מרבין בשמחה
תענית כט ע"א
"משנכנס אב ממעטין בשמחה כו': אמר רב יהודה בריה דרב שמואל בר שילת משמיה דרב כשם שמשנכנס אב ממעטין בשמחה כך משנכנס אדר מרבין בשמחה".
קשה, היות שדין חודש אדר שוה לדין חודש אב, למה הזכירו במשנה (לעיל בדף כו ע"ב) רק את הדין "משנכנס אב ממעטין בשמחה"?
אלא שדין ממעטין בשמחה הוא דין גם על בית דין לכפותו, כשם שהיה בשעת מתן תורה: "שכפה הקדוש ברוך הוא הר כגיגית על ישראל" (עבודה זרה דף ב ע"ב). אך דין מרבין בשמחה לא ניתן לבית דין, כי גם אם ילקו את המסרב לא ניתן לשמחו בכך. לכן מעלת המקיימו היא כמעלת ישראל אשר "הדור קבלוה בימי אחשורוש" (שבת דף פח ע"א), שמקבל עליו עול תורה מצוות מרצונו החפשי בלבד. ולכן רק אז התקיים בהם: "ליהודים היתה אורה ושמחה וששון ויקר, אמר רב יהודה: אורה - זו תורה, וכן הוא אומר כי נר מצוה ותורה אור" (מגילה דף טז ע"ב).
