חותם האדם / יעקב מאיר

פורסם במדור "שולי הדף" במוסף 'שבת', מקור ראשון

בשעה טובה התחלנו השבוע את הפרק האחרון של 'מסכת נזיקין', הוא פרק 'גט פשוט'. הסוגיה הראשונה בפרק דנה בצורתו הרצויה של הגט ובצורות השונות של חתימות העדים. אגב הדיון בחתימות מעידה הגמרא על חתימותיהם המובהקות של כמה אמוראים. 'רב צייר כוורא, ר' חנינא צייר חרותא, רב חסדא סמ"ך, רב הושעיא עי"ן, רבה בר רב הונא מכוותא' (קסא:).

נתמקד בחתימתו של ר' חנינא, הוא ר' חנינא בר חמא. ר' חנינא נולד בבבל, שם למד אצל רב המנונא. כשגדל, עלה לארץ ישראל יחד עם בנו ונעשה לתלמידו המובהק של ר' יהודה הנשיא. בסיפורים רבים אנו מוצאים אותו הולך עם רבי ממקום למקום ומשמש אותו. הוא מביא הלכות רבות משם רבו וכן משם תלמידיו הגדולים – ר' חייא, ר' ישמעאל ברבי יוסי ובר קפרא. משמו של ר' חנינא הביאו תלמידיו - ר' יוחנן וריש לקיש. ר' חנינא בר חמא מילא תפקיד חשוב בדור המעבר שבין חתימת המשנה לבין תחילת העיסוק בה בישיבות - הוא השפיע רבות על עיצוב דרך הלימוד של ר' יוחנן, גדול אמוראי ארץ ישראל, בעיקר בלימוד האגדה. ר' חנינא לא התפרנס מכספי ציבור אלא להיפך, סייע מכספו למטרות ציבוריות ועל כך יעיד הסיפור הבא שיש בו גם הסבר אפשרי לצורת חתימתו הייחודית.

התלמוד הירושלמי בפרק ז של מסכת פאה (הלכה ד) מספר כך: "ר' חנניה הוה מזבן דבש דדבוריין והוה ליה דבש דצליין". לפרנסתו היה ר' חנינא (השמות 'חנינא' ו'חנניה' מתחלפים תכופות) מוכר דבש של דבורים, והיה לו גם דבש של תמרים (השם הארמי 'צליין' מזכיר את השם הערבי 'סילאן' שבו אנו משתמשים היום). "חד זמן אתון לגביה חמריה. מילא ידע, זבין ליה דבש דצליין" – פעם אחת באו לפניו חמרים. רצה למכור להם דבש דבורים אך מתוך שלא ידע מכר להם דבש של תמרים. "בתר יומין עברון תמן" – אחר ימים עברו שם שוב. "אמר לון: בגין דלא מטעיא לכון הוון ידעין ההוא דובשא דיהבית לכון דצליין אינון" – אמר להם, כדי שלא אטעה אתכם דעו שאותו הדבש שמכרתי לכם, של תמרים הוא. "אמרו ליה: מיניה אנן בעי דו טב לעיבדתין" – אמרו לו: ממנו אנחנו רוצים, שהוא טוב למעשינו (אולי לשם ייצור שיכר). "ואפריש טימיתיה ובנא ביה בי מדרשא דציפורין" – והפריש את שכרו שקיבל עבור דבש התמרים ובנה בעזרתו את בית המדרש של ציפורי.

ר' חנינא שמח על הטעות שהביאה לידו ממון רב; הוא התייחס אל הממון כאל מתנת שמיים והועיד אותו לצורכי הציבור - לבניית בית מדרש בציפורי. אם אכן זו הסיבה לבחירתו בתמר כחתימתו הרי שהדבר מעיד על ענוותנותו הרבה. חתימתו בציור התמר מציינת את המעשה החשוב ביותר שעשה – בניין בית המדרש שמומן בדמי דבש התמרים שהזדמנו לו בסיעתא דשמייא ומתוך היסח הדעת.