סקר
בבא מציעא - הפרק הקשה במסכת:







 

שינוי פאזה / רפי זברגר

נידה סג ע''א-ע''ב
  

הקדמה

בדף שלנו ישנן שלש משניות, הראשונה עוסקת בקביעת וסת, והשלישית בשינוי וסת. נלמד את שתיהן ונשתדל להסיק מהן תובנות חינוכיות לחיים. נקדים מספר הקדמות בדיני וסתות:
1. וסת הינו זמן קבוע שאשה רואה דם במחזוריות קבועה.
2. וסת נקבע ע''י ראיה בחזקת שלש פעמים באותו יום/תדירות. 
3. דיני וסתות משפיעים גם על דיני אישות (למשל: אסורה לבעלה ביום הוסת ובעונה הקודמת), וכן על דיני טומאה וטהרה (אם רואה דם בעת וסתה, אינה חוששת לטומאת קודמת, כפי שלמדנו במשנה הראשונה במסכת).
4. שינוי זמן וסת נקבע ע''י ראיה שונה שלש פעמים מזמן הוסת הקודם. 

 

הנושא

כל אשה שיש לה וסת -דיה שעתה.
למדנו במשנה הראשונה במסכת כי אשה אשר רואה דם נידה טמאה למפרע (ישנה מחלוקת לכמה זמן, להלכה נפסק שהיא טמאה ''מעת לעת'' מזמן הראיה). כל זה כשאין לאשה וסת קבוע, אך אם רואה דם בזמן וסתה הקבוע, אין היא טמאה למפרע וכל הדברים שנגעה בהם לפני זמן וסתה טהורים. 
הגמרא שואלת מיד בתחילה, מהו החידוש של המשנה, והרי למדנו כבר בראשית המסכת, במשנה הראשונה בדיוק אותו כלל המצוי במשנתנו: כל אשה שיש לה וסת -דיה שעתה. עונה הגמרא כי שתי המשניות עוסקות בווסתות מסוגים שונים. המשנה הראשונה במסכת מדברת על "ווסת ימים", שיש טווח קבוע של ימים בין ווסת לווסת. לעומת זאת משנתנו מדברת על ''ווסת הגוף''. כאשר יש קשר ישיר בין תופעות גופניות של האישה להופעת דם נידה. ומיד מדגימה המשנה בתיאור מספר ''תופעות גופניות'' לא סטנדרטיות, אשר יכולות להיות קשורות להופעת דם נידה לאחריהן. 
ואלו הן הוסתות: מפהקת, ומעטשת, וחוששת בפי כריסה ובשפולי מעיה, ושופעת, וכמין צמרמורות אוחזין אותה, וכן כיוצא בהן.
1. פיהוק –
זהו אותו פיהוק המוכר לנו גם היום, אך המשנה מדברת על פיהוק המלווה בהתמתחות כללית של זרועות ידיה של האנשים לצדדים, כאשר תמיד מיד לאחר ''פעולה חזקה'' זו רואה דם נידה. 
2. מעטשת – יש המפרשים "עיטוש עליון" כמו זה המוכר לנו היום, ויש מפרשים ''עיטוש תחתון'' (הפחה). בשתי האפשרויות מדובר ב''עיטוש חזק ומשמעותי'' שמיד לאחריו רואה האישה דם נידה. 
3. חוששת בפי כריסה ובשיפולי מעיה – חשה כאב חזק בבטנה, באזור טבורה או באזור בית הרחם, ומיד לאחר מכן רואה דם נידה
4. כמין צמרמורת – חשה צמרמורת חזקה ומיד לאחריה מופיע דם נידה. 
בכל המצבים הללו, אנו מגדירים דם זה כ''דם ווסת'' אשר אינו מטמא טהרות הקודמות להופעת הדם. 
וכל שקבעה לה שלשה פעמים - הרי זה וסת:
לאחר שקבעה המשנה מה נפקא מינה לדיני וסת קבוע, ממשיכה המשנה ומגדירה כי אשה קובעת וסתה לאחר ראית דם שלש פעמים רצופות באותו זמן. 
עתה נעבור למשנה השלישית בה נקבע כיצד ומתי משנים את זמן קביעת הוסת. הדוגמאות המובאות במשנה מתייחסות לסוג ''ווסת ימים'' אשר כאמור, המשנה הראשונה במסכת עסקה בו. 
היתה למודה להיות רואה יום ט"ו, ושינתה להיות רואה ליום כ' - זה וזה אסורין.
אם ווסתה של האשה היה מופיע לאחר חמשה עשר יום (מתום שבעת ימי נידות קודמים), ולאחר זמן הופיעה דם רק לאחר עשרים יום. במצב הזה שני המועדים הללו נאסרים (ביום החמשה עשר וביום העשרים) בפעם שלאחר מכן. 
שינתה פעמים ליום כ' - זה וזה אסורין.
אם השינוי ליום העשרים הופיע פעם שנייה, עדיין נשארת ההלכה שיש לשמור יום ווסתה בשני המועדים הללו.
שינתה שלש פעמים ליום כ' - הותר ט"ו וקבעה לה יום כ'.
אך אם שינתה כבר שלוש פעמים רצופות, ובשלושת הפעמים פער הזמנים הפך להיות עשרים יום – הרי שמאותו זמן ואילך השתנה לה מועד ווסתה והפך להיות עשרים יום לאחר ימי הנידה הקודמים. 
שאין אשה קובעת לה וסת עד שתקבענה שלש פעמים, ואינה מטהרת מן הוסת עד שתעקר ממנה שלש פעמים:
המשנה מסכמת במשפט זה את ההלכות של שתי המשניות: גם קביעת ווסת, וגם שינוי ווסת חייב להיות לאחר שלוש הופעות רצופות של טווח ימים קבוע מתום ימי נידה קודמים. 
 

מהו המסר

למדנו היום מתי מחליטים כי ישנה ''תופעה קבועה'' ומתי משנים אותה ומגדירים ''תופעה חדשה''. בשני המצבים חייבים לראות ''שלושה מופעים'' ולאחר מכן משנים את ההגדרה. ננסה ליישם עקרונות אלו גם בעולם החינוך. 
כידוע, שלבי הגידול של ילדים מורכב משלבים רבים, כל שלב עם המאפיינים המיוחדים לו. 
בכל מעבר משלב לשלב ישנם שינויים, אך נדמה כי השינויים הגדולים והמשמעותיים הם כאשר הילד/ה מגיע/ה לגיל בגרות. בשלב זה הילד מבקש להיות ''עצמאי בשטח'', עובדה היכולה להתבטא במעשים ובכיוונים שונים ומגוונים. החכמה הנדרשת מן ההורים והמחנכים, לזהות את השינויים, להבין כי מדובר ב''שינוי פאזה'' ולהתאים את התגובות שלנו לאותם שינויים.
למדנו היום כי ''תופעה חדשה'' נקבעת לאחר הופעת השינוי שלוש פעמים. גם בחינוך, אם אנו מבחינים במספר שינויים התנהגותיים, הרי שאנו צריכים לקלוט אותם ולהפנים כי הילד הקטן שלנו כבר אינו כל כך קטן, ויש ''לשחרר'' ולהתייחס אליו כילד בוגר, תוך מתן עצמאות ברמה זו או אחרת. לא פעם, קשה מאוד להורים להפנים שינוי זה. עדיין מדברים אל הילד ומתייחסים אליו כאל ילד ולא כבוגר. 
נשתדל ללמוד ולהפנים, כי שינויים מתרחשים לנגד עינינו, המחייבים שינוי גם מצידנו, אין להמשיך ולנהוג כאילו מאומה לא קרה. 
 

לע''נ אבי מורי: ר' שמואל ב''ר יוסף, אמי מורתי: שולמית ב''ר יעקב, וחמי: ר' משה ב''ר ישראל פישל ז''ל
תגובות תתקבלנה בברכה ל: [email protected]

תגובות

הוספת תגובה

(לא יפורסם באתר)
* (לצורך זיהוי אנושי)
תכנות: entry
© כל הזכויות שמורות לפורטל הדף היומי | אודות | צור קשר | הוספת תכנים | רשימת תפוצה | הקדשה | תרומות | תנאי שימוש באתר | מפת האתר