אוצרות הדף היומי
הרב אברהם מרדכי וינשטוק
פורסם ב"המבשר תורני"
"בן איש פלוני עד כשר"
גט שלא הוזכר בו כינויו של אבי המגרש
העיר פראג – עיר גדולה לאלוקים היתה משך מאות שנים, והחיים היהודיים התוססים שבה תופסים מקום רב בין ספרות השו"ת. בשבוע שעבר עסקנו כאן בשאלה של תושבת העיר לפני כמאתיים שנים, השבוע נפליג לאחור עוד כמאתיים ושישים שנים, למעשה שאירע בפראג בסביבות שנת ה'ש"י.
יהודי מתושבי העיר עברה עליו רוח טומאה ל"ע, ויבגוד באלוקיו וימר את דתו. כמה שנים חי את חייו כמומר ותחת שמו היהודי בחר לו כינוי לועזי, אך לבסוף שב וניעור בו הניצוץ היהודי והוא שב לעמו וחזר לשמו. לימים החליט בנו הנשוי לגרש את אשתו. בבואו לבית הדין של פראג נתעוררה שם שאלה בקרב הדיינים כיצד לכתוב בגט את שם אביו, שכן בשנים בהן היה מומר, הלא היה לו כינוי לועזי תחת שמו היהודי. הדיון התעורר, מאחר שהמנהג אם חלילה הבעל עצמו מומר, הרי שכותבים את שמו היהודי ומוסיפים לאחר מכן 'וכל שם וחניכה דאית ליה' – והיינו כל שם וכינוי שיש לו, ובכללם גם שמו הלועזי בו הוא משתמש כעת. אולם במקרה שלפנינו החליט אותו מושב בית דין דפראג, כי היות ואבי המגרש חזר ליהדותו וכבר נשתקע ונשתכח שמו הגויי, אין צורך לרמז אפילו את היותו גוי בשנים עברו, וכך כתבו רק את שם המגרש ושמו היהודי של אביו ולא הוסיפו אפילו את הפיסקה 'וכל שם וחניכה דאית ליה'. לפני שאישרו את פסקם פנו בשאלה אל גדולי הדור של אותה תקופה הגאון רבי יעקב פולק מפולין (אבי שיטת ה'חילוקים', ומקים עולה של תורה בפולין) והגאון מוה"ר אליהו אב בית הדין דפראג, ושניהם הסכימו לפסק זה, וכך יצא הגט והאישה הותרה לכל אדם. אלא שלאחר תקופה יצאו עוררין על אותו גט - אחד הרבנים טען שאינו גט והמתגרשת לא הותרה על ידיו ואם תינשא כל זמן שלא תקבל גט חדש, יהיו בניה ממזרים. כיון שכך, עמדו אותם דיינים מסדרי הגט ושיגרו את השאלה אל אחד מראשי חכמי אותו דור דעה, רבינו מאיר קצנלנבויגן – 'מהר"ם פדובה', אשר ישב בפדובה שבממלכת ונציה, ומצודתו פרוסה על כל הגולה.
ורבי מאיר כותב (שו"ת "מהר"ם פדובה" סימן לה), כי ודאי שהגט כשר שכן הדיינים טענו דבר המסתבר ומה גם שהלכו בעקבות רבותיהם, ומכל מקום יוסיף הוא טעמים נוספים שודאי בדיעבד הגט כשר ואין לפסול את האשה אם תינשא מחמתו. בגיטין (לד, ב) אמרה המשנה כי בראשונה היו נוהגים לכתוב בגט רק את שם המגרש בו משתמשים במקום בו הוא נותן את הגט (ואף אם במקום אחר, מכונה המגרש בשם אחר). אך רבן גמליאל הזקן התקין שיהו כותבים 'איש פלוני וכל שום שיש לו אישה פלונית וכל שום שיש לה'. בתוספות שם (ד"ה וכל שום) מביאים, כי בעל הלכות גדולות סבור, שבכל גט לאחר שמו של הבעל, יש להוסיף את הפיסקה 'וכל שום שיש לו' וכך נמצא בטופסי גיטין שתיקן. אך רבינו תם סבור שאין לנהוג כן , וכוונת המשנה באומרה 'וכל שום שיש לו', היא שיש לכתוב כל שם שיש למגרש אף אם במקום בו נכתב הגט אינו משתמשים בשמותיו הנוספים. מעתה – מסיק מהר"ם פדובה, כיון שבמקומותינו קיבלנו את דעת רבינו תם, אין צורך להזכיר שם וחניכה שאין משתמשים בהם, ולכן יש להכשיר גט זה.
ראיה נוספת מביא להתיר מביא מהר"ם פדובה מדברי הראשונים – הרא"ש והמרדכי. בתשובותיו (כלל מה סימן כה), משיב הרא"ש, בנוגע לגט שלא נכתב בו שם אבי האישה כי אם כינויו, שכשר. ובמרדכי (פרק המגרש) משיב, לגבי מי ששמו היה חזקיהו ובגט נכתב חזקיה, שכשר. שאף אם לא כתב כלל את שם המגרש, אלא 'בן איש פלוני', די בכך.
מהר"ם פדובה מבאר שמקור הדינים – הן זה שפסק הרא"ש והן זה המובא במרדכי, בסוגייתנו בה אמרו שאם העד חתם בגט בלא שמו, אלא רק 'בן איש פלוני', הגט כשר. ומשום שמדובר באופן בו אין לאותו פלוני כי אם בן אחד, וממילא בכך שהחותם מזכיר שהוא בן אותו אדם, הרי יודעים אנו שהוא החותם. והנה במקרה שלפנינו – סבור מהר"ם פדובה, הגט אף טוב יותר, שכן שמו של המגרש הלא כתוב בפירוש כך שאף אם יש לאביו בנים נוספים, עדיין ברור ומוכח מי הוא המגרש. ואף ששם האב לא נכתב בדקדוק מספיק, מכל מקום כיון שאף אם לא נכתב בכלל – כשר, אף במקרה שלא נכתב הכינוי, כשר גם כן. ולכך מסיק שאשה זו שלגבי עלתה השאלה, תינשא בגט זה, והמוציא לעז על הגט עלול להילכד בחרם הקדמונים 'ושלום על דייני ישראל'.
