הנוכחות האלוקית במעשי ידינו / הרב אורי גמסון
חסידות על הדף
שבת יז ע"ב
בית שמאי אומרים: אין שורין דיו וסמנים וכרשינין אלא כדי שישורו מבעוד יום, ובית הלל מתירין. בית שמאי אומרים: אין נותנין אונין של פשתן לתוך התנור אלא כדי שיהבילו מבעוד יום, ולא את הצמר ליורה אלא כדי שיקלוט העין, ובית הלל מתירין.
האם הקב"ה נוכח בכל פעולה מהפעולות שאני עושה, ואם כן איפה עובר הגבול בין הנוכחות שלו לבחירה שלי?
הבני יששכר (מאמרי השבתות – מאמר ד – קידוש שבת) עונה על שאלת היסוד הזו מכיוון מעניין.
מצד אחד כתוב בתורה על יום השבת (בראשית ב, ג) "כי בו שבת מכל מלאכתו אשר ברא אלקים לעשות", משמע שאלוקים איננו עושה שום דבר בשבת. אבל מאידך אנחנו גם יודעים שהעשייה האלוקית איננה רק עניין היסטורי, אלא פעולה שמתרחשת בכל שניה, ובלעדי העובדה שהקב"ה יעשה מחדש את העולם בכל רגע, העולם לא יתקיים, אז אם כן כיצד ניתן לומר שהקב"ה שבת מעשייתו בשבת?
על כך הוא עונה ואומר: יש הבדל יסודי בין ששת ימי הבריאה ובין כל שאר הימים שהיו מאז ועד היום, ולמעשה החלו כבר בשבת הראשונה.
בששת ימי הבריאה, הנוכחות האלוקית בבריאה הייתה גלויה וידועה לעין כל. לא ניתן היה לטעות בעובדה שיש דשא על הארץ רק מפני שהקב"ה אמר לדשא להברא רק רגע לפני כן.
אבל, החל מיום השבת הראשון הקב"ה עבר למצב אחר.
זה לא שהוא פחות נוכח בעולם. הוא נוכח לגמרי וממשיך לברוא את העולם בכל רגע ודקה, אלא שהדברים נראים כאילו הם נעשים מאליהם.
או כפי שהוא כותב: הכח לייצר יש מיש ניתן לאדם מערב השבת הראשונה והלאה.
אם כך, איפה הקב"ה נמצא בתמונה? אם יש לי היכולת ליצור יש מיש, מהי בדיוק מידת מעורבותו של הקב"ה בעשיה שלי?
על כך עונה הבני יששכר מהסוגיה שלנו.
בדיוק כפי שהפעולה של מי ששרה את הסממנים לפני שבת ניכרת בכל רגע בתוצאות, אלא שהדברים ממשיכים להיעשות מאליהם, כך כביכול, הנוכחות האלוקית נמצאת שם בכל מעשי ידינו, הוא "הכניס אותנו ליורה" של העולם הזה, אבל את היכולת לבחור לקחת את הדברים הלאה הוא העניק לנו, בכדי שהבחירה שלנו תהיה לגמרי שלנו.
מצד אחד הוא נוכח לגמרי בכל מה שאנחנו עושים, בדיוק כמו שבסממנין הללו פעולת האדם השורה מורגשת וניכרת, ולכן בית שמאי אוסרים אותה למרות שהאדם איננו עושה שום דבר ממשי ביום השבת, אך עם כל זאת הוא מאפשר ודורש מאתנו להמשיך ולקחת את הדברים לצעד הבא, שהסממנים שהוא הביא לנו ושרה עבורנו יצבעו את היורה.
