לע"נ סבתנו מלכה טויבע בת הרב יעקב לייב

כתיבת טענות / הרב עופר לבנת

פורסם בעלון השבועי חמדת ימים - ארץ חמדה

השבוע בדפי הדף היומי אנו לומדים סוגיות העוסקות בהלכות שטרות. סוג אחד של שטר המוזכר במשנה (קסז עמוד ב) הוא "שטר בירורין". המשנה קובעת כי שטר בירורין ניתן לכתוב רק בהסכמת שני הצדדים. הגמרא (קסח עמוד א) מציעה שני פירושים לתפקידו של שטר זה. אחד הפירושים הוא שטר שבו היו רושמים את הטענות של שני בעלי הדין. לפי זה לא ניתן לכתוב את טענות בעלי הדין ללא הסכמתם. ננסה לבאר מה המשמעות של כתיבת הטענות.

הרשב"ם (ד"ה שטרי טענתא) מסביר כי סופרי הדיינים היו כותבים את הטענות כדי שבעלי הדין לא יוכלו לשנות את טענותיהם. הנמוקי יוסף (עח עמוד א בדפי הרי"ף) מבאר שלמרות שלמדנו (בבא בתרא לא עמוד א) כי בעל הדין רשאי לשנות את טענותיו כל עוד הוא לא הוכחש על ידי עדים או אפילו לאחר שהוכחש אם הוא יכול לבאר שזאת הייתה כוונתו מלכתחילה, לאחר שהטענות נכתבו אין יותר אפשרות לשנות את הטענות. לפי זה מובנת הדרישה שהכתיבה תעשה רק בהסכמת בעלי הדין.

נקודת המוצא של הגמרא הוא שבעלי הדין עומדים בפני הדיינים וטוענים את טענותיהם בעל פה. הריב"ש (סימן רחצ) מסביר שאכן כך הוא הדין: "שיש לדיינים לשמוע טענות הכתות (בעלי הדין) מפיהם, שמא מתוך דבריהם ילמדו ויבינו מי מהם טוען באמת, ולא שיבאו בטענות מסודרות מפי אחר, כאשר בודא מלבו ליפות טענות של שקר בתקון הלשון." כלומר, כאשר הטיעונים נעשים בעל פה ישנה יותר אפשרות לדיינים לברר את האמת.

סיכום ופסיקה:

השולחן ערוך (חושן משפט יג, ג) פוסק כי על הדיינים לשמוע את טענות בעלי הדין מפיהם ולאחר מכן, בהסכמת בעלי הדין, יורו לסופר הדיינים לכתוב את הטענות. לאחר כתיבת הטענות לא ניתן לשנותם (פ, ב). הרמ"א (יג, ג) מוסיף כי אם שני בעלי הדין רוצים לטעון בכתב הרשות בידם.

To the article in English