טור זה נכתב לזכרו ועילוי נשמתו של נעם יעקב מאירסון הי"ד שנפל
בקרב גבורה בבינת ג'בל במלחמת לבנון השנייה – י"ג אב תשס"ו   

מעשה בשקמה של כפר סבא – שקמה

"תניא, אמר רבי מאיר: מעשה בשקמה של כפר סבא שהיו מחזיקין בה טומאה, ובדקו ולא מצאו, לימים נשבה בו הרוח ועקרתו, ונמצא גולגולת של מת תחובה לו בעיקרו. אמרו לו: משם ראיה? אימר לא בדקו כל צרכו" (נדה, סא ע"א).  

פירוש: ומביאים עוד מדברי חכמים בטעות אפשרית בבדיקה. תניא [שנויה ברייתא] אמר רבי מאיר: מעשה היה בעץ שקמה של הישוב כפר סבא, שהיו בני המקום מחזיקין בה שיש תחתיה טומאה. בדקו באותו מקום, ולא מצאו כל טומאה לימים נשבה בו הרוח, ועקרתו לעץ זה ממקומו, ונמצא גולגולת של מת תחובה לו בעיקרו (בשורשו). והרי זו ראיה, שיש וטועים בבדיקה. אמרו לו: משם מביא אתה ראיה שאין לסמוך על הבדיקה אימר [אמור, יש לומר] כי כשבדקו לא בדקו כל צרכו (באדיבות "התלמוד המבואר" של הרב שטיינזלץ).


שם עברי: שקמה   שם באנגלית: False Sycomore Fig   שם מדעי: Ficus sycomorus


נושא מרכזי:  תפוצת השקמה בארץ ישראל 

\

לריכוז המאמרים שנכתבו על השקמה הקש/י כאן.


השקמה מוזכרת 6 פעמים במקרא ותמיד בלשון רבים. חשיבותה הכלכלית של השקמה לאבותינו משתקפת בכך שניצולם בימי דוד היה תחת פיקוח ממונה מיוחד כאמור בדברי הימים (א', כז כ"ח): "וְעַל־הַזֵּיתִ֤ים וְהַשִּׁקְמִים֙ אֲשֶׁ֣ר בַּשְּׁפֵלָ֔ה בַּ֥עַל חָנָ֖ן הַגְּדֵרִ֑י". חשיבות השקמה המשתקפת מתוך המקרא הייתה בשני תחומים: א. כעץ פרי אם נקבל את דעתם של חלק מהמפרשים ש"בליסת השקמים" שבה עסק הנביא עמוס (עמוס, ז י"ד) נועדה להכשיר את הפגות לאכילה. ב. כעץ בנין מקובל אך פחות בערכו מהארזים כפי שמשתמע מהתקבולת בישעיהו (ט ט'): "לְבֵנִים נָפָלוּ וְגָזִית נִבְנֶה שִׁקְמִים גֻּדָּעוּ וַאֲרָזִים נַחֲלִיף". מפרש רש"י: "...כבניין לבנים רעוע הנופל אבל זה שהוא עכשיו חזק הוא כבנין אבני גזית, וכן ארזים טובים משקמים לבנין". מספרות חז"ל משתמע שהשימוש העיקרי בעץ השקמה היה לצורך הפקת קורות לבנייה (קירוי גגות). ממצאים ארכיאולוגיים מלמדים כי העץ שימש גם לבניית ארונות קבורה(1).

זיהוי עץ השקמה אינו מוטל בספק וכנראה קיימת זיקה לשונית בין השם העברי "שקמה" ובין השם היווני והלטיני sycamore. בתרגום השבעים הוא נקרא sykaminos, בתרגום עקילס Sykomoros ובוולגטה sycomorus. על מקור השם הלטיני ניתן ללמוד מפירושו השני של הריבמ"ץ (דמאי, פ"א מ"א): "ובנות שקמה. פי' תאיני דולבי, פי' מרכיבין התאינה בערמון, ופירות היוצאין מן ההרכבה ההיא נקראין תאיני דולבי, ויש אומרים על השקמה מרכיבין התאינה, והפירות נקראין בלעז סיקומורי, כלומר סיקא תאינין מורי תותים, וגרסי' בשביעית פ"ט סימן לשפילה שקמין". בגלל דמיונה של השקמה לתאנה ולתות סברו הקדמונים שהיא בת כלאים של שני מינים אלו ומכאן השם השם המדעי sycomorus (תאנה = syco, תות = morus).

בתרגומים הארמיים השקמה נקראת שקמין או שקמיא (למשל, "וִיהַב מַלְכָּא יַת כַּסְפָּא בִּירוּשְׁלֵם כְּאַבְנַיָא וְיַת אַרְזַיָא יְהַב כְּשִׁקְמַיָא דְבִשְׁפֶלְתָּא לִסְגֵי", תרגום יונתן, מלכים א' י כ"ז). הפשיטתא תירגם שקמא. רס"ג ואבן ג'נאח תירגמו "ג'מיז" שהוא השם הערבי של השקמה עד היום (ייתכן וקיים קשר בין השם הערבי ובין ה"גמזיות" המוזכרות בספרות חז"ל). באבן עזרא (עמוס, שם) אנו מוצאים: "... ובלשון ישמעאל גמין גם שקם וכו'". ייתכן וקיים כאן שיבוש ובמקום "גמין" צ"ל "גמיז". פירות השקמה – הפגות נקראו בלשון חכמים "בנות שקמה" וכך אנו מוצאים למשל "הקלין שבדמאי השיתין והרימין והעוזרדין ובנות שוח ובנות שקמה וכו'" (דמאי, שם). אשתורי הפרחי מנה בספרו "כפתור ופרח" את שמות פגות השקמה שהיו מקובלים בימיו: "בנות שקמה והם תאנים מדבריות אלג'ומיז ובלשון אחרת תאני פרעה".

מוצא השקמה הוא במזרח אפריקה הטרופית ובוייתה כבר בתקופות קדומות במצרים. ומשם הופצה על ידי האדם לארצות המזרח התיכון וצפון אפריקה. כעץ שמוצאו באזור חם ולח תפוצת השקמה מוגבלת לאיזורים בעלי תנאים אקלימיים דומים. בארץ ישראל גדלים עצי שקמה בעיקר במישור החוף ובשפלה ובאתרים לחים בבקעת הירדן ובאיזור יריחו. לתופעה גיאובוטנית זו ביטוי משמעותי במקורות. בשלשה פסוקים מקבילים המתארים את פועלו של המלך שלמה נאמר על השקמה שהיא נפוצה בשפלה. בספר מלכים א' (י כ"ז) אנו מוצאים: "וַיִּתֵּן הַמֶּלֶךְ אֶת־הַכֶּסֶף בִּירוּשָׁלַם כָּאֲבָנִים וְאֵת הָאֲרָזִים נָתַן כַּשִּׁקְמִים אֲשֶׁר־בַּשְּׁפֵלָה לָרֹב". גם בדברי הימים (א', כז כ"ח) אנו מוצאים קשר בין השקמים והשפלה: "וְעַל־הַזֵּיתִים וְהַשִּׁקְמִים אֲשֶׁר בַּשְּׁפֵלָה בַּעַל חָנָן הַגְּדֵרִי". ביטוי מפורש לקשר זה אנו מוצאים במסכת פסחים (נג ע"א): "תניא, רבן שמעון בן גמליאל אומר: סימן להרים - מילין, סימן לעמקים - דקלים, סימן לנחלים - קנים, סימן לשפלה - שקמה. ואף על פי שאין ראיה לדבר - זכר לדבר, שנאמר ויתן המלך את הכסף בירושלים כאבנים ואת הארזים נתן כשקמים אשר בשפלה לרב". בהמשך דברי רשב"ג אומרת הגמרא: "סימן לשפלה שקמה - נפקא מינה למקח וממכר". מפרש רש"י: "למקח וממכר - שפלה אני מוכר לך - צריך שיהו בה שקמים".

בנוסף לשפלה מצויה השקמה באזורים חמים יחסית נוספים. אזור ידוע הוא הגליל התחתון וכך אנו מוצאים במשנה בשביעית (פ"ט מ"ב): "שלש ארצות לביעור יהודה ועבר הירדן והגליל ושלש שלש ארצות לכל אחת ואחת גליל העליון וגליל התחתון והעמק מכפר חנניה ולמעלן כל שאינו מגדל שקמין גליל העליון ומכפר חנניה ולמטן כל שהוא מגדל שקמין גליל התחתון וכו'". מפרש רע"ב: "כל שאינו מגדל שקמים גליל העליון - שהשקמים אין גדלים אלא בשפלה, וסימן לדבר כשקמים אשר בשפלה (מלכים א ו)". מקורות שונים ובעיקר חיצוניים מצביעים על גידול שקמים באזור יריחו. בספרות חז"ל אנו מוצאים עדות לכך בדיון סביב ההיתר שנתנו חכמים לגמזיות (פגות) של הקדש (פסחים, נו ע"א): "תנו רבנן: ששה דברים עשו אנשי יריחו, שלשה ברצון חכמים ושלשה שלא ברצון חכמים. ... ואלו שלא ברצון חכמים ... ומתירין גמזיות של הקדש, של חרוב ושל שקמה, דברי רבי מאיר". (ראו עוד במאמר "ומתירין גמזיות של הקדש של חרוב ושל שקמה"). בניגוד ליריחו אין מקורות המתארים גידול שקמים בעין גדי אך בחפירות ארכאולוגיות שנערכו במקום נחשפו קברים מימי בית שני ובהם אוסף גדול של ארונות קבורה שחלקו הגדול נעשה מעץ שקמה. לדעת שפנייר ריכוז כה גדול של ארונות העשוי מעץ זה מצביע על כך שהוא גדל במקום.

נוכחותה של שקמה ב"כפר סבא" ("מעשה בשקמה של כפר סבא") קשורה למיקומו של כפר זה באחד מאזורי הארץ החמים וכנראה השפלה. "כפר סבא" מוזכר בספרות חז"ל פעם נוספת אחת בסוגיה העוסקת בגבולות א"י לעניין שביעית ומעשרות. בירושלמי (דמאי, פ"ב הל' א') נאמר: "עד היכן פונדקא דעמודא פונדקא רטיבתא עד כפר סבא. וצירן ודאי בקיסרין". מפרש "פני משה": "עד היכן. דינו כקסרין לענין דמאי וקאמר אלו מקומות פונדקא דעמודא וכו'. וצורן. ועיר צור ודאי כקיסרין הוא ומה שחששו בקיסרין כן נמי בצור". על פי הירושלמי היה "כפר סבא" קצה תחום קיסרי שהיה תלוי בייבוא דרך נמל קיסריה. מסיבה זוו התירו חכמים את הפירות בשוק כפר סבא ללא הפרשת תרומות ומעשרות בהנחה שהם מיובאים מחו"ל ולכן פטורים. הלכה זו מוזכרת גם ב"כתובת רחוב" ונכתבה עם מעט שינויי כתיב וסדר: "ועד איכן סביב לקיסרין. עד צוורנה ופונדקה דטביתה ועמודה ודור וכפר סבה". 

האזכור הקדום ביותר של כפר סבא הוא מהמאה הראשונה לפנה"ס בכתביו של יוסף בן מתתיהו המספר על כך שהורדוס בנה את אנטיפטרוס לזכר אביו במישור "כפר סבא" ותיאר אותו כ"עמק היפה במלכותו (של המלך הורדוס) המלא נחלי מים ועצי חמד" ("מלחמת היהודים", א כ"א ט). הקרבה של אנטיפטרוס (תל אפק) למקורות הירקון מאפשרת לנו לקבוע שגם "כפר סבא" הסמוכה לה, על פי דבריו של יוסף בן מתתיהו, שכנה בדרום השרון. כיום מזהים את מיקום "כפר סבא" של תקופת בית שני עם היישוב הערבי באותו שם, שהתקיים באזור שיכון קפלן של היום הנמצא במזרח העיר הנושאת את שם זה. השטח שעליו הוקמה השכונה הוא אדמת כפר סבא הערבית, סמוך לקלקיליה. עדויות על יישוב ערבי זה מצויות בכתביהם של הגאוגרפים הערביים מהמאה ה – 10. היישוב הערבי כפר סאבא נראה במפה של ארץ ישראל שצייר האנגלי ויליאם וי (William Wey)  בשנת 1462 אך הוא ממוקם בין הר תבור לטבריה.
 

תמונה 1.  שקמת אום חאלד בנתניה                 צילם: Avishai teIcher		תמונה 2. עצי שקמה בתל אביב                     צילם: Dr. Avishai Teicher

(1) לדעת י. פליקס השימוש בשקמה לצורך זה נבע מעמידותה לריקבון. לדעת י. שפנייר מקור מסורת השימוש בשקמה בהקשר זה הוא במצרים שם היא הייתה קשורה למוות. 


 

מקורות עיקריים:

ז. עמר, צמחי המקרא, הוצאת ראובן מס, ירושלים תשע"ב (עמ' 120-121).
י. שפנייר, "בליסת שקמים באזור עין גדי: הערות בעקבות ממצא ארכיאולוגי". 

לעיון נוסף:

ז. עמר, גידולי ארץ ישראל בימי הביניים, הוצאת יד יצחק בן צבי, ירושלים תש"ס (194-201).
שקמה באתר צמח השדה 


 

א. המחבר ישמח לשלוח הודעות על מאמרים חדשים (בתוספת קישוריות) העוסקים בטבע במקורות לכל המעוניין. בקשה שלח/י ל - [email protected]
ב. לעיתים ההודעות עלולות להשלח על ידי GMAIL למחיצת ה"ספאם" שלך לכן יש לבדוק גם בה אם הגיעו הודעות כנ"ל.

כתב: ד"ר משה רענן    © כל הזכויות שמורות

הערות, שאלות ובקשות יתקבלו בברכה.