סוף מעשה במחשבה תחילה
נקודה למחשבה בדף היומי עם הלכה ברורה ובירור הלכה / הרב דב קדרון
נידה סא ע"א
בגמרא מואשם גדליה בן אחיקם בכך שלא חש לעצתו של יוחנן בן קרח שהזהיר אותו שישמעאל בן נתניה יהרוג אותו. אילו היה גדליה חש לאותה עצה לא היה נהרג ולא היו נהרגים כל אותם אנשים שהרג ישמעאל בן נתניה.
מהגמרא משמע שגדליה לא רצה לקבל דברי לשון הרע, אולם טעותו הייתה שהיה צריך לחוש, אם כי לא להאמין לגמרי, לאותם דברים. בקשר לכך כותב הרמח"ל (מסילת ישרים פרק כ) שזהו אחד הדברים הקשים ביותר שאדם נתקל בהם במהלך חייו: "צריך לעיין ולהתבונן עד היכן תולדות המעשה מגיעות, כי לפעמים המעשה בעצמו יראה טוב, ולפי שהתולדות רעות יתחייב להניחו, ולו יעשה אותו יהיה חוטא ולא חסיד".
על פי זה הוא כותב שלא תמיד צריך אדם לקיים את מצוות "הוכח תוכיח את עמיתך", למרות שזו מצווה מן התורה, כי הרבה פעמים קורה שאדם מוכיח חוטאים במקום או בזמן או באופן שאין דבריו נשמעים, והתוצאה היא הפוכה: הוא גורם להם להתפרץ יותר ברשעם ולחלל ה' ולהוסיף על חטאתם פשע. העיקרון הוא: "צריך שישקול כל מעשיו לפי התולדות הנמשכות מהם, ולפי התנאים המתלווים להם לפי העת לפי החברה לפי הנושא ולפי המקום, ואם הפרישה תוליד יותר קידוש שם שמים ונחת רוח לפניו מן המעשה - יפרוש ולא יעשה. או אם מעשה אחד במראיתו הוא טוב, ובתולדותיו או בתנאיו הוא רע, ומעשה אחד רע במראיתו וטוב בתולדותיו - הכל הולך אחר החיתום והתולדה שהיא פרי המעשים באמת, ואין הדברים מסורים אלא ללב מבין ושכל נכון".
