דיוק וחידוש ברש"י

מסכת שבת דף לט

עמוד א

רש״י ד״ה חוץ מדג מלוח ישן או קולייס האיספנין. דג שקורין טונינ''א:
והא דתנן. בפרק חבית נותנין כו' המים צונן:
בחמה. בשמש:
רש"י לא פירש כאן מה הוא דג מליח ישן, ופירש רק את קוליס האיספנין ובכל זאת צירף לדיבור זה את דג מליח ישן, ואפשר ששינה בדיבורו מלשון המשנה והגמרא מליח הישן וקולייס האיספנין, ורש"י מסביר שמליח זה "דג" וגם מוסיף תיבת "או" להסביר שזה שני דברים, (ועיין בית יוסף שי"ח) אבל יש לעיין מדוע שינה כאן מהסברו במסכתינו דף קמו על המשנה, וזה לשונו חוץ מן המליח ישן. דג מליח של שנה שעברה: וקולייס האיספנין. שם דג שאוכלין אותו מחמת מלחו ע''י הדחה בחמין והנך אפילו הדחה נמי לא שזהו גמר מלאכתן והוי בשול:
והנה הפלא ופלא בעוד שני מקומות מזכיר רש"י את הדג שקורין טונינא ממש בלשון זה, במסכת ברכות מד ע"א ספלי טרית. ספלים מלאים חתיכות דג חתוך שקורים טונינ''א: ובמסכת מגילה דף ו' ע"א טרית. דג שקורין טונינ''א:
והנה באותם המקומות הוזכרו בסמיכות ממש פירות גינוסר וחמי טבריה ושבחה של טבריה,
במסכת ברכות - נאמר בגמרא ומי איכא מידי דהוי מליח עיקר ופת טפלה אמר רב אחא בריה דרב עוירא אמר רב אשי באוכלי פירות גנוסר, וממשיכה הגמרא כי אתא רב דימי אמר עיר אחת היתה לו לינאי המלך בהר המלך שהיו מוציאים ממנה ששים רבוא ספלי טרית לקוצצי תאנים, הרי שיש קשר בין אכילת מליח לפירות גינוסר ואפשר לומר שבעיר טבריה הסמוכה הדבר הזה היה שכיח יותר,
במסכת מגילה – נאמר בגמרא חמת זו טבריא ולמה נקרא שמה חמת על שום חמי טבריא רקת זו ציפורי ולמה נקרא שמה רקת משום דמידלייא כרקתא דנהרא כינרת זו גינוסר ולמה נקרא שמה כינרת דמתיקי פירא כקלא דכינרי, ומובאים עניני שמות הערים שסביבות טבריה והכנרת, חמת זו חמי גרר רקת זו טבריא כינרת זו גינוסר ולמה נקרא שמה רקת שאפילו ריקנין שבה מלאין מצות כרמון רבי ירמיה אמר רקת שמה ולמה נקרא שמה טבריא שיושבת בטבורה של ארץ ישראל (רבא) אמר רקת שמה ולמה נקרא שמה טבריא שטובה ראייתה וממשיכה הגמרא גבי חלקו של זבולון, ושפוני טמוני חול תני רב יוסף שפוני זה חלזון טמוני זו טרית חול זו זכוכית לבנה, חלקו של שבט זבולון היה הן לצד שפת הכינרת ועכ"פ בסביבתה הקרובה והן קצת בשפת הים התיכון, וגינוסר היא בחלקו של נפתלי וכך נאמר במדרש רבה (צט) נפתלי אילה שלוחה זוֹ בִּקְעַת גִּנּוֹסָר שֶׁהִיא מְמַהֶרֶת אֶת פֵּרוֹתֶיהָ כָּאַיָּלָה.
ולפיכך שכיחות אכילת המליח הוא דג הטונינא הטרית בסביבות טבריה והכינרת, אף שיתכן שקולייס האיספנין במקום אחר כך שמו של הדג המליח, והסיבה שהיו נזקקים לאכילת דג מלוח הוא כפי הנאמר בגמרא בברכות על אוכלי פירות גינוסר וכדברי רש"י שם פירות גנוסר. פירות ארץ ים כנרת חשובים מן הפת: והסיבה שפירות אלו היו מבשילים מאוד מפני חום השמש והוא שבחה של הכינרת, על פי זה מובן הסמיכות כאן גבי שבת שהוזכר חמי טבריה, ונאמר בגמרא והכי קאמרי ליה רבנן לר' יוסי הא מעשה דאנשי טבריא דתולדות חמה הוא ואסרי להו רבנן אמר להו ההוא תולדות אור הוא דחלפי אפיתחא דגיהנם, ומכאן שרבנן סברו שחמי טבריה מתחממים מהחמה השמש והכל מפני החום ששורר שם,
ועל כן רש"י מסביר בחמה – בשמש, כי מאחר שנאמר בגמרא במגילה שנקרא חמת על שם חמי טבריה היינו יכולים לטעות שמאחר שמדברים על מים צונן כפי שרש"י מסביר בד"ה הקודם הוצרך להסביר שבחמה הכוונה בשמש ולא בחמי טבריה, וגם הזכיר מראה מקום שם הפרק כדרכו של רש"י להוסיף מ"מ מדויק כדי שנסתכל שם ובסיבות הנאמר וכך נראה את הפשט נוסף על קולייס האיספנין ונבין ע"י כך ששינה כאן במכוון, וכל זה בכדי להסביר את המחשבה שהחמה שמש מבשלת כי הרי את הפירות היא מבשלת וא"כ יש דרך בישול בחמה,
והנה פלא שאף בשבת קמה: באותו עמוד שמוזכר קולייס האיספנין מוזכרת טבריה ולא לברכה, ואמר רבי חנינא אין לך כל רגל ורגל שלא בא לטבריה אגמון וקמטון ובעל זמורה וברש"י לטבריה. לבוז ולהטיל עליהם עול ולא שמתכוונין לבטלן משמחת הרגל אבל הקללה גרמה לכך: וע"כ רש"י לא מזכיר את דג הטונינא שהוא ברכתה של טבריה.
והגמרא להלכה מחלקת בין חמה עצמה לתולדתיה, וכדברי רש"י דשרי. דאין דרך בישולו בכך וחמה באור לא מיחלפא דליגזר הא אטו הא: בתולדות האור. כגון אם הוחם הסודר הזה באור מתחילה: דאסיר. דהוי בישול: תולדות חמה. שהוחם הסודר בחמה: אטו תולדות האור. דמאן דחזי סבר דתולדות האור נינהו:
כי החמה עצמה אף שהיא אש לא שייך להתקרב אליה וממילא אין דרך בישול בכך כי בישול נוצר ע"י קירוב מקור החום לתבשיל ומאחר שלא שייך להתקרב אין דרך בישול בה, אבל כשמחממים דבר אחר על ידי השמש או אש אזי בדבר האמצעי שהוא כרגע מקור החום מקרבים אותו לתבשיל כך הוא דרך בישול, ולכן גזרו תולדות חמה אטו תולדות האור, וכן אפשר להבין החילוק בין החמה לחמי טבריה שהחמה ממרחק אבל חמי טבריה מקור חימומם באש הנמצאת בתוך האדמה ושייך לקרב התבשיל לשם, וחום הגיהנם כאן הוא דבר גשמי הנמצא בעולם המעשה אלא שהנשמות הנענשים הם רוחנים ולית בהו תפיסה ומקום וזה יכול להיות כאן בארץ,
ובנותן טעם הפעם הראשונה שמוזכרת חמה המאור הגדול בתורה בלשון שמש היא בברית בין הבתרים שג"כ יש דעות שהיה בסביבות הרי הגולן הנושקים לכינרת, (בראשית טו, יב) וַיְהִ֤י הַשֶּׁ֨מֶשׁ֙ לָבֹ֔וא וְתַרְדֵּמָ֖ה נָפְלָ֣ה עַל־אַבְרָ֑ם וְהִנֵּ֥ה אֵימָ֛ה חֲשֵׁכָ֥ה גְדֹלָ֖ה נֹפֶ֥לֶת עָלָֽיו׃ (יז) וַיְהִ֤י הַשֶּׁ֨מֶשׁ֙ בָּ֔אָה וַעֲלָטָ֖ה הָיָ֑ה וְהִנֵּ֨ה תַנּ֤וּר עָשָׁן֙ וְלַפִּ֣יד אֵ֔שׁ אֲשֶׁ֣ר עָבַ֔ר בֵּ֖ין הַגְּזָרִ֥ים הָאֵֽלֶּה׃ ובפסוק זה אומר רש"י והנה תנור עשן וגו'. רָמַז לוֹ שֶׁיִּפְּלוּ הַמַּלְכֻיּוֹת בַּגֵּיהִנֹּם: ומכאן הקשר בין חום השמש לחום הגיהנם והברית בין הקב"ה לעם ישראל.