להתרחק מן הספק / רפי זברגר

נידה נג ע''ב
  

הקדמה

לקראת לימוד המשנה בדף שלנו נקדים וניזכר במספר הלכות אשר למדנו לעיל:
1. על פי דין תורה, אשה הרואה דם ב''תקופת הנידות'' הרי היא טמאה למשך שבעה ימים. לא משנה אם היא תמשיך לראות דם או לא. לאחר מכן טובלת וטהורה לבעלה.
2. אחד עשר יום שבין נידה לנידה מוגדרים כ''תקופת זיבה'' ואז הדינים שונים (במישור דאורייתא בלבד):
a. אם רואה פעם אחת או פעמיים (בשני ימים נפרדים) הרי הוא מוגדרת כ''זיבה קטנה'', "שומרת יום כנגד יום" (על כל ראיה שומרת יום ''נקי'' מראיית דם), ולאחר מכן טובלת ומותרת לבעלה. 
b. אם רואה שלש פעמים בשלשה ימים נפרדים ורצופים, הרי היא ''זיבה גדולה'' וצריכה לשמור "שבעה ימים נקיים", לאחריהן היא טובלת ומותרת לבעלה. 
ביום השמיני מביאה קרבן ומותרת בקודשים (להיכנס לבית המקדש ולאכול קדשים).
לאחר תקופת הזיבה, אם רואה שוב דם, חוזרת ומתחילה שוב את ''תקופת הנידות''.
3. יולדת זכר הרי טמאה שבעה ימים שלאחר הלידה. על פי דין תורה - כל הדמים שתראה במשך שלושים ושלשה יום אחרי ימי טומאה - טהורים. לאחר ארבעים יום חייבת בקרבן יולדת וכל דם שתראה יהיה דם נידה. 
4. יולדת נקבה טמאה ארבעה עשר יום שלאחר הלידה. על פי דין תורה - לאחר מכן טהורה שישים וששה יום. 
בתום שמונים ימים דינה כמו יולדת זכר לאחר ארבעים יום. 
5. זמן בין השמשות הוא הזמן שבין סוף היום לתחילת היום שלאחריו. ישנה מחלוקת תנאים מהו משך זמן זה, נתקבל להלכה כי מתחיל בשקיעת השמש, ומסתיים שמונה עשרה דקות לאחר מכן. משך זמן זה של בין השמשות מהווה ספק האם שייך ליום המסתיים או ליום המתחיל. יש הרבה נפקא מינות הלכתיות לספק זה - הלכות שבת, מילה, נידה, זבה ועוד.
6. יש לזכור ולהזכיר כי כל הדינים על ימי טהרה לזכר או לנקבה, וכן דיני זבה קטנה השומרת ''יום כנגד יום'' הינם רק במישור הדאורייתא. היום קבלו עליהן הנשים שבכל מצב, אם רואות טיפת דם כחרדל שומרות שבעה נקיים.
 

הנושא

הרואה יום אחד עשר בין השמשות - תחלת נדה וסוף נדה.
רב חסדא בגמרא ''מתקן'' את לשון המשנה ל: הרואה יום אחד עשר בין השמשות - תחילת נדה וסוף זיבה.
אם ראתה בבין השמשות של סוף ימי זיבה ותחילת ימי נדתה, הרי זה ספק בין דם זבה לדם נדה. ולכן:
1. אנו מחמירים שמא זהו דם נידה - ומחייבים אותה שבעת ימי נידות. 
2. ואם תראה דם במהלך שבעה ימים אלו, אנו נחמיר ונאמר כי הדם הראשון היה דם זיבה, והדם הנוכחי הוא דם נידה ומחייבים אותה בשבעה ימי נידות (נוספים) מעת ראיית הדם הנוכחי. 
3. אם תראה שלושה ימים רצופים במהלך הימים הללו, נחמיר עליה לשבת שבעה נקיים של זבה גדולה, מחשש שמא הדם הראשון היה דם נידה, ועתה היא בימי זיבה. 
תחלת זיבה וסוף זיבה.
גם קטע זה תיקן רב חסדא ל: ובשביעי לנדתה - סוף נדה ותחלת זיבה. 
אם רואה דם בבין השמשות של יום השביעי לנידתה, הרי זה ספק דם נדה, או דם זבה, ולכן נחמיר לשני הכיוונים:
1. נחמיר ונאמר כי זהו דם זיבה וצריכה לשמור יום כנגד יום, ולא נאמר כי זהו דם נידה ביום השביעי, וצריכה רק לטבול והיא טהורה. 
2. אם תראה שלשה ימים רצופים – תשמור שבעה נקיים של זבה גדולה, מחשש שמא דם ראשון היה דם זיבה והיא הראיה הראשונה מבין שלש ראיות של דם זיבה. 
3. לאחר שראתה שלושה ימים רצופים (הראשון היה בבין שמשות של יום שביעי לנידתה) יש לה "ספק מתמשך" מתי מתחילים שוב ימי נידה. שכן, אם הייתה זבה גדולה, יש לחכות שבעה נקיים ורק לאחריהן מתחילים ימי נידה, ואם לא הייתה זבה גדולה – סופרים אחד עשר יום מסוף ימי נידות, ואז מתחילים שוב ימי נידות. ספק זה בעצם גורם לספק מתמשך בימי ספירת ימי נידות וזיבות שלה. 
יום ארבעים לזכר ויום שמונים לנקבה בין השמשות לכולן - הרי אלו טועות.
אם רואה דם ביום אחרון של טהרה, לזכר – ביום ארבעים, ולנקבה – ביום שמונים, הרי זה ספק דם טהור מימי טוהר שלו, או דם נידה מתחילת ימי נידות שאחרי ימי הטוהר. ולכן:
1. מחמירים בדם זה מחשש לימי נידות, ולאחר שבעה ימים צריכה לטבול.
2. אם ראתה ביום השמיני לאחר הראיה הראשונה, הרי שיש ספק שמא דם הראשון היה טהור, ועתה זהו דם נידות, וצריכה לספר שבעה ימי נידות מעתה. או שמא הדם הראשון היה דם נידות שהסתיימו כבר, והדם הנוכחי דם זיבה.
3. מן הספק הקודם יש לה ספק מתמשך מעתה ואילך, מתי ימי נידותה ומתי ימי זיבותה. 
אמר רבי יהושע: עד שאתם מתקנים את השוטות באו ותקנו את הפקחות:
הגמרא מביאה ברייתא ארוכה המפרטת את דעתו של רבי יהושע הטוען כי אין ''להשקיע מאמץ'' בדיונים על מקרי ספק מאוד רחוקים, במקום לדון במקרים וודאיים שגם מבלבלים את הנשים בשמירת הדינים, כיוון שרואות דם חדשות לבקרים כמפורט בברייתא.
 

מהו המסר

1. כידוע, ''אין שמחה כהתרת הספקות'', ולכן נשתדל מאוד שלא להכניס את עצמנו למקרי ספק, אלא להתרחק מהם כמטחווי קשת. 
2. כמו כן, נשתדל לא להשקיע מאמץ הלכתי/מחשבתי כדי לדון ולפסוק בכל מקרי ספק. 
 

לע''נ אבי מורי: ר' שמואל ב''ר יוסף, אמי מורתי: שולמית ב''ר יעקב, וחמי: ר' משה ב''ר ישראל פישל ז''ל
תגובות תתקבלנה בברכה ל: [email protected]