מעט מאורו של הדף היומי
הרב יהודה זולדן
גיל מינימאלי לנבחרי ציבור
קטנ/ה מעל גיל מצוות יכולים למכור קרקע שהיא שלהם. אך קרקע שאדם קיבל בירושה מאביו או ממורישים אחרים, איננו רשאי למוכרה "עד שיהיה בן עשרים שנה, אע"פ שהביא שתי שערות ויודע בטיב משא ומתן. שמא ימכור בזול מפני שדעתו נוטה אחר המעות ועדיין לא נתיישבה דעתו בדרכי העולם" (רמב"ם הל' מכירה כט, יג; שו"ע חושן משפט סימן רלה, ט). קרקע שאדם לא עמל בעבורה אלא קיבלה בירושה, יש חשש שהוא עוד לא מבין את המשמעות הכלכלית של היותו מחזיק קרקע, ולכן גזרו חכמים שיש תוקף למקחו רק בגיל עשרים, כשהוא בוגר יותר.
דברי הרמב"ם, שעד גיל עשרים: "לא נתיישבה דעתו בדרכי העולם", שימשו מקור באשר לקביעת מינימאלי גיל לנבחרי ציבור. הרב בן ציון מאיר חי עוזיאל הציע: "בן עשרים הואיל ואינו רשאי לנהל את עניניו הקרקעיים, כל שכן הוא, שאינו ראוי לנהל עניני הצבור, או למנות שלוחו להנהלת מוסדות הצבור" (שו"ת פסקי עוזיאל סימן מב). לדעתו, מסיבה זו פסק הרב יצחק בר ששת שאין למנות אפטורופוס שגילו פחות מעשרים שנה, מפני שזה "עולבנא דדיינא למנות רך בשנים כזה שלא הורגל לפקח ולהתעסק ולישא וליתן" (שו"ת הריב"ש סימן כ).
הרב אליעזר וולדינברג טוען שמדברי הריב"ש אין הוכחה, מאחר שבמקרה המדובר אותו מועמד לאפוטרופסות לא היה מתאים. אבל גם הוא מסכים עם העיקרון שגיל נבחרי ציבור לא יפחת מעשרים, מאחר ש"לניהול עניני הציבור, צריכים מאד מאד לדקדק ולבחור בכאלה שאין דעתם נוטה אחר המעות כלל, ושנתיישבה דעתם בצרכי העולם. כי בהרבה פעמים מסתבכים הענינים ונשארים תלוים כהררים התלוים בשערה, ורק על ידי ישוב דעת בפקחות ובהבנה ישרה, היכולת להשתרר ולהתגבר על המצבים, ולהעלות את הענינים ממצולות ים אל חוף מבטחים" (שו"ת ציץ אליעזר חלק כב סימן יט).
מסגרת גיל היא קביעה גורפת וקבועה. גם כשהמעומדים הם בגיל בוגר יותר, יש לבחור מנהיגים ישרים והגונים שטובת הכלל לנגד עיניהם, ויש להם אחריות לכספי ציבור.
