איך מקיימים את מצוות סוכה בשלימות?

נקודה למחשבה בדף היומי עם הלכה ברורה ובירור הלכה / הרב דב קדרון

נידה סו ע"ב

בגמרא מסופר שפעם שפחתו של רבי טבלה ולאחר מכן נמצא לה עצם חוצץ בין שיניה והצריכה רבי טבילה אחרת. ב"הלכה ברורה" מובאים דברי הרמב"ם והשולחן ערוך הפוסקים שטבילה כאשר יש חציצה בין השיניים אינה נחשבת טבילה ואינה מטהרת. אף על פי שאין צורך שמי המקווה יגיעו לתוך הפה, מכל מקום חל כאן הכלל: "כל הראוי לבילה אין בילה מעכבת בו, ושאין ראוי לבילה – בילה מעכבת בו", כלומר גם מקום שמי המקווה אינם מגיעים אליו צריך להיות ראוי להיטהר. על פי אותו עיקרון מובא ב"בירור הלכה" למסכתות ברכות ומגילה בשם הב"ח והט"ז, שיש הבדל בין אדם שקרא קריאת שמע או מגילת אסתר ולא השמיע לאזנו, שיצא ידי חובה, לבין חרש שקרא, שלא יצא ידי חובה. זאת משום שמי שיש ביכולתו לשמוע – מכיוון שהפוטנציאל קיים אין השמיעה עצמה מעכבת, אולם מי שאין ביכולתו לשמוע – אינו יכול לצאת ידי חובה, מכיוון שאין לו אפילו את הפוטנציאל של השמיעה.

על פי אותו עיקרון הסביר השפת אמת (לסוכות) את מאמר חז"ל (סוכה כז,ב): "כל ישראל ראוין לישב בסוכה אחת", שכדי לקיים את מצוות סוכה בשלימות צריך אדם להרגיש את עצמו שייך לכלל ישראל שמיוצגים על ידי ארבעת המינים, ואז כאשר הוא מגיע להבנה ולדרגה הזו – הישיבה ביחד בפועל כבר אינה מעכבת. כל זמן שאדם לא מרגיש שהוא ראוי לישב באותה סוכה עם כלל ישראל – הישיבה בסוכה אחת מעכבת, אולם כאשר הוא ראוי לכך – הישיבה ביחד אינה מעכבת.