מציאת האור הגנוז / רפי זברגר

נידה סד ע''ב
  

הקדמה

נלמד את המשנה האחרונה בפרק תשיעי העוסקת במציאות דם בתולים ודם נידה בנשים. 
 

הנושא

נשים בבתוליהם כגפנים.
המשנה משווה דם בתולים של אשה לגפן, וליין המופק מן הגפן. 
פרק קכ''ח בתהילים משבח את ירא ה' ההולך בדרכי התורה, ואת השכר שמקבל על כך. בין היתר מתוארים בניו של ירא ה' המושווים לזיתים שאין בהם פסול. בנים אלו יוצאים מאשתו המושווית לגפן: אֶשְׁתְּךָ כְּגֶפֶן פֹּרִיָּה בְּיַרְכְּתֵי בֵיתֶךָ בָּנֶיךָ כִּשְׁתִלֵי זֵיתִים סָבִיב לְשֻׁלְחָנֶך (פסוק ג').
נפקא מינה של דם בתולים הוא לגבי כתובת בתולה שהיא מאתיים זוז (לעומת כתובת אלמנה שהיא מאה זוז), כך שאם הבעל יגרש את אשתו ויוכיח שלא היה דם בתולים, יתחייב רק בכתובת מנה (מאה זוז). 
יש גפן שיינה אדום, ויש גפן שיינה שחור.
כשם שיש גפן אשר מפיקים ממנו יין אדום, כך יש גפן אחר אשר מפיקים ממנו יין שחור. באופן דומה יכול להיות כי צבע דם בתולי האשה יהיה שחור או אדום.
ויש גפן שיינה מרובה, ויש גפן שיינה מועט.
לא רק הצבע יכול להשתנות בין גפן לגפן אלא גם הכמות. ישנן גפנים אשר ניתן להפיק מהם כמות גדולה של יין, וגפנים אחרים דלים יותר, כך שכמות היין קטנה לאין שיעור. כמו כן דם בתולים, ייתכן שיהיה שופע בכמות גדולה, אך ייתכן שיהיה דל בכמות. לאור קביעות אלו מצטמצמות טענות הבעל שלא היה דם בתולים, כך שאם היתה כמות קטנה של דם, אפילו בצבע שחור – הרי זה דם בתולים. 
רבי יהודה אומר: כל גפן יש בה יין ושאין בה יין – הרי זה דורקטי:
רבי יהודה מוסיף וקובע כי לרוב רובם של הגפנים יש יין והמיעוט הקטן ביותר שאינו מכיל יין נקרא דורקטי. 
כנ''ל ניתן לומר על כלל הנשים: לרוב רובם של הנשים יש דם בתולים ויש דם נידה. ואת מיעוט הקטן של הנשים שאין להן דם בתולים או דם נידה נכנה גם קורקטי, נוטריקון של ''דור קטן'' במובן שיצאו ממנה מספר קטן של צאצאים. 
 

מהו המסר

ננסה לשנות ולנתב את לשון משנתנו ל"מבט חינוכי", ובמקום להתייחס לדמיה של אשה, נתייחס ונבחן את אופיים של ילדינו אשר גם אותם נשווה לגפנים: 
ישנם ילדים אשר ''יינם'' שחור בבחינה שהם רואים כל דבר בעין לא טובה, מחפשים את הרע והפחות טוב. 
לעומתם, ישנם ילדים אשר ''יינם'' אדום, אשר כל הזמן מחפשים את היפה והטוב. מחפשים להוסיף ולחדש, לשנות ולפעול, לראות טוב באחרים ולא לחפש את הדברים הפחות טובים. 
כמו כן, ישנם ילדים המכילים בתוכם כמות גדולה של יין, בבחינה של טוב השופע מהם ללא הפסקה. כל הזמן מוכנים לעזור, להרים, לעודד ו''להוסיף טוב לעולם''. לעומתם, ישנם ילדים המכילים כמות קטנה של יין, בבחינה שאינם חושבים על הזולת, אלא רק על עצמם וטובתם. כל מעיינם הוא להרבות טוב לעצמם, מבלי הסתכלות ובחינה אל האנשים הסובבים אותם אשר משוועים לעזרה ועידוד. 
רבי יהודה מוסיף ומלמד אותנו כי כמעט לכל אחד יש "יין מכל הסוגים". אמנם לא לכולם ישנה אותה כמות ולא לכולם ישנה אותה איכות, אך בכולם טמון פוטנציאל שניתן וראוי לממש. מבט חינוכי וחשוב מעין כמוהו. 
מבט זה אומר לנו, הורים ומחנכים, כי אין להתייאש מאף ילד. גם אם הוא נראה ''על הפנים''. סורר ומורד בכל, יש להתאמץ ולגלות את ''היין הפנימי'' אשר טמון בו. יש בכל אחד גרעין טוב, שאם מגלים אותו, ניתן לעודדו, לפתחו, לגדלו ולהעצימו. יש לעשות זאת על ידי נתינת אמון בילד, הקניית הרגשת ביטחון ויכולת, ולאחר מציאת "האור הגנוז'' בתוכי תוכו, יש להעלותו ולרוממו. השמים הם הגבול. 
 

לע''נ אבי מורי: ר' שמואל ב''ר יוסף, אמי מורתי: שולמית ב''ר יעקב, וחמי: ר' משה ב''ר ישראל פישל ז''ל
תגובות תתקבלנה בברכה ל: [email protected]