קטעים נבחרים מתוך ההדרן למסכת בבא בתרא מאת הגרש"ז אויערבאך [נדפס בקובץ "ישורון" כרך טו] 
(נערך על ידי הרב אברהם מרדכי וינשטוק – מוסף תורני המבשר)

הדרן למסכת בבא בתרא
"אמר רבי ישמעאל הרוצה שיחכים יעסוק בדיני ממונות שאין לך מקצוע בתורה יותר מהן"
העיסוק בדיני ממונות הוא שנותן לתלמיד חכם את דעת התורה שבו 

מסכתנו מסתיימת בדיני ערבות. ענין ערבות נראה לכאורה היפך הסברא, שהרי הערבות אינה התחייבות ממונית רגילה ונראית יותר כאסמכתא שאינה קונה, ואף על פי כן מתחייב הערב בדיבורו בלבד, וכפי שאמרה הגמרא לעיל שמחמת אותה הנאה שיש לו לערב שסומכים על דבריו מולווים מחמתו, הרי הוא מסכים לשעבד עצמו להלוואה זו. ענין זה שאותה הנאה יש בכוחה לשעבדו לפרוע חובו של חבירו הוא ענין מחודש. והן הן דברי רבי ישמעאל שהרוצה שיחכים יעסוק בדיני ממונות שאין לך מקצוע גדול מהם. שמתוך ההבנה בדיני התורה ומשפטיה שהם מקצוע גדול - יבוא לידי חכמה.

ומהי חכמה זו? – היא ההכרה בגדרי העניינים שמתוך כך יודע הוא להבחין בהבדלים שביניהם. שההכרה בהבדל שבין דברים שונים הנראים לפעמים דומים, היא היסוד לכל היהדות. שכן ההבדל בין אור לחושך, בין ישראל לעמים, ובין יום השביעי לששת ימי המעשה הוא כחוט השערה. וכפי שמצינו בחגיגה (ט, ב) שההבדל בין עובד אלקים לזה אשר לא עבדו, הוא בשינון אחד נוסף. זה ששינן פרקו מאה פעמים נחשב לזה אשר לא עבדו, ואילו השונה פרקו מאה פעמים ואחד - נחשב כעובד אלקים. והרי שמעשה קל והבדל דק לכאורה, יכול לגרום להבדל מהותי שבין אור לחושך.

וכח ההבדלה – מהחכמה מגיע וכפי שאמרו חז"ל (ברכות לג, ב) בטעם שתיקנו לומר 'אתה חוננתנו' בברכת הדעת, שמתוך שהיא חכמה קבעוה בברכת חכמה. וכן אמרו שם בירושלמי "אם אין דעת – הבדלה מנין". שכן זהו כח הדעת, הכח המבחין בהבדל הדק בין דברים הנראים לעיתים דומים.

ודעה זו להכיר ולהבין בהבדלים שבין עניינים שונים הנראים דומים היא מעצם מהותו של תלמיד חכם, עד שאמרו (ויקרא רבה א, טו) כל תלמיד חכם שאין בו דעת, נבילה טובה הימנו. ומאידך כשם שהדעת הכרחית לתלמיד חכם – כך לא שייך לקרוא להבחנה כל שהיא דעת – אם אין רוח של תלמיד חכם שורה וחופפת עליה. משום שרק על ידי העמל בהבנת עומק העניינים כפי השכל האלוקי שניתן לנו להשגה על ידי התורה, רק מתוך כך יכול האדם להתרומם ולהשיג את ההבדלים בין עניינים שבשכל אנושי יכולים להיראות דומים לחלוטין. וכפי שמצינו לעיל (י, ב) שאמרו על הפסוק במשלי (יד, לד) "צדקה תרומם גוי וחסד לאומים חטאת", צדקה תרומם גוי – אלו ישראל, וחסד לאומים חטאת – אלו אומות העולם. והיינו שאפילו במעשה כזה של עשיית צדקה וחסד, הרי כשנעשה על ידי ישראל הוא מרוממם ומקדשם. ואילו כשנעשה על ידי אומות העולם, הרי זה חסד לאומים חטאת. ואת ההבנה הדקה הזו לא ניתן להשיג אלא בדעת התורה המקדשת את האדם ואת שכלו.

העצה להשיג את אותה דעת שרוח של תלמיד חכם חופפת עליה, היא לעסוק בדיני ממונות שאין לך מקצוע גדול מהן המשפיע על דעת האדם והם כמעיין הנובע להחכימו בחכמת התורה לכל ענייני היהדות. ולכך סיים רבי ישמעאל במימרה זו את שלושת הבבות שהן מסכתא אחת (וכפי שנתבאר כאן בהרחבה בהדרן למסכת בבא קמא). שכן העמל בדיני ומשפטי התורה הוא הסגולה לחכמה ומתוך כך האדם בא לידי הכרה והבדלה בכל העניינים. ואין לנו אלא לצפות להתקיימות ההבטחה הנבואית (ישעיה יא, ט) "כי מלאה הארץ דעה את ה' כמים לים מכסים".

*
הדרן עלך גט פשוט וסליקא לך מסכת בבא בתרא

*