הוכחה מהסוגיה לזיופו של הספר "בשמים ראש"
נקודה למחשבה בדף היומי עם הלכה ברורה ובירור הלכה / הרב דב קדרון
שבת מו ע"א
התנאים, רבי יהודה ורבי שמעון, נחלקו האם מותר לטלטל בשבת נר שכבה. גם בין האמוראים הייתה מחלוקת איך לפסוק בעניין זה. בגמרא מסופר שרבי אבהו, כאשר היה במקומו של רבי יהושע בן לוי שהיקל בזה – היה מטלטל את הנר, וכאשר היה במקומו של רבי יוחנן שהחמיר – לא טלטל את הנר. על כך מקשה הגמרא: מה נפשך, אם הוא עצמו סבר שיש להקל היה עליו להקל בכל מקום, וכן אם סבר שיש להחמיר היה עליו להיות עקבי במעשיו? התשובה היא שהוא עצמו סבר שיש להקל בדבר, אלא שמשום כבודו של רבי יוחנן שהחמיר, כאשר הוא היה במקומו של רבי יוחנן – גם הוא החמיר.
הרב צבי יהודה הכהן קוק זצ"ל (בגליון הש"ס המודפס בהוצאת מכון הלכה ברורה) העיר על כך שמנהגו של רבי אבהו נזכר גם בירושלמי (ברכות פ"ח ה"א), ושם נאמר: "שאין חולקים על אדם במקומו". הגרי"ש אלישיב זצ"ל דייק מתוך הגמרא כאן שרק חכם שמיקל רשאי להחמיר במקומו של החכם המחמיר, וזהו חיוב לנהוג כן בפני רבו המובהק משום כבודו, אולם חכם שסבור שיש להחמיר – אסור לו להקל במקומו של החכם שמיקל משום כבודו, כי אם הדבר אסור – הרי הוא אסור בכל מקום. לכאורה יש להקשות על כך מהמסופר לעיל (יב,ב) שר' ירמיה בר אבא שהה פעם בביתו של רב אסי בשבת ושם הוא איפשר לשמש שלו להקל ולבדוק כלים לאור הנר למרות שבעל הבית היה נוהג להחמיר.
ההסבר הוא שר' ירמיה בר אבא, שהיה תלמיד חבר של רב (ברכות כז,ב) היה גדול יותר מרב אסי, ולכן לא היה מחויב לכבדו באופן זה.
