לבנה זכה והיתה ללחם לאזכרה אשה לה'" (ויקרא, כ"ד ז'). מעמדה היוקרתי של הלבונה הגביל את הבאתה עם המנחות המהודרות בלבד ולא עם מנחת חוטא ומנחת קנאות (סוטה). המביא לבונה עם מנחות אלו עובר על מצוות לא תעשה. לגבי מנחת חוטא נאמר: "ואם לא תשיג ידו לשתי תורים או לשני בני יונה ... לא ישים עליה שמן ולא יתן עליה לבנה כי חטאת היא" (ויקרא, ה י"א). לגבי מנחת קנאות למדנו: "והביא האיש את אשתו אל הכהן והביא את קרבנה עליה עשירית האיפה קמח שעורים לא יצק עליו שמן ולא יתן עליו לבנה כי מנחת קנאות הוא וכו'" (במדבר, ה ט"ו). על תפקידה המהודר של הלבונה אנו לומדים מדברי רבי שמעון: "... בדין הוא שתהא מנחת חוטא טעונה שמן ולבונה, שלא יהא חוטא נשכר, ומפני מה אינה טעונה? שלא יהא קרבנו מהודר (מנחות, ו ע"א). במנחת הסוטה רעיון זה מודגש אף יותר משום שמנחתה עשוייה מקמח שעורים: "... כל המנחות טעונות שמן ולבונה וזו אינה טעונה לא שמן ולא לבונה, כל המנחות באות מן החטין וזו באה מן השעורין ... רבן גמליאל אומר: כשם שמעשיה מעשה בהמה כך קרבנה מאכל בהמה" (סוטה, פ"ב מ"א). יוצאת מן הכלל היא מנחת נסכים שאין בה לבונה, כנראה, משום שאין היא עצמאית אלא טפלה לזבחים.

בושם הלבונה הוא אחד מהדמויים של הרעיה בשיר השירים: "מי זאת עלה מן המדבר כתימרות עשן, מקטרת מור ולבונה מכל אבקת רוכל" (ג ו'). "... אלך לי אל הר המור ואל גבעת הלבונה" (ד ו'). "גן נעול אחתי כלה ... נרד וכרכם, קנה וקנמון עם כל עצי לבונה" (ד י"ד). על מעמדה היוקרתי של הלבונה ניתן ללמוד גם מתוכחות הנביאים המתריעים על כך שאין לקב"ה חפץ בה, למרות ערכה הגבוה, אם הבאתה מלווה בעוונות. בישעיהו (סו ג'): "שוחט השור מכה איש ... מזכיר לבנה מברך און". בפרק מג (כ"ג): "... לא העבדתיך במנחה ולא הוגעתיך בלבונה". בירמיהו (ו כ'): "למה זה לי לבונה משבא תבוא ... עלותיכם לא לרצון וזבחיכם לא ערבו לי". שבא הוא חבל ארץ המזוהה על ידי החוקרים כממלכה שהשתרעה בדרום ערב וקרן אפריקה איזור שגם היום מהווה תחום התפוצה העיקרי של הלבונה. הנביא ירמיהו מנבא (יז כד-כו) ששכר שמירת השבת יהיה החזרת עבודת בית המקדש: "והיה אם שמע תשמעון אלי נאם ה' ... ובאו מערי יהודה ומסביבות ירושלים ... מבאים עולה וזבח ומנחה ולבונה וכו'".

הלבונה נמנתה בין אוצרות המקדש כפי שאנו מוצאים בכמה פסוקים: "ויעש לו לשכה גדולה ושם היו נתנים לפנים את המנחה הלבונה והכלים וכו'" (נחמיה, יג ה'). בפסוק ט': "ואמרה ויטהרו הלשכות ואשיבה שם כלי בית האלוהים את המנחה והלבונה". בדברי הימים א' (ט כ"ט): "ומהם ממנים על הכלים ועל כל כלי הקדש ועל הסלת והיין והשמן והלבונה והבשמים". הלבונה מילאה תפקיד חשוב בבית המקדש בכמה תחומים:

א. הלבונה היתה אחד מסממני הקטורת כפי שנאמר בפסוק בספר שמות (ל ל"ד): "קח לך סמים נטף ושחלת וחלבנה סמים ולבנה זכה וכו'". כמות הלבונה שבה השתמשו בקטורת במשך שנה היתה 70 מנה (כריתות ו ע"א).
ב. ללבונה תפקיד נוסף הקשור לסוגייתנו והוא נתינה על רוב המנחות והקטרה על המזבח החיצון.
ג. הלבונה הובאה בתוך שני בזיכים והונחה על השולחן עם מערכות לחם הפנים. הלבונה שבבזיכים הוקטרה על המזבח לאחר הסרת מערכות הלחם ובכך הותר הלחם לכהנים.
ד. ניתן היה להביא נדבת לבונה לבית המקדש שהיתה עולה ונשרפת על המזבח.

לריח הקטורת הנעים הייתה חשיבות מצד עצמו כחלק מ"זה אלי ואנוהו" של המקדש במובן החיובי אך גם כאמצעי לסילוק ריחות רעים כדברי הרמב"ם במורה נבוכים (חלק ג פרק מ"ה):

"... וכאשר היו שוחטים במקום המקודש בהמות רבות בכל יום ומחתכין בו הבשר ושורפין ורוחצין בו הקרב והכרעים, אין ספק שאילו היו מניחים אותו על זה הענין היה ריחו כריח מקומות הבשר, מפני זה צוה להקטיר בו הקטורת שתי פעמים בכל יום, בבקר ובין הערבים, להטיב ריחו וריח בגדי כל העובד בו, כבר ידעת אמרם מיריחו היו מריחים ריח הקטרת, וזה ג"כ ממה שמעמיד יראת המקדש, אבל אם לא היה לו ריח טוב כל שכן אם היה לו שכנגדו, היה מביא בלב האדם הפך ההגדלה, כי הנפש תתרחב מאד לריח הטוב, ותטה אליו ותתרחק מן הריח הרע ותברח ממנו וכו'".

הכמות שיש לתת על המנחות ובבזיכים היא קומץ שגודלו נקבע על פי גודל ידו של הכהן הקומץ. אומרת המשנה (מנחות, קו ע"ב): "... לבונה, לא יפחות מקומץ. חמשה קמצים הם: האומר עלי לבונה לא יפחות מקומץ, המנדב מנחה יביא עמה קומץ לבונה ... שני בזיכין טעונים שני קמצים וכו'". הצורך בקומץ נלמד בגמרא, שם, בגז"ש ממנחה. לא נאריך כאן ביישוב הסתירות העולות, לכאורה, בין המקורות השונים העוסקים בקביעת הכמות המינימלית של הלבונה ועל כך ראה בסוגיות הגמרא ומפרשיהן.
 

הביולוגיה של הלבונה

עצי הלבונה גדלים בבתי גידול קשים ביותר ולעיתים ניתן לראותם מבצבצים מסלע קשה. עדיין לא ברור כיצד מתבצעת ההאחזות הראשונית של העץ בסלע אך בהמשכה ניתן לראות שבסיס הגזע בעל מבנה רחב ועגול דמוי דיסקית. מבנה רחב זה מצמיד את העץ לסלע באופן הדוק ומונע את קריסתו במהלך הסערות השכיחות באיזור גידולו. מבנה זה כמעט ואינו מופיע בעצים הגדלים על גבי קרקע או חצץ. השרף המופק מעצים בבתי גידול סלעיים נחשב לאיכותי יותר בניחוחו. העצים מתחילים לייצר שרף בגיל 8-10 והסחיטה מתבצעת 2-3 בשנה כאשר הסחיטה האחרונה נחשבת למשובחת ביותר בגלל תכולה רבה יותר של המרכיבים הריחניים.(2)

בדרך כלל ככל שהשרף אטום יותר (פחות שקוף) איכותו גבוהה יותר. הלבונה מדופר (דרום עומן) נחשבת למשובחת ביותר אם כי ייצור נרחב יותר מתבצע בתימן ולאורך החוף הצפוני של סומליה. מחקרים שנעשו לאחרונה מצביעים על כך שאוכלוסיית עצי הלבונה מצטמצמת בגלל ניצול יתר. מתברר שאחוזי הנביטה של זרעי עצים שנסחטו באופן אינטנסיבי נובטים באחוזים נמוכים מאד בהשוואה לעצים שלא נסחטו.
 

הלבונה והאדם

הלבונה נסחרה בחצי האי ערב ובצפון אפריקה יותר מ – 5,000 שנה. ציורי קיר המתארים שקי לבונה שהובאו מארץ הפונטים(3) מקשטים את קירות קברה של המלכה Hatshepsut ממצרים העתיקה שמתה בשנת 1458 לפנה"ס. הלבונה הועברה יחד עם המור מאזורי הגידול העיקריים על גבי שיירות שיירות גמלים בדרך הנקראת היום "דרך הבשמים" לחופי הים התיכון ובייחוד לעזה. משם הועברה הסחורה היקרה (בדומה לזהב) ליוון ולרומא ולצפון אפריקה. כשכבש אלכסנדר הגדול את עזה הוא מצא מחסנים של לבונה שמהם שלח ספינה שלמה ליוון.

המרכז הקדום של הסחר בלבונה היה כנראה העיר האבודה אובר (Ubar) שלעיתים זוהתה עם האתר "אירם" בעומן. עיר זו, שרמזים על קיומה הגיעו ממקורות קלאסיים ומנוסעים שעברו במקום במהלך הדורות, נתגלתה מחדש בתחילת שנות ה- 90 של המאה ה- 20 וכיום מתבצעות בה חפירות ארכיאולוגיות. על הסחר במור ולבונה שלטו הנבטים, ולאורך הדרך שהובילו בה את השיירות, דרך הבשמים הקימו את עריהם.  הסחר בלבונה פסק סביב שנת 300 לספירה עקב עליית הנצרות, התפשטות המדבר שהקשתה על חציית השיירות ופשיטות של פרתים.

השימוש העיקרי בלבונה היה בהקשרים דתיים וסמליים אך היו לה שימושים כחומר בישום, חיטוי ומרפא.  מסופר על הקיסר נירון ששרף את כל מלאי הלבונה השנתי של העיר רומא בטקס ההלוויה לאישתו פופיאה כביטוי לצערו. ברפואה העממית משתמשים בלבונה בחבישה של פצעים וכיבים, כתרופה נגד הכשות נחשים ועקרבים ולמחלות של דרכי הנשימה והעיכול. היא נחשבת כמסייעת בפתרון בעיות לב, שיפור הזיכרון, ומרכיב מרכזי בתכשיר שנועד להוריד את רמת הסוכר בדם. היא משמשת גם כסם מכווץ ומפיג גזים. על תפקידה כחומר מרגיע ראה במאמר "משקין אותו קורט של לבונה". מחקרים מצביעים על כך שניתן להשתמש בשמן המופק מאחד ממיני הלבונה על מנת לקטול באופן ספציפי תאים סרטניים.
 
 


(1) זיהוי "עפר לבינתא" עם הלבונה איננו מוסכם ורש"י פירש: "עפר לבינתא - כתישת לבינה". בחידושי הרשב"א (שם) אנו מוצאים: "עפר לבינתא. כתב רבינו האיי גאון ז"ל יש שמפרש לבנה ממש, ויש אומרים לבינתא של לבונה כנרד לובאן בלשון ערב וכך אנו סוברים".
(2) terpene, sesquiterpene and diterpene
(3)מקומה המדויק שנוי במחלוקת ואחת הסברות טוענת שהיא הייתה בקרן אפריקה.

 
 

מקורות עיקריים:

ז. עמר, "הצומח והחי במשנת הרמב"ם – לקסיקון לזיהוי הצמחים ובעלי החיים שבפירוש המשנה לרמב"ם", בהוצאת מכון התורה והארץ, תשע"ה, ערך "לבונה".
י. פליקס, עולם הצומח המקראי (עמ' 260-262).
י. פליקס, הצומח החי וכלי החקלאות במשנה (עמ' 92).

לעיון נוסף:

מ. בלס, "מור ולבונה" במקורותינו ובארומתרפיה, סיני קמג (תשס"ט), סח-עה.
ח.מ. הלוי, קובץ פירושי הראשונים על ברייתת "פיטום הקטורת", מכון מרא"ה תשס"ה.
ז. עמר, ספר הקטורת (עמ' 87-95).
 רבי אברהם פורטלאונה, "שלטי הגיבורים", פרק פא.

Frank, M. B. et al, 2009. Frankincense oil derived from Boswellia carteri induces tumor cell specific cytotoxicity. BMC Complementary and Alternative Medicine, 9:6

 

 

א. המחבר ישמח לשלוח הודעות על מאמרים חדשים (בתוספת קישוריות) העוסקים בטבע במקורות לכל המעוניין. בקשה שלח/י ל - raananmoshe1@gmail.com
ב. לעיתים ההודעות עלולות להשלח על ידי GMAIL למחיצת ה"ספאם" שלך לכן יש לבדוק גם בה אם הגיעו הודעות כנ"ל.


 

כתב: ד"ר משה רענן.     © כל הזכויות שמורות 

הערות, שאלות ובקשות יתקבלו בברכה.

תגובות

  1. כז תשרי תשפ"א 13:19 שימוש בגרגירי שרף הלבונה ואיזה כמות לצרוך ביום בלעיסה | מרצדס

    שלום קראתי את המאמר על שרף לבונה.קניתי שרף לבונה בגרגירים ולפי השמועות וכתבות יש ללעוס את הגרגרים,האם אותם הגרגירים משמשים גם כקטורת?איך לשרוף אותם כקטורת?וללעיסה אם ידוע לך כמה גרגרים יש ליטול ללעיסה ביום?שאלה אחרונה אני לוקחת להורדת לחץ דם כדורים בשם לרקפרס,ובן זוגי לוקח ללחץ דם רמיפריל האם זה בסדר השימוש בגרגירי שרף הלבומה.

הוספת תגובה

(לא יפורסם באתר)
תכנות: entry
© כל הזכויות שמורות לפורטל הדף היומי | אודות | צור קשר | הוספת תכנים | רשימת תפוצה | הקדשה | תרומות | תנאי שימוש באתר | מפת האתר