טענות מוצגות אינן בהכרח כל הסיפור / רפי זברגר

נידה סט ע"ב - ע ע''א
  

הקדמה

בהקשר לדין אשר למדנו במשנה בדף ס''ט: הזב, והזבה, והנדה, והיולדת, והמצורע שמתו - מטמאין במשא עד שימוק הבשר, מצטטת הגמרא את הברייתא הבאה:
תנו רבנן: שנים עשר דברים שאלו אנשי אלכסנדריא את רבי יהושע בן חיננא: ג' דברי חכמה (הלכה), ג' דברי הגדה (אגדה), ג' דברי בורות (טפשות), ג' דברי דרך ארץ.
השאלה הראשונה מבין שתים עשרה השאלות קשורה לדין זה של המשנה, שאר השאלות עוסקות בנושאים אחרים.
הגמרא מפרטת בהרחבה את כל השאלות, במאמר זה נתמקד בשאלה השניה. 
 

הנושא

בת משולחת - מה היא לכהן?
התורה בפרשת כי תצא עוסקת באשה גרושה אשר נישאה לאדם אחר לאחר גירושיה: 
לֹא יוּכַל בַּעְלָהּ הָרִאשׁוֹן אֲשֶׁר שִׁלְּחָהּ לָשׁוּב לְקַחְתָּהּ לִהְיוֹת לוֹ לְאִשָּׁה אַחֲרֵי אֲשֶׁר הֻטַּמָּאָה כִּי תוֹעֵבָה הִוא לִפְנֵי ה' וְלֹא תַחֲטִיא אֶת הָאָרֶץ אֲשֶׁר ה' אֱלֹקֶיךָ נֹתֵן לְךָ נַחֲלָה. 
מפסוק זה למדנו כי אסור לאדם לשוב ולהתחתן עם גרושתו אשר נישאה לאדם אחר.
רבי יהושע נשאל בשאלה זו, אם בכל אופן אדם עבר על האיסור והתחתן עם גרושתו שנישאה, ונולדה להם בת מנישואים שניים אסורים אלו, האם בת זו מותרת לכהן או שמא לא. וממשיכים השואלים ומציגים שני צדדים לשאלה:
מי אמרינן קל וחומר? ומה אלמנה לכהן גדול שאין איסורה שוה בכל - בנה פגום, זו שאיסורה שוה בכל - אינו דין שבנה פגום?
אלמנה אסורה אך ורק לכהן גדול, ואם בכל אופן כהן גדול נשא אלמנה, ביתם הנולדה להם מוגדרת כ''חללה'' ואסור לכהן. אם כך ניתן לומר: אם איסור אלמנה אשר אינה אסורה אלא לכהן גדול, ביתם מקידושי איסור אלו חללה, לכאורה ניתן לעשות קל וחומר לבת של איסור ה"שייך לכולם" של מחזיר גרושתו, שבוודאי ביתם תהיה אסורה לכוהנים. 
או דילמא: מה לאלמנה לכהן גדול שהיא עצמה מתחללת.
מצד שני ניתן לפרוך את הקל וחומר ולומר כי אלמנה הנישאת לכהן גדול באיסור הופכת עצמה להיות חללה (ואסורה מעתה ואילך לכל כהן, ולא רק לכהן גדול), מה שאין כן גרושה הנישאת בשנית וחזרה להתקדש לבעלה הראשון אינה מוגדרת כחללה. אם כן, – אולי דווקא בגלל הגדרת האלמנה אשר נישאה לכהן כחללה תהיה גם ביתה חללה ואסורה לכהן, אבל בת מחזיר גרושתו לא תהיה חללה ולא תיאסר לכהן. 
אמר להן: הִוא תועבה ואין בניה תועבין. 
רבי יהושע בן חנניה הוכיח מן המילה הִוא בפסוק שהובא לעיל בפרשת ''מחזיר גרושתו'' כי רק האשה הגרושה שחזרה לבעלה אחרי שנישאת לאדם אחר מוגדרת תוֹעֵבָה ולא בִּיתה, ולכן בִּיתם אינה אסורה לכוהנים. 
מקשים התוספות על תשובה זו של רבי יהושע: 
ואם תאמר: מה צריך? והא פרכינן אקל וחומר דאלמנה לכהן גדול: מה לאלמנה לכהן גדול שכן היא עצמה מתחללת!
התוספות לא מבינים מה בכלל השאלה, הרי הצד השני של השאלה פרך את הקל וחומר של הצד הראשון, אם כן – אין סברה לומר כי בת מחזיר גרושתו תהיה אסורה לכהן?
התוספות דוחים אפשרות כי הפירכא אינה מבוססת דיה, שכן הגמרא במקום אחר משתמשת בפירכא זו. 
לאחר דין ודברים מסיימים התוספות בשתי תשובות. נצטט את התשובה הראשונה: 
ויש לומר: אי לאו מיעוט דהיא - הוה מפקינן דולד פגום משום דטומאה כתיב בה כעריות. 
תשובת התוספות, כי אמנם הקל וחומר יופרך כפי שנאמר בשאלת אנשי אלכסנדריא, אך היה מקום לאסור את בת מחזיר גרושתו לכוהן מן המילה הֻטַּמָּאָה בפסוק. התורה משתמשת בשם ''טומאה'' גם באיסורי עריות, שם גם הוולד הנולד מאיסור עריות נאסר.
 

מהו המסר

תשובת התוספות בעצם מלמדת אותנו, כי למרות שאנשי אלכסנדריא הציגו שני צדדים לבעיה, יש עוד צדדים אשר יכולים לפתור את שאלתנו אשר לא הוצגו במסגרת השאלה. המילה הֻטַּמָּאָה בפסוק, היא המפתח שיכול היה לפתור לנו את הבעיה ולאסור את בת מחזיר גרושתו, ולכן רבי יהושע היה חייב לצטט בתשובתו את המילה הִוא אשר ממנה לומדים כי בת מחזיר גרושתו מותרת לכהן. 
המסר המעניין שניתן ללמוד מתשובת התוספות לגבי פתרון שאלות ובעיות, כי ''אין להסתפק בחומר המוצג לפנינו'', ולחשוב כי שואל השאלה או מציג הבעיה עמד על כל הצדדים. אלא יש לחקור, לנבור ולחפש כל מוצא אפשרי לבעיה, גם אם כאמור, לא הוצגה במסגרת הצגת הבעיה. 
עיקרון זה נכון בכל הנושאים בחיים, וכמובן נכון גם ב''שאלות חינוכיות''. למשל: אם הורים או מחנכים עומדים בפני מריבה או מחלוקת בין שני ילדים או יותר, וכל אחד מציג את ''טענות להגנתו'', אין לחשוב כי הטענות שנאמרו הינם ה''הסברים הבלעדיים לפתרון הסכסוך'', ובהחלט יש לחשוב, ולמצוא גם פתרונות והסברים שכלל לא נאמרו ע''י הילדים, ואולי דווקא הם יכולים לפתור את הבעיה. 
במצבים מעין אלו יש לזכור, כי לא תמיד צריך ''לפתור את הפלונטר'' ולמצוא הסברים הגיוניים ולוגיים לצד אחד, אלא לפעמים דווקא התעלמות, ונתינה ''לזמן לעשות את שלו'', מרגיעים את המצב ומשם ניתן להמשיך הלאה. 
 

לע''נ אבי מורי: ר' שמואל ב''ר יוסף, אמי מורתי: שולמית ב''ר יעקב, וחמי: ר' משה ב''ר ישראל פישל ז''ל
תגובות תתקבלנה בברכה ל: [email protected]