הארה שבועית מהתלמוד הירושלמי במסגרת הדף היומי

הרב אברהם בלס, מכון הירושלמי

שבת יב ע"ב

השגחה ישירה של הקב"ה על עם ישראל היא רק בארץ ישראל

תלמוד בבלי שבת יב, ב:
"אמר רבה בר בר חנה: כי הוה אזלינן בתריה דרבי אלעזר לשיולי בתפיחה. זימנין אמר המקום יפקדך לשלום וזימנין אמר (ליה) רחמנא ידכרינך לשלם. היכי עביד הכי? והאמר רב יהודה: לעולם אל ישאל אדם צרכיו בלשון ארמי! ואמר רבי יוחנן: כל השואל צרכיו בלשון ארמי - אין מלאכי השרת נזקקין לו, שאין מלאכי השרת מכירין בלשון ארמי! - שאני חולה, דשכינה עמו".

הסבר הדברים:

הגמרא (בבלי שבת יב, ב) בסוגיית ביקור חולים מביאה מעשה רב שהנפרד מן החולה אומר לו לפי אפשרות אחת: המקום ידכירנך לשלם (-יזכירך לשלום). על קביעה זו שואלת הגמרא: כיצד יתכן שהאמירה לחולה היא בלשון ארמי, הרי מלאכי השרת לא מכירים לשון זו?! ותשובת הגמרא שאצל חולו השכינה נמצאת מראשותיו, ולכן התיווך מיותר. משאלת הגמרא משמע שתפילה נורמטיבית עוברת דרך מלאכים.

על הפסוק (ויקרא יח, ה): 'ותטמא הארץ ואפקד עונה עליה ותקא הארץ את יושביה' מסביר הרמב"ן שבחוץ לארץ לכל מדינה יש שר המופקד עליה ורק בארץ ישראל ישנה השגחה ישירה של הקב"ה על עם ישראל. דומה שהסוגיה לעיל היא מקור מפורש לדברי הרמב"ן שבכל ארץ ישנו שר המופקד עליה. כל תפילה שנאמרת בחוץ לארץ עוברת דרך שר זה.

כל זה נכון בחוצה לארץ אולם בארץ ישראל אין מתווכים. ארץ ישראל היא ארץ 'אשר ד' אלקיך דורש אותה תמיד עיני ד' אלקיך בה מראשית השנה ועד אחרית שנה' (דברים יא, יב).

אדם העומד לתפילה בארץ ישראל תפילתו מגיעה ישירות לקב"ה, ללא תיווך של מלאכים. כמו שאנו מוצאים בירושלמי, תורתה של ארץ ישראל.

תלמוד ירושלמי ברכות ט, א:
"רבי יודן אמר משמיה דידיה בשר ודם יש לו פטרון אם באת לו עת צרה אינו נכנס אצלו פתאום אלא בא ועמד לו על פתחו של פטרונו וקורא לעבדו או לבן ביתו והוא אומר איש פלוני עומד על פתח חצירך שמא מכניסו ושמא מניחו. אבל הקדוש ברוך הוא אינו כן אם בא על אדם צרה לא יצווח לא למיכאל ולא לגבריאל אלא לי יצווח ואני עונה לו מיד. הה"ד [יואל ג ה] כל אשר יקרא בשם ה' ימלט".

אם בחוץ לארץ אין קשר ישיר בין עם ישראל והקב"ה וחייבים להתפלל דרך מתווכים (המלאכים), הרי שבארץ ישראל עוון חמור הוא להתפלל דרך אמצעיים, שכן יש בכך כפירה בהשגחה הישירה של הקב"ה בארץ ישראל על עם ישראל.