דיוק וחידוש ברש"י

ברכות מו

עמוד ב

רש"י ד"ה וכי בעי אשתעויי מתריץ תרוצי ויתיב. ואם רצה הגדול לדבר עם שני לו צריך הוא לזקוף עצמו ממסיבתו לישב זקוף דכל זמן שהוא מוטה אינו יכול לדבר עמו לפי שהשני לו אחורי ראשו של גדול הוא ופני הגדול מסובין לצד אחר וטוב לו שישב שני לו למטה הימנו וישמע דבריו כשהוא מוטה:
רש"י ד"ה שני לו למטה הימנו. שאם הוצרך גדול לספר עמו לא יהא צריך לזקוף: ובזמן שהם ג' שני לו למעלה הימנו. ואם בא לספר מספר עם השלישי לו ואם בא לספר עם השני לו טוב הוא שיזקוף ואל ישפיל את השני לו לפני קטן ממנו שיהא הוא למטה וקטן ממנו למעלה הימנו:
הד"ה הראשון הוא בעניין מנהגי הפרסיים בסעודה ורש"י נקט בלשונו אם "רצה" הגדול "לדבר" וכן המשיך במטבע הלשון "דבור" עוד שתי פעמים יכול "לדבר" וישמע "דבריו", והנה זה פלא שבהסבר על הברייתא נקט רש"י בלשון "סיפור" ארבעה פעמים, "לספר" "מספר" וכן שינה מן הלשון "רצה" אלא "הוצרך" "בא" והלה דבר הוא.
עוד יש לדקדק דהרי אין "משיחין" בסעודה וכל סידור ההסיבה היא לצורך אכילה ולמה מסדרם לצורך דיבור, אלא בוודאי אין מדובר לשעת אכילה עצמה אלא לאחריה, וכי תלמידי חכמים יושבים סתם אחר אכילה לצורך דיבור,
על כן נראה לדקדק בדברי רש"י שגבי פרסיים נקט אם "רצה" לדבר, שהכוונה רצונם לדבר דברי הוואי בסתם, אבל גבי מתניתא נקט הלשון "סיפור" וכן "הוצרך" והוא הצורך בסיפור יציאת מצרים באותו הלילה ליל הסדר, ולכך רמזה הברייתא "כיצד סדר הסיבה", אבל נקט רש"י גם השון "בא לספר" כי בכל יום ויום בשנה מצוה לספר ביציאת מצרים,
ובכך כיוון רש"י גם להסביר המעשה בהגדה של פסח מַעֲשֶׂה בְּרַבִּי אֱלִיעֶזֶר וְרַבִּי יְהוֹשֻעַ וְרַבִּי אֶלְעָזָר בֶּן עֲזַרְיָה, וְרַבְּי עֲקִיבָא וְרַבִּי טַרְפוֹן, שֶהָיוּ מְסֻבִּין בִּבְנֵי בְרַק, וְהָיוּ מְסַפְּרִים בִּיצִיאַת מִצְרַיִם כָּל אוֹתוֹ הַלַּיְלָה, עַד שֶׁבָּאוּ תַלְמִידֵיהֶם וְאָמְרוּ לָהֶם: "רַבּוֹתֵינוּ, הִגִּיעַ זְמַן קְרִיאַת שְׁמַע שֶׁל שַׁחֲרִית!"
אָמַר אֶלְעָזָר בֶּן עֲזַרְיָה: "הֲרֵי אֲנִי כְבֶן שִׁבְעִים שָׁנָה, וְלֹא זָכִיתִי שֶׁתֵּאָמֵר יְצִיאַת מִצְרַיִם בַּלֵּילוֹת, עַד שֶׁדְּרָשָׁהּ בֶּן זוֹמָא: שֶׁנֶּאֱמַר "לְמַעַן תִּזְכֹּר אֶת יוֹם צֵאתְךָ מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם, כֹּל יְמֵי חַיֶּיךָ" (דברים טז ג): "יְמֵי חַיֶּיךָ" - הַיָמִים, "כֹּל יְמֵי חַיֶּיךָ" - הַלֵּילוֹת.
וַחֲכָמִים אוֹמְרִים: "יְמֵי חַיֶּיךָ" - הָעוֹלָם הַזֶּה, "כֹּל יְמֵי חַיֶּיךָ" - לְהָבִיא לִימוֹת הַמָשִׁיחַ.
וכמה שאלות עולות במעשה הזה על סידור שמות החכמים וראה בתוספות בכתובות (דף קה ע"א) ד"ה דחשיב ליה קתני. וכו'..הכי נמי אשכחן מעשה ברבי אליעזר ור' יהושע ורבי אלעזר בן עזריה ור''ע אע''פ שר''ע היה חשוב מרבי אלעזר בן עזריה וכו',
וגם במסכת מועד קטן דף כ"ח ע"ב נאמר בגמרא בסדר אחר ת''ר כשמתו בניו של רבי ישמעאל נכנסו ד' זקנים לנחמו ר' טרפון ור' יוסי הגלילי ור' אלעזר בן עזריה ור''ע וכו'.
עוד צריך להבין את דברי ראב"ע שאומר שהוא "כבן שבעים" ולא זכה, כי הרי אם היה באמת בן שבעים יש מקום לומר "ולא זכיתי" אבל אם הוא צעיר באמת מה שייך לומר "ולא זכיתי".
ויש גם שכתבו שמעשה זה לא היה בפסח מראיות שונות.
והנראה שסדר ישיבתם בהסיבה לאכילה היה על פי גילם ולא רק פי מעלתם וחכמתם, וכפי שרש"י סובר (בדף מה ע"א) לא הוה בהו. מופלג בחכמה ובזקנה מן השנים: דאיכא אדם גדול. שהגדול מברך כדפסקינן לקמן הלכתא (דף מז.): ולפיכך ר"ע היה גדול בגיל מר"ט אף שר"ט היה רבו, והושיבו את ר"א בו עזריה באמצע כמו במתניתא כיצד סדר הסיבה, וזה מפני שהיה נראה כזקן וע"כ פתח כאילו להתנצל למה יושב באמצע וממילא הוא פותח בדברים, והיו מספרים כל אותו הלילה ובין אם ליל הסדר היה "והוצרכו" לספר כחובת היום ובין כאותם שנוקטים שיום אחר היה הרי שקיימו בכל אופן מצוה "באו" לספר.
ומרגניתא טבא בדרך רמז גבי הפרסיים נקט רש"י שלוש פעמים דיבור ירמוז לסעודת אחשורוש מלך "פרס" בשנת "שלוש" למלכו, וכפי הנאמר שישבו לפניו והקרוב אליו וכו' וממוכן קפץ בראש כי לפי סידור ישיבת הפרסיים היה אחרון, ונאמר שם דבר המלך דבר המלכה דבר ממוכן וייטב הדבר, ואלו הן הדיבורי הוואי כידוע מה הוא "דבר אחר" בלשון הגמרא, והם דברי גנאי,
ולגבי מתניתא נקט רש"י ארבעה פעמים לשון סיפור וזה ירמוז לארבע כוסות ארבע לשונות של גאולה והוא כפי שהוסבר סיפור יציאת מצרים, ונקט "בא" שמצות סיפור יציאת מצרים נאמרה בפרשת "בא" והגדת לבנך.