קטן כגדול / רפי זברגר

ברכות מו ע''ב
  

הקדמה

היום נלמד מנהגים הקשורים לאופן ישיבה בארוחה, וסדר קדימות של נטילת ידים לפני הסעודה ולמים אחרונים. 
נכיר את מנהגם של הפרסים, ולאחר מכן את מנהגינו. הלימוד הוא דרך דו שיח בין ראש הגולה (יהודי הממונה מטעם השלטון על הקהילה היהודית בבבל, אחראי גם על התנהלות הקהילה, מינויי דיינים, ראשי ישיבות, ועוד) לבין רב ששת. ראש הגולה הציג את מנהגי הפרסיים, ורב ששת הציג את השקפת היהדות. 
נקדים ונציין את מנהג ישיבת אנשים בסעודה בזמנם, כך שלכל אחד הייתה מיטה שעליה ישב, ושולחן קטן לפניו. 
 

הנושא

אמר ליה ריש גלותא לרב ששת: אף על גב דרבנן קשישי אתון, פרסאי בצרכי סעודה בקיאי מינייכו.
ראש הגולה אמר לרב ששת, כי למרות שחכמים זקנים, מנהגי הפרסיים בסעודה ''ראויים'' יותר. והתחיל לפרטם:
בזמן שהן שתי מטות - גדול מסב בראש, ושני לו למעלה הימנו, ובזמן שהם שלש - גדול מסב באמצע, שני לו למעלה הימנו, שלישי לו למטה הימנו.
סדר הישיבה לפי הפרסיים: אם שני אנשים – מיטתו של השני בחשיבותו הייתה למעלה ממיטת הראשון. אם שלושה אנשים – החשוב יושב באמצע, השני לו בחשיבותו מעליו, והשלישי למרגלותיו. 
אמר ליה: וכי בעי אשתעויי בהדיה, מתריץ תרוצי ויתיב ומשתעי בהדיה?
שאל אותו רב ששת, לפי מנהג זה של הפרסיים, אם החשוב רוצה לשוחח עם השני בחשיבותו, חייב להזדקף ולהפנות פניו כלפיו, שהרי פנים של הראשון אינן מופנות כלפיו, והצורך בהפניית הפנים אינו מכבודו של הגדול!
אמר ליה: שאני פרסאי דמחוי ליה במחוג.
ענה לו ראש הגלות כי הפרסיים מתקשרים ביניהם בעת הסעודה רק בעזרת סימני ידיים, וסימנים אלו של השני בחשיבתו, יכול הגדול לראות, גם ללא הפניית הראש כלפיו. 
מים ראשונים מהיכן מתחילין? אמר ליה: מן הגדול.
לאחר שדנו באופן ישיבת הסועדים, המשיך רב ששת ושאל לגבי מנהג הפרסיים בנושא קדימות נטילת ידים לסעודה, וענה לו ראש הגלות כי הגדול נוטל ראשונה לפני כולם. 
ישב גדול וישמור ידיו עד שנוטלין כולן?
גם על מנהג זה הקשה רב ששת ושאל, האם הגדול חייב להמתין זמן רב יחסית, עד שכולם ייטלו ידיים? והרי אין זה מכבודו להמתין.
אמר ליה: לאלתר מייתו תכא קמיה.
ענה לו ראש הגולה כי מביאים לגדול את השולחן מיד לאחר נטילתו, כך שאינו ממתין לשאר המסובים. יש להעיר כי לא מדובר בסעודת שבת, שאז החשוב מחכה לכולם כדי לבצוע את הפת. 
מים אחרונים מהיכן מתחילין? אמר ליה: מן הקטן.
המשיך רב ששת לשאול את ראש הגלות לגבי קדימות נטילת מים אחרונים, והוא ענה שהקטן מתחיל בנטילה זו. 
וגדול יתיב וידיו מזוהמות עד שנוטלין כולן?
מקשה שוב רב ששת: אם כך נוהגים הפרסיים, הרי שהגדול נשאר הכי הרבה זמן עם ידיים מזוהמות מאוכל, ללא נטילתם (שהרי הוא נוטל אחרון מים אחרונים).
אמר ליה: לא מסלקי תכא מקמיה עד דנמטי מיא לגביה.
ענה לו ראש הגולה, כי הפרסיים לא מוציאים את השולחן האישי של החשוב, עד אשר ''מגיע תורו'' לנטול ידיו של מים אחרונים, וממילא אינו מחכה כלל. 
אמר רב ששת אנא מתניתא ידענא, דתניא: כיצד סדר הסבה? בזמן שהן שתי מטות - גדול מסב בראש, ושני לו למטה הימנו. בזמן שהן שלש מטות - גדול מסב בראש, שני לו למעלה הימנו, שלישי לו למטה הימנו.
לאחר ששמע רב ששת את מנהגי הפרסיים בנושאים דידן, מלמד רב ששת את ראש הגולה ברייתא, אשר ממנה לומדים את ההלכות שלנו: אם ישנם רק שני אנשים, הרי שהקטן יותר יושב למרגלות הגדול ולא מעליו כפי מנהג הפרסים, כדי שאם ירצה יוכל לשוחח עימו ללא הפניית הראש והגב. כאשר ישנם שלושה אנשים, מנהגנו תואם את מנהג הפרסיים: גדול במרכז, שזהו המקום היותר מכובד, שני לו מעליו, והשלישי למרגלותיו. רש''י מסביר, כי למרות שהגדול יצטרך להפנות פניו כדי לדבר עם השני, יש עיקרון חשוב יותר, שהשלישי לא ישב במקום ''מכובד'' יותר ממקומו של השני (ישיבה מעל הגדול היא יותר ''מכובדת'' מישיבה למרגלותיו).
מים הראשונים מתחילין מן הגדול. המים אחרונים: בזמן שהם חמישה - מתחילין מן הגדול, ובזמן שהם מאה - מתחילין מן הקטן עד שמגיעים אצל החמישי, וחוזרין ומתחילין מן הגדול.
ממשיכה הברייתא בסדר קדימות נטילות ידים: נטילה לפני הסעודה אנו מסכימים עם הפרסיים ומכבדים את הגדול (כנראה שגם אנחנו שמים את השולחן לפני הגדול, מיד לאחר נטילתו, כך שלא יצטרך לחכות לכולם). לגבי מים אחרונים יש לנו ''פטנט התופס את העניין מכל הכיוונים": אם יש פחות מחמישה אנשים, הרי מכבדים את הגדול, והוא לא צריך להמתין זמן רב לאחר הנטילה. אם יש יותר מחמישה, לא משנה המספר, הרי שהקטן מתחיל ליטול, עד שמגיעים למצב שיישארו חמישה אנשים, ואז נותנים לגדול (או לאדם אחר שהוא מכבד) ליטול, כך ששוב הגדול אינו מחכה זמן רב. כמו כן, כנראה משאירים את השולחן לפני הגדול עד זמן נטילתו, כפי שהפרסיים נוהגים. 
ולמקום שמים אחרונים חוזרין - לשם ברכה חוזרת.
כפי שכבר הזכרנו לעיל, האדם המתכבד ליטול ראשון מים אחרונים (הגדול או מי שהגדול כיבד אותו) הוא מתכבד גם לזמן ולברך ברכת המזון לכולם. 
 

מהו המסר

נלמד מספר מסרים מתוך דוח שיח מעניין זה:
1. אמנם "אין תורה בגויים'', אך חכמה - יש גם יש (מדרש איכה). לכן אנו שומעים, מקשיבים ולומדים גם מן הפרסיים. ואמנם מצאנו כי חלק ממנהגינו תואמים לגמרי את מנהג הפרסיים, ואין לנו בושה ללמוד מהם. 
2. נקודה למחשבה: אולי נלמד מן הגויים את ''שפת הסימנים'' להשתמש בה תוך כדי סעודות שלנו...
למדנו ממסרים אלו כי אין בושה ללמוד מכל אדם: קטן כגדול, טיפש כחכם, רשע כצדיק וכן הלאה. לשמוע בכבוד כל דעה, ולהתייחס אליה עניינית בלבד, ללא תלות במי שאמרה. כנאמר (אבות, ד', א'): איזהו חכם הלומד מכל אדם.
 

לע''נ אבי מורי: ר' שמואל ב''ר יוסף, אמי מורתי: שולמית ב''ר יעקב, וחמי: ר' משה ב''ר ישראל פישל ז''ל
תגובות תתקבלנה בברכה ל: [email protected]