|
כתבי יד ודפוס ראשון ב"ב קנאבעמוד זה מוצג נוסח הדף מתוך 6 כתבי יד ומתוך דפוס ראשון. כמו כן מובא כאן פענוח קרע מן הגניזה. אסקוריאל G-I-3כותבין שטר למוכר אע"פ שאין לוקח עמו כיון שהחזיק זה בקרקע נקנה שטר בכל מקום שהוא וזהו ששנינו נכסים שאין להן אחריות נקנין עם נכסים שיש להן אחריות בכסף בשטר ובחזקה בהמה אקרי נכסים דתנן המקדיש את נכסיו והיו בהן דברים הראויים לגבי מזבח כגון בהמה זכרים ונקבות עופות אקרי נכסים דתנן המקדיש כל נכסיו והיו בהן דברים הראויין לגבי מזבח כגון יינות שמנים וסלתות ועופות תפילין איקרו נכסים דתנן המקדיש כל נכסיו מעלין לו תפיליו איבעי' להו ספר תורה מאי תיקו אימיה דרב זוטרא בר טוביה כתבינהו לנכסי לרב זוטרא בר טוביה דבעי לאינסובי לרב יהודה אינסיבא ואגרשה אתא לקמיה דרב ביבי בר אביי אמ' משום אינסובי הוא והא אנסיבא אמ' רב הונא בריה דרב יהושע משום דאתו ממולאי אמרי' מילי מולייתא ואפי' למאן דאמ' מברחת קני הני מילי דלא גליא דעתא הכא הא גליא דעתא אימי' (דרב עמרם) דרמי בר חמא באורכא כתבינהו לנכסה לרמי בר חמא בצפרא כתבינהו לעוקבא בר חמא אזל רמי בר חמא לקמיה דרב (נחמן) [ששת] אוקמי' בנכסיה אזל רב (ששת) [עוקבא] לקמי' דרב נחמן אוקמיה בנכסי' אזל רב ששת לקמיה דרב נחמן אמ' ליה מאי טעמ' עבד מר הכי משום דהדרה[ בה אמ' ליה והא מתה אמ' ליה הכי אמ' שמואל כל שאינו עומד חוזר חוזר במתנתו אומר דאמ' שמואל לעצמו לאחר מי [אמ'] אמ' ליה כפי' אמ' שמואל בין לעצמו בין לאחר אימי' דרב עמרם חסידא הוה לה מלוגא דשטרות כי קא שכבא אמ' הני לעמרם ברי אתו אחוה לקמי' דרב נחמן אמרו ליה והא לא משך אמ' להו דברי שכיב מרע ככתובין וכמסורין דמו אחתיה דרב טוב(א)[י] כתבינהו לנכסי לרב טובי בר מתנא אתא רב אחדבוי בר מתנא קא בכי קמיה אמ' השתא אמרי מר צורבא מרבנן ומר לאו צורבא מרבנן הדרה כתבינהו לרב אחדבוי בר מתנא אתא לקמי' דרב נחמן אמ' ליה הכי אמ' שמואל כל שאלו עמד חוזר חוזר במתנתו אחתיה דרב דימי בר יוסף הוה ליה קרנא דפרדיסי כל אימת דהוה חלשה הוה יהבה ניהליה
עמוד בכד הוה קיימ' הדרא בה זימנא חדא חלשה שלחה ליה תא קני שלח לה לא בעינא שלחה ליה תא קני כל אימת דבעית אתא שיירה נקנו מינה כי קיימא תבעתיה לדינא קמי' דרבא שלח ליה תא אמ' ליה אמאי איזיל דהא שיירה (די)[ו]קנא מינה שלח ליה אי לא אתית מחינא לך בסילוא דלא מפח דמא אמ' ליה לסהדי היכי הוה עובדא אמרו ליה [אמרה] הכי (וודיקא מתה אנא)[ווי דמיתה הך אתתא] אמ' ליה אם כן מצוה מחמת מיתה היא וכל מצוה מחמת מיתה חוזר איתמר מתנת שכיב מרע במקצת אמרוה רבנן קמיה דרבא משמיה דמר זוטרא בריה דרב נחמן הרי היא כמתנת בריא והרי היא כמתנת שכיב מרע הרי היא כמתנת בריא שאם עמד אינו חוזר והרי היא כמתנת שכיב מרע דלא בעיא קנין אמ' להו רבא לאו אמינא לכו לא תתלו בוקי סריקי ברב נחמן הכי אמ' רב נחמן בעי[א] קנין איתיביה רבינא לרבא שייר קרקע כל שהוא מתנתו מתנה מאי לאו דלא קנו מיניה לא דקנו מיניה אי הכי אימ' סופא לא שייר קרקע כל שהוא אין מתנתו קיימת ואי דקנו מיניה אמאי לאו הכי אמ' שמואל שכיב מרע (שכתב כל נכסיו) אע"פ שקנו מיניה אם עמד חוזר בידוע שלא היה קנין אלא מחמת מיתה איתיבי' רב משרשיא לרבא מעשה באמן של בני רוכל שהיתה חולה ואמרה נתנן כבנתי לבתי והיא בשנים עשר מנה ומתה וקיימו חכמים את דבריה התם במצוה מחמת מיתה איתיבי' רבינא לרבא האו' תנו גט זה לאשתי ושטר שחרור זה לעבדי ומת לא יתנו לאחר מיתה תנו מנה לפלוני ומת יתנו לאחר מיתה התם נמי במצוה מחמת מיתה רב הונא בריה דרב יהושע אמ' מצוה מחמת מיתה בעלמא בעו קניין והכא במחלק כל נכסיו והלכת' מתנת שכיב מרע במקצת בעיא קנין אע"ג [דמית] ואם עמד אינו חוזר מצוה מחמת מיתה אפי' במקצת לא בעיא קנין והוא דמית עמד חוזר רע"ג דקנו מיניה
פלורנס II-I-9כותבין שטר למוכר אעפי שאין עמו לוקח כיון שהחזיק זה בקרקע קנה שטר בכל מקום שהוא וזו היא ששנינו נכסי?'? שאין להם אחריות ניקנין עם נכסי' שיש להן אחריות בהמה איקרי נכסי דתנן המקדש כל נכסיו והיתה בהן בהמה הראויה לגבי מזבח זכרי' ונקבות ועופו' איקרי נכסי דתנן המקדש כל נכסיו והיו בהן דברי' הראוין לגבי מזבח כגון יינות שמנין ועופות תפילין איקרי נכסיי דתנן המקדיש כל נכסיו תפילין מעלין לו (בדמין) תפילין איבעי' להו ספר תורה מהו תיקו אימיה דרב (טוביה טוב) זוטרא בר טוביה כתבתנהו ניכי(כ)[ס]יה לרב זוט[ר]א בר טוביה מש(נ)[ו]ם דאיבעיא לאינסובי לרב (זבי)ד([ב]) זביד אינסיב ולבסוף איגרש אתא לקמיה דרב ביבי בר אביי אמ' ל' אי משו' אינסובי הא אינסיב מתקיף לה רב הונא בריה דרב יהוש' אי משו' דאתו ממולאיה אמריתו מילי מולייתא אפילו למאן דאמ' במברחת קנה הני מילי דלא גליא דעתיה האי גליא דעתיה אימיה דרמי בר חמא כתבתינהו לנכסיה לרמי בר חמא הדר כתבתינהו לרב עוקבא בר חמא אזל רמי בר חמא קמיה דרב ששת ואוקמיה בנכסיה אזל רב עוקבא בר חמא לגביה דרב נ()[ח]מ' אוקמיה בנכסי' אזל רב ששת לגביה דרב נחמ' אמ' ל' מאי טעמ' עבד מר הכי אי משו' דהדר ביה הא מאית לא אמ' ל' הכי אמ' שמואל כל שאילו עומד וחוזר חוזר במתנתו אימר דאמ' שמואל לעצמו לאחר מי אמ' אמ' ל' בפרוש אמ' שמואל בין לעצמו בין לאחר אימיה דרב נחמן חסידא הוה ליה מלוגא דשטרא כי הוה קא ניחא נפשה אמרה הני לעמרם ברי תבעוה אחוה לדינא לקמיה דרב נחמ' אמרו ליה והא לא (מה) משך אמ' להו הכי אמ' שמואל דברי שכיב מרע ככתובין (וכמסכ) וכמסורין דמו אחתיה דרב טובי בר מתנה כתבתנהו לנכסה לרב טובי בר מתנה אתא רב אחדבוי בר מתנה בכה לה השתא אמרי מר סורבא הוא ומר לא סורבא מרבנן הוא הדרא כתבינהו לרב אחדבוי בר מתנה תבעוה לדינא קמיה דרב נחמ' (ה)[א]מ' ל' הכי אמ' שמואל כל שאילו עמד וחוזר חוזר במתנתו אחתיה דרב דימי בר יוסף הוה ליה פסיקת' דפרדיסה כל אימת דהוה חלשא הוה יהבה ניהליה במתנה
עמוד בכי קאי הדרה בה יומא חלשא שלחא ליה ולא אתא שלחא ליה איתתא וקני כל אימת דבעית אתא שיורא וקני מיניה כי קאי תבעיה לדינא לקמיה דרבא שלח ליה ולא אתא שלח ליה אמאי ניזיל בהאי שיירא וקני מינה שלח ליה איתא אילא אימת מחינא בסילמא דלא מבע דמאי אמ' להו לסהדי הכי הוה מעשה אמרו ליה אמרה ווי דקא מתה היא אמרו אמ' ליה אם כן מצוה מחמת מיתה היא איתמר מתנת שכיב מרע [במקצת] אמרוה רבנן קמיה דרבא משמיה דמר זוטרא בריה דרב נחמ' דאמ' משמיה דרב נחמ' הרי היא כמתנת בריא הרי היא כמתנת שכיב מרע הרי היא כמתנת בריא שאם עמד אינו חוזר הרי היא כמתנת שכיב מרע דלא בעי קיניין אמ' ל' רבא לאו מי אמינ' לכו לא תיתלו ביה בוקי סריקי ?ב?רב נחמ' הכי אמ' רב נחמן הרי היא כמתנת בריא דבעי קינין איתיביה רבא לרב נחמ' אם שייר קרקע כל שהו מתנתו מתנה מאי לאו דלא [קנו] מיניה [לא דקנו מיניה] אי הכי אימ' סיפ' אם לא שייר קרקע כל שהו אין מתנתו מתנה ודקנו מיניה אמ' ל' הכי אמ' שמואל שכיב מרע שכתס כל נכסיו לאחרים אעפי שקנו מידו אם עמד חוזר בידוע שלא היתה קיניין אלא לאחר מיתה איתיביה רב משרשיא לרבא מעשה באומן של בני רוכל שהיתה רוכל שהיתה חולה ואמרה תינתן כבינתי לבתי והיא של שנים עשר מנה ומתה וקיימו חכמים את דבריה התם מצוה מחמת מיתה היא איתיביה רבינא לרב נחמן האומ' תנו גט לאשתי ושטר זה לעבדי ומת לא יתנו לאחר מיתה אבל האומר תנו מנה לפל' ומת יתנו לאחר מיתה הכא נמי מצווה לאחר מיתה הוא רב הונא בריה דרב יהוש' אמ' מתנת שכיב מרע במקו' בעי קינין מצוה מחמת מיתה במקצת בעי קינין וכל הני במחלק בנכסיו והילכת' מתנת שכיב מרע במקצת בעי קיניין ואעגב דמית מצוה מחמת מיתה במקצת [לא] בעי קינין והוא דמית אבל עמד חוזר אעגב (דלא) [ד]קנו מידו
המבורג 165כותבין שטר למוכר ואע'פ שאין לוקח עמו כיון שהחזיק זה בקרקע נקנה שטר בכל מקום שהוא וזו היא ששני' נכסים שאין להן אחריות נקנין עם נכסים שיש להן אחריות בכסף ובשטר ובחזקה בהמה איקרי נכסי דתנן המקדיש נכסיו והיו בהן דברים הראויין ליקרב [זכרים עול.. ...] וכו' עופות איקרו נכסי דתנן המקדיש נכסים הראויין לגבי מזבח יינות שמנים ועופות תפלין איקרו ניכסי דתנן המקדיש נכסיו מעלין לו תפליו איבעיא להו ספר תורה מאי תיקו אימיה דרב זוטרא בר טוביה כתבתנהו לניכסה לרב זוטרא בר טוביה אמרה דבעינא לאינסובי ליה לרב זביד לסוף אנסיב ואיגרש אתאי לקמיה דרב ביבי אמ' משום אנסובי הוא והא אנסיב אמ' ליה רב הונא בריה דרב יהושע משום דאתו ממולאי אמריתו מילי מוליאתא אפילו למאן דאמ' מברחת קני הני מילי היכא דלא גליא אדעתה הכא הא קא גליא דעתה אימיה דרמי בר חמא כתבתנהו לנכסה באורתא לרמי בר חמא ובצפרא כתבתנהו לרב עוק?ב?א בר חמא ומתה אזל רמי בר חמא קמיה דרב ששת אוקמיה בנכסי אזל רב עוקבא בר חמא קמיה דרב נחמן אוקמיה בנכסי אזל רב ששת קמיה דרב נחמן אמ' ליה מאי טע' אוקמיה מר לרב עוקבא בר חמא בנכסי אי משום דהדרא בה הא שכיבא אמ' ליה הכי אמ' שמואל כל שאלו עומד חוזר חוזר במתנתו אימר דאמ' שמואל לעצמו לאחר מי אמ' בפירוש אמ' שמואל בין לעצמו בין לאחר אימיה דרב עמרם חסידא הוה לה מלוגא דשטרי כי קא שכבא אמרה ליהוו לעמרם ברי אתו אחוה לקמיה דרב נחמן אמרו ליה והא לא משך אמ' להו דברי שכיב מרע ככתובין וכמסורין דמו אחתיה דרב טובי בר מתנה כתב(נ)[ת]נהו לניכסה לרב טובי בר מתנה בצפרא לפניא אתא רב אחדבוי בר מתנה בכא קמה אמ' לה השתא אמרי מר צורבא מרבנן ומר לאו צורבא מרבנן כתבתינהו נהליה אתא לקמיה דרב נחמן אמ' ליה הכי אמ' שמואל כל שאלו עומד וחוזר חוזר במתנתו אחתיה דרב דימי בר יוסף הוה לה קרנא דפרדיסא כל אימת דהות חלשא הוה מקני' ליה ניהליה
עמוד בוכי קא קימא הוה הדרא בה זמנא חדא חלשא שלחא ליה תא קני שלח לה לא בעינא שלחה ליה תא קני כל היכא דבעית אתא שייר וקנו מינה כי ()[ק]ימא הדרה בה אתאי לקמיה דרב נחמן שלח ליה ולא אתא אמ' אמאי איתי הא שייר וקנו מינה שלח ליה אי לא אתית מחינא לך בסילוא דלא מבע דמא אמ' להו לסהדי היכי הוה מעשה אמרו ליה אמרה הכי וי דקא מתה הך איתתא אמ' להו אם כן הוי מצוה מחמת מיתה ומצוה מחמת מיתה חוזר איתמר מתנת שכיב מרע במקצת אמרוה רבנן קמיה דרבא משמיה דמר זוטרא בריה דרב נחמן דאמ' משמיה דרב נחמן הרי היא כמתנת בריא והרי היא כמתנת שכיב מרע הרי היא כמתנת בריא שאם עמד אינו חוזר והרי היא כמתנ' שכיב מרע דלא בעיא קנין אמ' להו רבא לאו מי אמינא לכו לא תיתלו בוקי סריקי ברב נחמן הכי אמ' רב נחמן הרי היא כמתנת בריא ובעיא קנין איתיביה רבא לרב נחמן שייר קרקע כל שהוא מתנתו קיימת מאי לאו דלא קנו מיניה לא דקנו מיניה אי הכי אימא סופא לא שייר קרקע כל שהוא אין מתנתו קיימת ואי דקנו מיניה אמאי לא אמ' ליה הכי אמ' שמואל שכיב מרע שכתב כל נכסיו לאחרים אע'פ שקנו מידו עמד חוזר בידוע שלא היה קנין אלא מחמ' מיתה איתיביה רב משרשיא לרבא מעשה באמן של בני רוכל שהיתה חולה ואמר' תנתן כבינתי לבתי והיא בשנים עשר מנה ומתה וקיימו חכמ' את דבריה התם במצוה מחמת מיתה דאמרה וי דקא מתה איתיביה רבינא לרבא האומ' תנו גט זה לאשתי ושטר שחרו' זה לעבדי ומת לא יתנו לאחר מיתה תנו מנה לפל' ומת יתנו לאחר מיתה התם נמי במצוה מחמת מיתה רב הונא בריה דרב יהושע אמ' מצוה מחמת מיתה במקצת בעיא קנין וכי תניא ההיא במחלק כל נכסיו והיל' מתנת שכיב מרע במקצת בעיא קנין ואע'ג דמית ואם עמד אינו חוזר מצוה מחמת מיתה לא בעיא קנין והוא דמית עמד חוזר ואע'ג דקנו מיניה
מינכן 95כותבי' שט' למוכר אע"פ שאין לוק' עמו כיון שהחזי' זה נקנ' שטר' כל מקו' שהו' וזו הי' ששנינו נכסי' שיש להן אחריו' בהמ' איקרי נכסי דתנ' המקד' נכסיו והית' בהן בהמ' הראוי' לגבי מזבח זכרי' ונקבו' עופו' איקרי נכסי והתנן המקדי' כל נכסיו והיו בהן דברי' הראויין לגבי מזבח שמני' ועופו' ותפילי' איקרי נכסי דתנן המקדיש כל [נכסיו] מעלין לו תפילין איבעי' להו ספ' תור' מאי תיקו זוט"ר' אימי"' דעמ"ר' תרת"י אחת"י סי"מ' אימי' דרב זוטר' בר טובי' כתבתינהו לנכס' לרב זוטר' בר טובי' משו' דקבעי' לאינסובי לרב זבי' לסוף אינסוב ואיגרש אתאי לקמי' דרב ביבי בר אביי א' משו' אינסובי הא אינסיב מתקי' לה רב הונ' ברי' דרב יהוש' משו' דאתו ממולאי אמרי מילי מולייתא אפי' למ"ד מברח' קני ה"מ היכ' דלא גלי' דעת' דמשו' אינסובי הו' אבל הכ' גליא דעת' דמשו' אינסובי הו' ומאי אינסי' ואיגרש אימי' דרמי בר חמ' באורת' כתבתינהו לנכס' לרמי בר חמ' בצפר' כתבתינה' לרב עוקב' בר חמ' אזל רמי בר חמ' לקמי' דרב שש' ואוקמי' בנכסי' אזל רב עוקב' בר חמ' לקמי' דרב נחמ' ואוקמי' בנכסי' אזל רב שש' קמי' דרב נחמ' א"ל מאי טע' עבד מר הכי א"ל משו' דהדר' ביה והא מית לה א"ל הכי א' שמו' כל שאילו עומ' וחוזר חוזר במתנתו אימר דא' שמו' לעצמו לאחר מי א' א"ל בפירו' א' שמו' לא שנ' לעצמו ולא שנ' לאחר אימיה דרב עמר' חסיד' הוה ליה מלוג' דשטר' כי קשכב' אמר' הני לעמרם ברי תבעו' אחו' לדינ' קמי' דרב נחמן אמרי לי' והא לא משך א' להו דברי שכי' מרע ככתובי' וכמסורי' דמו אחתי' דרב טובי בר רב מתנ' כתבתינהו לניכסי' לרב טובי בר רב מתנ' בצפר' לפניא את' רב אחדבוי בר רב מתנ' אתו לקמי' דרב נחמ' א' להו הכי אמ' שמו' כל שאילו עומ' וחוזר חוזר במתנתו אחתי' דרב דימי בר יוסף הוה לה פיסק' דפרדיס' כל אימת' דהוה חלש' יהב' ליה
עמוד בכי הוה קיימ' הדר' בי' זימנ' חד' חלש' ליה תא ולא את' שלח' לי' תא וקני כל היכ' דבעית את' שייר וקנ' מינ' כי קמת תבעתי' לדינ' קמי' דרבא שלח ליה תא ולא אתא א' אמאי איזיל הא שיירי וקנאי מינה שלח ל[י]ה אי אתית אתי' ואי לא מחינ' לך בסילו' דלא מבע דמא א' להו לסהדי היכי הוה עובד' אמרי לי' ווי כי מאית' הך איתת' א' להו א"כ מצו' מחמ' מיתה היא היא ומצו' מחמ' מיתה חוזר איתמ' מתנ' שכי' מרע במקצ' אמרוה רבנ' קמי' דרבא משמי' דמר זוטר' ברי' דרב נחמ' דא' משמי' דרב נחמן הרי הי' כמתנ' ברי' והרי הי' כמתנ' שכי' מר' הרי הי' כמתנ' ברי' שאם עמ' אינו חוזר והרי הו' כמתנ' שכי' מרע דלא בעי' קניין א' להו רבא לאו אמרי לכו לא תיתלו בוקי סרוקי ברב נחמ' הכי א' רב נחמ' הרי הי' כמתנ' ברי' ובעי' קניין איתיבי' רב משרשי' לרבא שייר קרק' כל שהו מתנתו מתנ' מאי לאו דקני מיני' לא דקני מיני' אי הכי אימ' סיפ' לא שייר קרק' כל שהו אין מתנתו מתנ' ואי דקנו מיני' אמאי לא א"ל הכי א' שמו' שכי' מרע שכת' כל נכסיו לאחרי' אע"פ שקנו מידו אם עמ' חוזר בידו' שלא קינ' אל' מחמ' מית' איתיבי' רב משרשי' לרבא מעש' באימן של בני רוכל שהית' חול' ואמר' תנתן כבינתי לבתי והי' משני' עש' מנ' ומת' וקיימו חכמ' את דברי' הת' במצו' מחמ' מתה איתיבי' רבינ' לרבא האו' תנו גט זה לאשתו ושט' שחרור זה לעבדו ומת לא יתנו לאח' מית' תנו מנ' לפלו' ומת יתנו לאח' מיתה תנו מנה לפלו' ומת יתנו לאחר מית' הת' נמי במצו' מחמ' מית' רב הונ' ברי' דרב יהוש' א' מצו' מחמ' מית' בעי קניין וכי תימ' כל הני במחלק נכסיו לבניו והלכת' מתנת שכי' מרע במקצ' בעי אע"ג דמת מצו' מחמ' מית' לא בעי קניין והו' דמית עמד וחוזר אע"ג דקני מיניה
פאריז 1337כותבין שטר למוכר אע"פ שאין לוקח עמו כיון שהחזיק זה ב()[קרק'] נקנה שטר בכל מקום שהוא וזו היא ששנינו נכסים ש()[אין] להן אחריות נקנין עם נכסי' שיש להן אחריות בכסף בשטר ובחזקה בהמה איקרי ניכסי דתנן המקדיש נכסיו והיתה בהן בהמה ראויה לגבי המזבח זכרים ונקבות עופות איקרי ניכסי דתנן המקדיש נכסיו והיה בהן דברים הראויין לגבי מזבח יינות שמנים ועופות תפלין איקרי ניכסי דתנן המקדיש נכסיו מעלין לו את תפיליו איבעיא להו ספר תורה מאי תיקו אימיה דרב זוטרא בר טוביה כתבתנהו לניכסיה לרב זוטרא בר טוביה דבעיא לאינסובי ליה לרב זביד ואינסיב ואיגרש אתאי לקמיה דרב ביבי בר אביי אמ' משום אינסובי הוא והא אינסיב אמ' רב הונא בריה דרב יהוש' משום דאתו ממולאי אמרי' מילי מוליאתא אפי' למאן דאמ' מברחת קאני הני מילי היכא דלא גליא דעתא דמשום אינסובי והא גליא אדעתא אימיה דרמי בר חמא באורתא כתבתנהו לניכסה לרמי בר חמא בצפרא כתבתנהו לרב עוקבא בר חמא אתי רמי בר חמא קמיה דרב ששת אוקמיה בניכסי אזל רב עוקבא בר חמא לקמיה דרב נחמן אוקמיה בניכסי אזל רב ששת לקמי' דרב נחמן אמ' ליה מאי טעמ' אוקמיה מר לרב עוקבא בר חמא בניכסי משום דהדר' בה והא שכיבא הכי אמ' שמואל כל שאלו עמד חוזר חוזר במתנתו אימר דאמ' שמו' לעצמו לאחר מי אמ' אמ' ליה בפירוש אמ' שמואל בין לעצמו בין לאחר אימיה דרב עמרם חסידא הויא לה מלוגא דשטרי כי קא שכבא אמרה ליהוו לעמרם ברי אתו אחיה לקמיה דרב נחמן אמרי ליה והא לא משך אמ' להו דברי שכיב מרע ככתובין וכמסורין דמו אחתיה דרב טובי בר רב מתנה כתבתנהו לניכסה לרב טובי בר רב מתנה בצפרא בפניא אתא רב אחדבוי בר רב מתנה בכא לה השתא אמרי מר צורבא מרבנן ומר לאו צורבא מרבנן כתבתנהו ניהליה אתא לקמיה דרב נחמן אמ' ליה הכי אמ' שמואל כל שאלו עמד חוזר חוזר במתנתו אחתיה דרב דימי בר יוסף הוה ליה קרנא דפרדיסא כל אימת דהוה חלשא הוה מקניא ליה ניהליה
עמוד בכי הוה קימא הדרא בה זימנא חדא חלשא שלחה ליה תא קני שלח לה לא בעינא שלחה ליה תא קני כל היכי דבעית אתא שייר וקנה מינה כי קם אתאי לקמיה דרב נחמן שלח לי' דליתי אמ' אמאי איתי הא שיירי וקנאי מינה שלח ליה אי לא אתית מחינא לך בסילוא דלא מבע דמא אמ' להו לסהדי היכי הוה מעשה אמרי ליה אמרה ווי דקא מיתה הך איתתא אמ' להו אם כן מצוה מחמת מיתה היא ומצוה מחמת מיתה חוזר איתמר מתנת שכיב מרע במקצת אמרוה רבנן קמיה דרבא משמי' דמר זוטרא בריה דרב נחמן דאמ' משמיה דרב נחמן הרי היא כמתנת בריא והרי היא כמתנת שכיב מרע הרי היא כמתנת בריא שאם עמד אינו חוזר והרי היא כמתנת שכיב מרע דלא בעיא קנין אמ' להו רבא לאו אמינא לכו לא תיתלו בוקי סריקי ברב נחמן הכי אמ' רב נחמן הרי היא כמתנת בריא ובעיא קנין איתיביה רבא לרב נחמן שייר קרקע כל שהוא מתנתו קיימת מאי לאו דלא קנו מיניה לא דקנו מיניה אי הכי אימא סיפא לא שייר קרקע כל שהוא אין מתנתו קיימת ואי דקנו מיניה אמאי לא אמ' ליה הכי אמ' שמואל שכיב מרע שכתב כל נכסיו לאחרים אע"פ שקנו מידו עמד חוזר בידוע שלא היה קנין אלא מחמת מיתה איתיביה רב משרשיה לרבא מעשה באימן של בני רוכל שהיתה חולה ואמרה תנתן כבנתי לבתי והיא משנים עשר מנה וקיימו חכמי' את דבריה התם במצוה מחמת מיתה איתיביה רבא לרב נחמן האומ' תנו גט זה לאשתי ושטר שחרור זה לעבדי ומת לא יתנו לאחר מיתה תנו מנה לפלו' ומת יתנו לאחר מיתה הכא נמי במצוה מחמת מיתה היא רב הונא ברי' דרב יהוש' אמ' מצוה מחמת מיתה בעלמא בעינא קנין וכי תניא כל הני במחלק כל נכסיו והלכתא מתנת שכיב מרע במקצת בעיא קנין ואע"ג דמת מצוה מחמת מיתה לא בעיא קנין והוא דמת עמד חוזר ואע"ג דקנו מיניה
וטיקן 115כותבין שטר למוכר אע"פ שאין לוקח עמו כיון שהחזיק זה בקרקע זכה זה בשטר בכל מקום שהוא וזו היא ששנינו נכסים שאין להן אחריות נקנין עם נכסים שיש להן אחריות בכסף ובשטר ובחזקה בהמה איקרי נכסי דתנן המקדש כל נכסיו והיו בהן בהמה הראויה על גבי המזבח זכרים ונקבות ר' אליעזר או' זכרים יעשה בהן עולות נקבות יעשה בהן שלמים והשאר יהיה לבדק הבית עופות איקרי ניכסי דתנן המקדיש כל נכסיו והיו בהן דברים הראוין לגבי המזבח יינות שמנים ועופות תפילין איקרו ניכסי דתנן המקדיש כל נכסיו מעלין לו תפיליו איבעיא להו ספר תורה מאי תיקו אימיה דמר זוטרא בר טובי כתבתינהו לנכסה לרב זוטרא ברה משום דקבעיא לאינסובי לרב זביד ולבסוף אינסבה איגרש אתא [מאי] דרב ביבי [בר אביי] אמ' אי משום אינסובי הא קא מינסבה אמ' רב הונא בריה דרב יהושע משום דאתון ממולאי אמריתו מילי מולייתא אפילו למאן דאמ' מברחת קני הני מילי דלא גלי אדעתיה משום אינסובי אבל הכא גלי אדעתיה משום אינסובי הוא איגריש אימה דרמי בר חמא באורתא כתבתינה לנכסי לרמי בר חמא לצפרא כתבינהו לנסה לרב עוקב' בר חמא אזל רמי בר חמא קמי דרב ששת אוק' בנכסיה אזל רב עוקבא בר חמא (בר חמא) קמיה דרב נחמן ואוקמיה בנכסי אזל רב ששת קמיה דרב נחמן א"ל מאי טעמ' עביד מר הכי א"ל משום דהדר בה והא מתה אמ' שמו' כל שהוא עומד וחוזר חוזר במתנתו אימר דאמ' שמו' לעצמו לאחר מי אמ' א"ל בפירוש אמ' שמו' בין לעצמו בין לאחר אימה דרב עמרם חסידא הוה לה מלוג' דשטרא כי הוה ניחא נפשה אמרה כל נכסיי לעמרם ברי תבעוה אחוה לדינא קמי דרב אמרו ליה והא לא משך אמ' להו דברי שכיב מרע בכתובין ובמסורין דמו אחתיה דרב טובי בר מתנה בצפרא כתבתינ' לניכסיה לרב טובי בר מתנה לפניא אתא רב אחדבוי בר מתנה בכה לה אמ' לה השתא אמרי מר צורבא צורבא ומר לא צורבא מרבנן הדר כתבינהו לנכסי לרב אחדבוי בר רב מתנה אתא לקמיה דרב נחמן אמ' להו הכי אמ' שמו' כל שאילו עומד חוזר אין מתנתו מתנה אחתיה דרב דימי בר יוסף הוה לה פסקא דפרדיסא כל אימת דהוה חלשא הוה יהבה ליה
עמוד בכי קיימא הדרה בה זימנא חדא חלשא שלחה ליה ולא אתא שלחה ליה (ול)אייתי וקני בכל היכא דבעית אתא שייר וקנה מינה כי קיימא תבעתיה לדינא קמיה דרבא שלח ליה תא ולא אתא אמ' אמאי איזיל האי שיירי והא קנאי שלח ליה איתי ואי לא מחינא לך בסילוא דלא מבע דמא אמ' להו לסהדי היכי הוה עובדא אמרו ליה אמרה ווי כי מתה ההיא איתתא אמ' להו אם כן מצוה מחמת מיתה היא וחוזרת איתמר מתנת שכיב מרע במקצת אמרוה רבנן קמיה ורבא משמיה דמר דמר זוטרא בריה דרב נחמן משמיה דרב נחמן הרי היא כמתנת ברי והרי במתנת שכיב מרע הרי כמתנת בריא שאם עמד אינו חוזר והרי כמתנת שכיב מרע דלא בעיא קניין אמ' להו רבא לאו אמינא לכו לא תיתלו ביה בוקי סדיקי ברב נחמן הכי אמ' רב נחמן הרי היא כמתנת בריא ובעיא קניין איתיביה רבא לרב נחמן שייר קרקע כל שהוא [... מתנ' מאי לאו דלא קני מיני' לא דקני מיני' אי הכי אומ' סיפא לא שייר קרקע כל שהו אין] אין מתנתו מתנה ואי דקנו מיניה אמאי לאו א"ל הכי אמ' שמו' שכיב מרע שכתב כל נכסיו לאחרים אע"פ שקנו מידו אם עמד חוזר בידוע שלא היה קניין אלא מחמת מיתה איתיביה רב משרשיא לרבה מעשה באימן של בני רובל שהיתה חולה ואמרה תינתן בכינתי לבתי והיא משנים עשר מנה וקיימו חכמים את דבריה התם במצוה מחמת מיתה איתיביה ומצא לרבה האו' תנו גט זה לאשתו ושטר שיחרור זה לעבדו ומת לא יתנו לאחר מיתה תנו מנה לפלוני ומת יתנו לאחר מיתה התם נמי במצוה מחמת מיתה רב הונא בריה דרב יהושע אמ' מצוה מחמת מיתה בעי קניין וכי תימ' כל הני במחלק נכסיו לבניו והילכת' מתנת שכיב מרע במקצת בעי קניין אע"ג [אית] דמצוה מחמת מיתה לא בעי קניין והוא דמית ואם עמד חוזר ואע"ג דקנו מידו
דפוס ראשון פזרו 1511כותבין שטר למוכר ואע"פ שאין לוקח עמו כיון שהחזיק זה בקרקע נקנה שטר כל מקום שהוא וזו היא ששנינו נכסים שאין להן אחריות נקנין עם הנכסי' שיש להן אחריות בכסף ובשטר ובחזקה בהמה איקרי נכסי המקדיש נכסיו והיתה בהן בהמה ראויה לגבי מזבח זכרים עולות ונקבות ימכרו לצורכי זבחי שלמים עופות איקרי נכסים דתנן המקדיש נכסיו והיו בהן דברים הראויין לגבי מזבח יינות שמנים ועופות תפלין איקרי נכסי דתנן המקדיש נכסיו מעלין לו תפלין איבעי להו ספר תורה מאי כיון דלא מיזדבן דאסיר לזבוניה לאו נכסי הוא או דילמא כגון דמזדבן ללמוד תורה ולישא אשה נכסי הוא תיקו סימ"ן זוט"א אימי"ה דעמר"א מתרת"י אחוות"א ר"ב טוב"י ור"ב דימ"י ור"ב יוס"ף אימיה דרב זוטרא בר טוביא כתבינהו לנכסה לרב זוטרא בר טוביא דבעיא לאנסובי ליה לרב זביד אינסיבא וגרשה אתיא לקמיה דרב ביבי בר אביי אמ' משום אנסובי והא אנסיבה אמ' ליה רב הונא בריה דרב יהושע משום דאתו ממולאי אמריתו מלי מולייתא אפילו למאן דאמר מברחת קני הני מילי היכא דלא גליא דעתה אבל הכא גליא דעתה דמשום דזיין לה רב זביד אינסיבה והא איגרשה אימיה דרמי בר חמא באורתא כתבתינהו לנכסיה לרמי בר חמא בצפרא כתבתינהו לרב עוקבא בר חמא אתא רמי בר חמא לקמיה דרב ששת אוקמיה בניכסי אזל רב עוקבא ובר חמא קמיה דרב נחמן אוקמיה בניכסיה אתא רב ששת לקמיה דרב נחמן אמ' ליה מאי טעמא אוקמה מר לרב עוקבא בר חמ' אי משום דהדרא בה והא שכיבא ולהכי אמר ליה שמואל כל שאילו עמד חוזר חוזר במתנתו אימור דאמ' שמואל לעצמו לאחר מי אמ' אמ' ליה בפירוש אמ' שמואל בין לעצמו בין לאחר אימיה דרב עמר' חסידא הווה לה מלוגא דשטראי כי קאמר שכבא אמרה להוי לעמרם ברי אתו אחיה לקמיה דרב נחמן אמרו ליה והא לא משך אמ' להו דברי שכיב מרע ככתובין וכמסורין דמו אחתיה דרב טובי בר רב מתנה כתבתינהו לניכסיה לרב טובי בר רב מתנה בצפרא לפניא אתא רב אחדבוי בר רב מתנ' בכה לה אמ' לה השתא אמרי מר צורב' מרבנ' ומר לאו צורבא מרבנן כתבתינהו ניהליה אתא לקמיה דרב נחמן אמ' ליה הכי אמ' שמואל כל שאילו עמד חוזר חוזר במתנתו אחתיה דרב דימי בר יוסף הוה לה פוסקתא דפרדיסא כל אימת דהות חלשא הוה מקניא ליה ניהליה
עמוד בוכי קימא הוה הדרא בה זימנא חדא חלשא שלחה ליה תא קני שלח לא בעינא שלחה ליה תא קני כל היכא דבעת אזל שיירה וקנו מינה כי קיימא הדרא בה אתאי לקמיה דרב נחמן שלח ליה תא לא אתא אמ' מאי איתי הא שיירה וקנו מינה שלח לי' אי לא אתית מחינא לך בסילוא דלא מבע דמא אמר להו לשהדי היכי הוה מעשה אמרו ליה אמרה הכי ווי דקא מיתה הך איתתא אמר להו אם כן הוה מצוה מחמת מיתה ומצוה מחמת מיתה חוזר איתמר מתנת שכיב מרע במקצת אמרוה רבנן קמיה דרבא משמיה דמר זוטרא בריה דרב נחמן דאמ' משמי' דרב נחמן הרי היא כמתנת בריא הרי היא כמתנת שכיב מרע הרי היא כמתנת בריא שאם עמד אינו חוזר הרי היא כמתנת שכיב מרע דלא בעיא קנין אמר להו רבא לאו אמינא לכו לא תיתלו בוקי סריקי ברב נחמן הכי אמ' רב נחמן הרי היא כמתנת בריא ובעיא קנין איתיביה רבא לרב נחמן שייר קרקע כל שהו מתנתו קיימת מאי לאו דלא קנו מיניה לא דקנו מיניה אי הכי אימא סיפא לא שייר קרקע כל שהו אין מתנתו קיימת ואי דקנו מיניה אמאי הכי אמ' שמואל שכיב מרע שכתב כל נכסיו לאחרים אף על פי שקנו מידו עמד חוזר בידוע שלא היה מצוה אלא מחמת מיתה איתיביה רב משרשיה לרבא מעשה באמן של בני רוכל שהיתה חולה ואמרה תנתן בבינתי לבתי והוא בשנים עשר מנה ומתה וקימו דבריה התם במצוה' מחמת מיתה איתיביה רבינא לרבא האומר תנו גט זה לאשתי ושטר שחרור זה לעבדי ומת לא יתנו לאחר מיתה תנו מנה לפלוני ומת יתנו לאחר מיתה וממאי דלא קנו מיניה דומיא דגט מה גט לאו בר קנין אף האי נמי דלא קנו מיניה התם נמי במצוה מחמת מיתה רב הונא בריה דרב יהושע אמר מצוה מחמת מיתה בעלמא בעיא קנין וכי תניא הני מתנייתא במחלק כל נכסיו דההיא מתנת שכיב מרע שויוה והלכתא מתנת שכיב מרע במקצת בעיא קנין ואף על גב דמת מצוה מחמת מיתה לא בעיא קניין והוא דמת עמד חוזר ואף על גב דקנו מיניה
קרע של קטע גניזה לעמוד א Cambridge - T-S AS 80.121 <... ..>ין לוקח עמו <... ..>ו נכסים שאין <... ..>?זק?ה <..>ובשדה <... ..>? נכסיו והיתה <...> המקדש את <... ..> רו
או<.. ...> <...> <..>מ<.. ...> מלו?אי?<.. ...> אמרו ליה וה<.. ...> <..>חתיה דרב די<.. ...> מ<..>ניא לה ניה<..>
|