טור זה נכתב לזכרו ועילוי נשמתו של נעם יעקב מאירסון הי"ד שנפל
בקרב גבורה בבינת ג'בל במלחמת לבנון השנייה – י"ג אב תשס"ו 

 

הוסיפו עליהן הלביצין והלעונין – נץ חלב

 

"בורית. אמר רב יהודה: זה אהלא. והתניא: הבורית והאהל! אלא, מאי בורית? כבריתא. ורמינהי: הוסיפו עליהן הלביצין, והלעונין, הבורית, והאהל. ואי בורית כבריתא, מי אית ליה שביעית? והתנן, זה הכלל: כל שיש לו עיקר יש לו שביעית, וכל שאין לו עיקר אין לו שביעית! אלא מאי בורית אהלא, והתניא הבורית והאהל? תרי גווני אהלא" (נדה, סב ע"א).  

פירוש: ובבירור ענין הבורית הנזכרת במשנה, אמר רב יהודה: זה הנקרא אהלא. ומקשים על כך: והתניא והרי שנויה ברייתא] האומרת בתוך דבריה הבורית והאהל, והרי זה מורה כי אלה הם דברים שונים! אלא מאי [מה היא] בורית כבריתא [גופרית]. ורמינהי [ומשליכים], ומראים סתירה על הסבר זה ממה ששנינו לענין הצמחים שנאסרו לשימוש בשביעית כי הוסיפו עליהן אף את הלביצין, והלעונין, והבורית, והאהל. ואי [ואם] בורית זו כבריתא, מי אית ליה [האם יש לו] איסור שביעית? והתנן [והרי שנינו במשנה] בהגדרת הדברים שיש בהם איסור שביעית, זה הכלל: כל שיש לו עיקר [שורש], שממנו הוא ניזון הריהו בכלל איסור שביעית, וכל שאין לו עיקר אין לו שביעית. ואילו לכבריתא אין שורש! אלא חוזרים לזיהוי הקודם האומר כי מאי [מה היא] בורית זה אהלא, ובאשר לשאלה שהקשינו, התניא [הרי שנויה ברייתא] האומרת בתוך דבריה הבורית והאהל, והרי זה מורה כי הבורית אינה האהל צריך לומר כי יש תרי גווני אהלא [שני מיני אהל], שאחד מהם נקרא גם "בורית", והאחר שונה מן הבורית (באדיבות "התלמוד המבואר" של הרב שטיינזלץ).

 

 שם עברי: נץ חלב מפושק          שם באנגלית: Dove’s Dung         שם מדעי: Umbellatum divergens

שם נרדף במקורות: הלביצין


הנושא המרכזי: מהם הלביצין?


לפני שנפנה לניסיון זיהוי ה"הלביצין" נעיר שקיימות מספר גרסאות לשם זה. בסוגיה בשבת (צ ע"א) המקבילה לסוגייתנו הגרסה היא "חלביצין" במקום "הלביצין". במשנה (שביעית, פ"ז מ"ב): "ועוד כלל אחר אמרו: כל שאינו מאכל אדם ומאכל בהמה וממין הצובעין ומתקיים בארץ יש לו שביעית ולדמיו שביעית אין לו ביעור ואין לדמיו ביעור. אי זהו? עקר הלוף השוטה ועקר הדנדנה והערקבנין והחלבצין והבוכריה וממין הצובעים הפואה והרכפא וכו'". בתוספתא (שביעית, ליברמן, פ"ה הל' ה') נכתב: "חלשישות חלביצין והירענה והבורית והאהל יש להן שביעית ולדמיהן שביעית יש להן ביעור ולדמיהן ביעור". בדפוסים הישנים מופיעות הגרסאות "חלבנון" או "חלבנין". קושי נוסף הקיים בזיהוי הלביצין הוא חוסר בהירות למה שימש הצמח. במקרים רבים אנו נעזרים במאפיינים המוזכרים בספרות חז"ל או בשימוש שנעשה בצמחים ואילו כאן אנו מוצאים מחלוקת. ה"תוספתא כפשוטה" (שביעית, פ"ה) מסכם את השיטות השונות ופותח בשיטת הירושלמי ממנו משתמע שהלביצין הם מיני "צובעין". הוא מסיק מלשון התוספתא שהלביצין אינם מין "צובעין" ומפירוש הרמב"ם למשנה מסיק שהם משמשים לכביסה. דעה נוספת שהוא מביא היא שהלביצין משמשים לשתי מטרות אלו. שאלה שנותרה פתוחה היא האם אכן הצעות הזיהוי עולות בקנה אחד עם האפשרות להשתמש במינים אלו לכביסה ו/או צביעה.

יש מהמפרשים שהשאירו את שאלת זיהוי ההלביצין ללא מענה. הרמב"ם בפיהמ"ש בשביעית כתב על החלביצין והבוכריה: "לא נתבררו". כך גם תנחום הירושלמי: "לא מצאתי לו פירוש של איש". ה"כפתור ופרח" (פרק מח עמ' תרס"ב) כתב: "חלבצים ובוכריה לא פי' אותם הר"מ ז"ל". ייתכן והביטוי להעדרה של מסורת זיהוי מוצקה הוא במספר הרב של הצעות הזיהוי המופיעות בין המפרשים והחוקרים. ניתן לחלק את ההצעות הרבות לשתי קבוצות המתייחסות אחת לצבע הלבן של הפרח והשניה לנוזל חלבי שבאברי הצמח. 

המקור הקדום ביותר המציע זיהוי להלביצין הוא הירושלמי (שביעית, פ"ז לז טור ב /ה"א) בו נאמר: "מהו חלביצין ביצי נץ חלב". הערוך (ערך "חלבץ") כתב: "בפ"ז בשביעית הערקבלין והחלביצין פי' זרע כמין ביצים ויוצאין כמו פירול"א. איכא דאמרי ביצי נץ החלב והוא פרח לבן". רש"י (שבת, שם) פירש: "החלביצין - לטרו"ן". השאלה היא כמובן כיצד לזהות את "נץ החלב", "פירול"א" ו"לטרו"ן?
 

"הלביצין" כצמח בעל נוזל חלבי

הזיהוי של הלביצין על פי הערוך כ"פירולא" ושל רש"י כ"לטרון" אינם ברורים וח. י. קאהוט מציע הסבר לשניהם. הוא מזהה את "חלבץ" בגירסת הערוך עם "חלביצא" בסורית. הוא מתאר אותו כ""עשב כולל מיץ חלב וריחו נודף וכו'". לדעתו כוונת הערוך בלעז "פירול"א" לצמח הנקרא בגרמנית Steckenkraut. תרגום השם לעברית הוא "צמח המקל" והוא מתייחס למין כלך מצוי. צמח גבוה זה אכן נראה בשטח, ובמיוחד לאחר שהתייבש, כמקל נעוץ בקרקע (תמונה 1). את "לטרו"ן" קאהוט מזהה כצמח חלבלוב (Lathyris ביוונית ולטינית או wolfamilch בגרמנית). הוא מתאר אותו כ"עשב שסוחטין ויוצא ממנו חלב ובלשון ארמי נקרא חלבלולבא וכו'". לדעתו השם מורכב מהמילים "חלב" ו"לובא" שבלטינית הוא זאב (lupus). באופן דומה ניתן למצוא גם בפירושו של בעל "כנסת כהונה". ד"ר מ. קטן תירגם מצרפתית עתיקה laiteron = מרור הגינות. לצמח זה אכן יש שרף לבן. זיהוי הלביצין כמרור מופיע גם בפירוש "תפארת ישראל" בשביעית.
 

"הלביצין" כצמח בעל פרח לבן

בכתב יד אנטונין (1) תרגום "חלבוצים" הוא נץ חלב מפושק (תמונה 2) שהוא בעל פרחים לבנים. הקשר בין הצמח נץ חלב והביצים מופיע בפירוש הריבמ"ץ בשביעית: "ירושלמי מהו חלבצים, ביצי נץ חלב, פי' שרשי נץ החלב דומים לביצים". באופן דומה פירש גם הר"ש. במילונים הסוריים מתורגם "חלביצא" ל – Ornithogalum שהוא שמו הלטיני של הסוג הנקרא היום נץ חלב. תרגום השם הלטיני הוא "חלב ציפורים" והשם "נץ חלב" הוא צירוף של שם העוף "נץ" ו"חלב". הצעה נוספת המבוססת על צבע הפרחים הלבן היא של בעל "כתר כהונה" שהבין בפירושו השני שהשם "פירול"א" שהזכיר הערוך רומז על השמות ה"רומיים" "ב'יאולא אלבא" או "ב'יאולא בלנקא" כצמח בעל פרחים לבנים הנקרא סגל לבן (תמונה 3). ב'יאולא הוא viola ואלבא ובלנקא מתפרשים כצבע לבן.

רבי נתן אב הישיבה פירש "אלראזק" אלא ששם ערבי זה כולל, על פי ח. צ. אלבוים, כמה משמעויות של צמחים בעלי גוון לבן. שושן צחור (Lilium candidum) (תמונה 4), כותנה מזרחית (Levant Cotton) (תמונה 5), השמן של יסמין רפואי (Jusminum officinale) (תמונה 6). אלבוים זיהה את "פירול"א" (pirola באיטלקית) כסוג Pyrola ממשפחת האברשיים לרבים ממיניו פרחים לבנים שבעודם סגורים דומים לביצים. אלבוים העיר שמלשון הערוך לא משתמע שהתכוון לצמח עצמו אלא השתמש בו לצורך התיאור. גם החוקרים לעף, צ'יז'יק ופליקס מתבססים בזיהוים על הצבע הלבן אלא שמציעים לזהות את החלביצים עם פקעות הצמח סחלב (Orchis) (תמונה 8).   
 

תמונה 1. כלך מצוי          צילמה: שרה גולד		תמונה 2. נץ חלב מפושק          צילם: Meneerke bloem

   
 

תמונה 3. סגל לבן         צילם: Bourrel		תמונה 4. שושן צחור

   

תמונה 5. כותנה מזרחית          צילם: H. Zell		תמונה 6. יסמין רפואי          צילם: B.traeger

   

תמונה 7. פירולה             צילם: Bernd Haynold		תמונה 8. סחלב אנטולי

  
  

---

(1) הכוונה לכתב יד שכלל דף אחד הכתוב משני צדדיו ונמצא בגניזה הקהירית. הדף כולל רשימת מינים ממשניות כלאים ושביעית אותם הוא מתרגם לעברית ויוונית. כתב היד מתוארך למאה ה-10 או ה-11.

  

א. המחבר ישמח לשלוח הודעות על מאמרים חדשים (בתוספת קישוריות) העוסקים בטבע במקורות לכל המעוניין. בקשה שלח/י ל - [email protected]
ב. לעיתים ההודעות עלולות להשלח על ידי GMAIL למחיצת ה"ספאם" שלך לכן יש לבדוק גם בה אם הגיעו הודעות כנ"ל.


כתב: ד"ר משה רענן.     © כל הזכויות שמורות 

הערות, שאלות ובקשות יתקבלו בברכה.

תגובות

הוספת תגובה

שם:

כותרת:

תוכן התגובה:

דוא"ל: (לא יפורסם באתר)

ברצוני לקבל עדכונים על תגובות חדשות למאמר זה.

*כמה זה שתים ועוד שתים? (לצורך זיהוי אנושי)