השפעה של עם ישראל על ארץ ישראל
נקודה למחשבה בדף היומי עם הלכה ברורה ובירור הלכה / הרב דב קדרון
נידה מז ע"א
בגמרא מובאת דעתו של רב הונא בריה דרב יהושע שהחיוב של הפרשת חלה תקף מן התורה בארץ ישראל רק בזמן ש"כל יושביה עליה", כלומר שרוב עם ישראל נמצא בארץ. ב"הלכה ברורה" מובא שכך פוסקים הרמב"ם והשולחן ערוך.
יש חשיבות להגדרת החיוב אם הוא מן התורה או מדרבנן במצב של ספק, שכן הכלל הוא: ספיקא דאורייתא – לחומרא, וספיקא דרבנן – לקולא. ב"בירור הלכה" למסכת פסחים מובא שאם אדם אפה מספר לחמים, שכל אחד מהם בפני עצמו אינו חייב בחלה, ושם אותם על מגש אחד שהוא שטוח (ללא דפנות וללא בית קיבול) – באופן זה יש ספק אם כל הלחמים מצטרפים לשיעור החיוב של הפרשת חלה, ומכיוון שבזמן הזה החיוב הוא מדרבנן פוסק השולחן ערוך בסתם שאינם מצטרפים.
נמצא שהחיוב של הפרשת חלה, שקשור לקדושת הארץ, תלוי מן התורה בתנאי נוסף: קיומו של עם ישראל בארץ. מכאן אפשר להבין שכשם שישנה השפעה של כל ארץ על העם שמצוי בה, כך גם ישנה השפעה של עם ישראל על ארץ ישראל. "לחם הארץ", שהוא הלחם שחייב בהפרשת חלה, הוא בעל תכונה ייחודית רק כאשר רוב עם ישראל נמצא בארץ. רעיון זה, שיש קשר הדדי בין עם ישראל לארץ ישראל, מפרש רש"י על הפסוק (דברים לב,מג): הַרְנִינוּ גוֹיִם עַמּוֹ כִּי דַם עֲבָדָיו יִקּוֹם וְנָקָם יָשִׁיב לְצָרָיו וְכִפֶּר אַדְמָתוֹ עַמּוֹ:
ומה היא אדמתו? עַמו. כשעמו מתנחמים ארצו מתנחמת.
