ראייה טובה ומפוקחת / רפי זברגר

נידה נ ע''א
  

הקדמה

במסגרת משניות במבנה של: a גורר את b, אך b אינו בהכרח גורר את a. אשר הוזכר במאמר על הדף הקודם, נלמד היום משנה במבנה דומה: 
כל הכשר לדון - כשר להעיד, ויש שכשר להעיד - ואינו כשר לדון:
שואלת הגמרא מיד בתחילתה: לאתויי מאי? מהו החידוש של המשנה, ומי כשר להעיד אך אינו כשר לדון?
אמר רבי יוחנן: לאתויי סומא באחת מעיניו.
עונה רבי יוחנן כי המשנה מחדשת כי סומא בעין אחת כשר להעיד עדות, אך אינו מורשה לדון דיני ממונות. [עיוור (סומא בשתי עיניו) אינו כשר אף להעיד (נלמד מפסוקים)].
ומני? רבי מאיר היא. 
הגמרא קובעת כי רבי מאיר הוא התנא אשר פוסל דיין סומא בעין אחת מלדון בדיני ממונות. מוכיחה הגמרא מברייתא. 
דתניא היה רבי מאיר אומר: מה תלמוד לומר (דברים, כ''א, ה'): וְנִגְּשׁוּ הַכֹּהֲנִים בְּנֵי לֵוִי כִּי בָם בָּחַר ה' אֱלֹקֶיךָ לְשָׁרְתוֹ וּלְבָרֵךְ בְּשֵׁם ה' וְעַל פִּיהֶם יִהְיֶה כָּל רִיב וְכָל נָגַע. וכי מה ענין ריבים אצל נגעים? מקיש ריבים לנגעים: 
מה נגעים ביום, דכתיב (ויקרא י''ג, י''ד): וּבְיוֹם הֵרָאוֹת בּוֹ בָּשָׂר חַי יִטְמָא - אף ריבים ביום. 
ומה נגעים שלא בסומא דכתיב (שם י''ב'):  וְאִם פָּרוֹחַ תִּפְרַח הַצָּרַעַת בָּעוֹר וְכִסְּתָה הַצָּרַעַת אֵת כָּל עוֹר הַנֶּגַע מֵרֹאשׁוֹ וְעַד רַגְלָיו לְכָל מַרְאֵה עֵינֵי הַכֹּהֵן - אף ריבים שלא בסומא.
הפסוק בספר דברים, הדן בדין עגלה ערופה (מצאו בן אדם הרוג ולא ידוע מי הרגו) מתאר כי הכוהנים והזקנים יורדים אל הנחל כדי לומר לאחר עריפת העגלה ''ידינו לא שפכו את הדם הזה''. הפסוק מתאר את הכוהנים בכך ש: וְעַל פִּיהֶם יִהְיֶה כָּל רִיב וְכָל נָגַע. לומד רבי מאיר מן ההיקש בין ריב (מחלוקת בדיני ממונות) לבין נגע (דיני נגעי צרעת) שני דינים אשר משווים בין ריב לנגע:
1. כמו שיש לפסוק בדיני נגעים רק ביום, כך יש לפסוק בדינים ממונות רק ביום. 
2. וכמו שבנגעים אין כהן סומא (אפילו בעין אחת) יכול לפסוק, כך גם בדיני ממונות אין להעמיד דיין סומא. 
 

הנושא

ההוא סמיא דהוה בשבבותיה דרבי יוחנן, דהוה קדיין דינא, ולא קאמר ליה ולא מידי.
היה עיוור (באחת מעיניו) אשר גר בשכנות לרבי יוחנן והוא היה דיין בבית דין לממונות, ורבי יוחנן לא העיר לו על כך. 
היכי עביד הכי? והאמר רבי יוחנן: הלכה כסתם משנה. ותנן: כל הכשר לדון - כשר להעיד. ויש כשר להעיד ואין כשר לדון. ואמרינן לאתויי? מאי ואמר רבי יוחנן: לאתויי סומא באחת מעיניו?
תמהה הגמרא, כיצד ייתכן כי רבי יוחנן לא העיר לשכנו, והרי רבי יוחנן פסק כי הלכה כסתם משנה (כאשר אין מאן דאמר במשנה, אלא נאמרה ב''סתם''), ובמשנתנו (שהיא ''סתם משנה'') הוא הסביר בתחילת הגמרא כי החידוש הוא שסומא בעין אחת פסול להעיד. אם כן, מדוע לא העיר לשכנו?
רבי יוחנן סתמא אחרינא אשכח, דתנן (סנהדרין, ל''ב.): דיני ממונות - דנין ביום וגומרין בלילה.
עונה הגמרא כי ישנה עוד ''סתם משנה'', אשר משתמע ממנה כי סומא בעין אחת כשר לדון דיני ממונות. 
המשנה שם פוסקת כי ניתן לסיים דיון בבית דין לדיני ממונות אף בלילה (למרות שאסור להתחיל דיון בלילה). 
משנה זו כנראה לא קבלה את ההיקש שלמדנו בברייתא לעיל בין ריב לנגע. שהרי אחד ההיקשים שם לימד אותנו כי דנים דיני ממונות רק ביום (וגם מסיימים ביום) והמשנה במסכת סנהדרין חולקת וסוברת כי ניתן לסיים דיני ממונות בלילה. אם כן, היא גם לא למדה את ההיקש השני הפוסל סומא באחת מעיניו לדון דיני ממונות. 
ניתן גם לומר כי המשנה בסנהדרין לא חולקת על עצם ההיקש בין ריב לנגע לגבי כל שאר הדינים שנלמדו בהיקש. 
ורק מתוך הדין המתיר לדיין לסיים דין ממונות בלילה, נלמד כי גם סומא באחת מעיניו כשר (ביום), שהרי ''דיין בלילה רואה פחות מדיין סומא באחת מעיניו הדן ביום'', ואם המשנה התירה לסיים דין בלילה, הרי שבוודאי נתיר לסומא באחת מעיניו לדון דיני ממונות. 
שני ההסברים קובעים כי לדעת המשנה בסנהדרין מותר לסומא באחת מעיניו לדון דיני ממונות. רבי יוחנן פסק כמו משנה זו, ולכן לא הוכיח את שכנו הסומא על כי דן בדיני ממונות. 
 

מהו המסר

הקביעה כי ''דיין בלילה רואה פחות מדיין סומא באחת מעיניו הדן ביום'' הינה קביעה מעניינת ומלמדת אותנו מסרים מעניינים. 
לא תמיד ה"ניראות" על פני השטח באמת מעידה באופן ברור ואמיתי על מה שקורה באמת. שהרי על פניו, דיין פיקח, הרואה בשתי עיניו, הוא ''בעל יכולות'' גבוהות יותר ומסוגל לאבחן ולהבחין בדקויות הבאות לפניו בדין, יותר מאשר דיין הסומא באחת מעיניו, אשר ראייתו מוגבלת ומצומצמת. אך כאשר הדיין הפיקח דן בלילה, הרי שיכולותיו יורדות באופן משמעותי, לדרגה הפחותה אפילו מראייתו ואבחנתו של דיין הסומא בעין אחת. 
מסקנה: לא תמיד "שתי עיניים עדיפות על עין אחת". השאלה היא באילו תנאים ובאילו מצבים רואים בשתי עיניים, לעומת המצבים של ראייה בעין אחת. 
באופן בסיסי ''שתי עיניים'' מייצגות ראיה טובה ומפוקחת, לעומת ''ראיה בעין אחת'' המבטאת מוגבלות וצמצום. אך לאור מסקנתנו נוכל לומר באופן כללי יותר כי לא תמיד ''ראיה טובה ומפוקחת'' טובה ועדיפה יותר מ''ראייה מצומצמת ומוגבלת''. יש לבחון את כל התנאים הסביבתיים, את שאר התכונות והיכולות, ורק לאחר ''מבט כולל'' שכזה ניתן להסיק ולומר מהי הראייה היותר טובה ויותר נכונה. 
 

לע''נ אבי מורי: ר' שמואל ב''ר יוסף, אמי מורתי: שולמית ב''ר יעקב, וחמי: ר' משה ב''ר ישראל פישל ז''ל
תגובות תתקבלנה בברכה ל: [email protected]