זיוף הרגשות / רפי זברגר

נידה נז ע"ב
  

הקדמה

בעז''ה אנו מתחילים היום פרק שמיני ''הרואה כתם''. נלמד את המשנה הראשונה העוסקת בהלכות כתמי דם התלויים במיקומם. 
הרואה כתם על בשרה כנגד בית התורפה - טמאה.
אשה הרואה כתם דם על בשרה כנגד אותו מקום נחשב כמו דם נידה ומטמא. 
ושלא כנגד בית התורפה - טהורה.
באופן כללי, אם הכתם אינו כנגד בית התורפה (אותו מקום) הרי אנו לא חוששים שהגיע מאותו מקום, וגם אנו לא חוששים שהאשה נגעה באותו מקום והעבירה את הדם למקום אחר בגוף. לכן, כתם זה טהור ואינו טמא נידה. 
עתה מוסיפה הגמרא מספר הסתייגויות לדין הקודם, אשר טיהר כתם במקום אחר שאינו כנגד בית התורפה. 
על עקבה ועל ראש גודלה - טמאה.
אם הכתם נמצא על עקבה של האשה או ראש בוהן רגלה, הרי זה נחשב ''כאילו כנגד מקום התורפה''. סיבה לכך שכאשר האשה יושבת ''ישיבה מזרחית'' הרי עקבה וגם ראש בֹּהן רגלה נמצאים כנגד מקום התורפה ולכן מטמאים. 
על שוקה ועל פרסותיה, מבפנים – טמאה, מבחוץ – טהורה, ועל הצדדין מכאן ומכאן – טהורה.
אם הכתם נמצא על רגליה, על שוקיה (חלק תחתון של הרגל) או ירכיה (חלק עליון של הרגל) של האשה יש לחלק למספר מצבים: אם בחלק הפנימי של הרגליים – טמאה, כי אנו חוששים שנטף מאותו מקום. אם נמצא דם בחלק החיצוני של הרגליים – אין חשש שהגיע מאותו מקום ולכן הדם טהור. גם אם הדם נמצא על הצדדים (החלק האחורי מעל העקב, או החלק הקדמי מעל הרגל) – טהור. 
מכאן ועד סוף המשנה נעסוק בכתמים על בגדי האשה. העקרונות דומים לעקרונות שלמדנו ברישא. כל מקום שיש חשש שמא הכתם הגיע מנגד לבית התורפה – טמאה, אם אין חשש כזה – טהורה:
ראתה על חלוקה, מן החגור ולמטה – טמאה, מן החגור ולמעלה – טהורה.
אם כתם הדם נמצא בחלק התחתון של הבגד (שמלה, חצאית, כותונת וכדו'), מתחת למקום התורפה – האשה טמאה, שכן אנו חוששים כי הוא יצא ממקום התורפה. לא משנה באיזה צד של הבגד, שהרי אשה יכולה להחליף את כיוון הבגד. 
אך אם הכתם היה מעל מקום התורפה אנו לא חוששים והאשה טהורה. 
ראתה על בית יד של חלוק - אם מגיע כנגד בית התורפה – טמאה, ואם לאו – טהורה.
אם הכתם היה על שרוול בגדה של האשה, אם מקום זה מגיע לעיתים לאזור בית התורפה – נטמא את האשה מחשש שזהו דם נידה, אך אם מדובר באזור שלא מגיע להיות כנגד בית התורפה – האשה טהורה. 
היתה פושטתו ומתכסה בו בלילה, כל מקום שנמצא בו כתם - טמאה מפני שהוא חוזר. וכן בפוליוס:
אם האשה השתמשה בבגד ככסות לילה, הרי ייתכן בהחלט כי הבגד הגיע לאזור בית התורפה ולכן האשה טמאה (מכיוון שכל חלק בבגד יכול להגיע למקום התורפה תוך כדי השנה – כל הבגד טמא). 
מאותה סיבה, גם אם נמצא כתם דם על כיסוי ראש (מטפחת וכדו') - האשה טמאה, כיוון שגם כיסוי זה יכול להגיע למקום התורפה תוך כדי שינה.
 

הנושא

נלמד את דינו של שמואל בתחילת הגמרא: 
אמר שמואל: בדקה קרקע עולם, וישבה עליה ומצאה דם עליה – טהורה, שנאמר (ויקרא ט''ו, ז'): וְהַנֹּגֵעַ בִּבְשַׂר הַזָּב יְכַבֵּס בְּגָדָיו וְרָחַץ בַּמַּיִם וְטָמֵא עַד הָעָרֶב עד שתרגיש בבשרה.
שמואל לומד מן הפסוק כי אשה נטמאת מדם נידה רק אם ראיית הדם לוותה ב''הרגשה'' של האשה בעת יציאת הדם מן המקור. הגמרא מקשה על דינו של שמואל שש קושיות, אנו נעמוד על הקושיא הראשונה: 
תא שמע: האשה שהיא עושה צרכיה וראתה דם, רבי מאיר אומר: אם עומדת – טמאה, ואם יושבת - טהורה.
נאמר בברייתא כי אם יצא דם ביחד עם מי הרגלים, תלוי במצבה של האשה בעת יציאת מי הרגלים : אם עמדה – אנו אומרים כי האשה ''הייתה לחוצה'' ומכורח זה עמדה, ולכן במצב קיצון ולחוץ שכזה ייתכן שיתערבב דם במי רגליים. אך אם ישבה בעת יציאת מי הרגלים – טהורה, שכן אנו תולים כי הדם אינו ממקור האשה. 
אלא לאו: דלא ארגשה, וקתני עומדת טמאה.
אנו רואים כי האשה טמאה למרות שלא הרגישה יציאת הדם. וזוהי מסקנה הפוכה מזו של שמואל, אשר סובר כי יציאת דם בלא הרגשה אינה מטמאת. 
לעולם דארגשה, ואימור - הרגשת מי רגלים הואי. עומדת - הדור מי רגלים למקור ואייתי דם, ויושבת - טהורה.
דוחה הגמרא ואומרת כי הייתה הרגשה, אך לא הרגשת יציאת דם אלא הרגשת יציאת מי רגלים. ולכן, אם עמדה -יש לחשוש ל''כניסת דם למערכת של מי רגלים'' ולכן טמאה, אך אם ישבה אין חשש כזה וטהורה. 
 

מהו המסר

תשובת הגמרא על הקושיא לשמואל מלמדת אותנו כי לפעמים יש ''עירוב הרגשות''. האשה ''מרגישה יציאת מי רגלים'', אך בפועל יצא גם דם (כאשר עמדה).
נמצאנו למֵדים כי לא תמיד ההרגשה מעידה כאלף עדים על הקורה בפועל. הינה כאן, יש ''הרגשה נכונה'' אחת (יציאת מי רגלים) אך בפועל יש גם ''הרגשה שאינה מורגשת'' וזוהי יציאת הדם מן המקור. 
נלמד מכאן כי אין להתחשב במאה אחוז בהרגשות שאנו חשים. לפעמים יש ''זיוף בהרגשות''. יש בכל מקרה להפעיל גם את ''הצד הרציונאלי'', לבחון ולבדוק היטב מה קרה ומה נעשה, ורק לאחר מכן להסיק מסקנות על שאירע. 
 

לע''נ אבי מורי: ר' שמואל ב''ר יוסף, אמי מורתי: שולמית ב''ר יעקב, וחמי: ר' משה ב''ר ישראל פישל ז''ל
תגובות תתקבלנה בברכה ל: [email protected]