בלוע הוי או בית הסתרים
נידה מב ע"ב
"איבעיא להו: אותו מקום של אשה, בלוע הוי או בית הסתרים הוי? למאי נפקא מינה - כגון שתחבה לה חבירתה כזית נבלה באותו מקום. אי אמרת בלוע הוי - טומאה בלועה לא מטמאה, ואי אמרת בית הסתרים הוי - נהי דבמגע לא מטמיא, במשא מיהא מטמיא! אביי אמר: בלוע הוי, רבא אמר: בית הסתרים הוי...
איבעיא להו: מקום נבלת עוף טהור, בלוע הוי או בית הסתרים הוי? למאי נפקא מינה - כגון שתחב לו חבירו כזית נבלה לתוך פיו. אי אמרת בלוע הוי - טומאה בלועה לא מטמיא. מאי אמרת, אמרת בית הסתרים הוי - נהי נמי דבמגע לא מטמא, במשא מיהא מטמא, אביי אמר: בלוע הוי, ורבא אמר: בית הסתרים הוי".
באיזו סברה נחלקו אביי ורבא?
אלא שאמרו במסכת ברכות דף מח ע"א:
"אביי ורבא הוו יתבי קמיה דרבה, אמר להו רבה: למי מברכין? אמרי ליה: לרחמנא. ורחמנא היכא יתיב? רבא אחוי לשמי טללא, אביי נפק לברא אחוי כלפי שמיא. אמר להו רבה: תרווייכו רבנן הויתו. היינו דאמרי אינשי: בוצין בוצין מקטפיה ידיע".
התפעלותו של רבה היתה בכך שהכיר בתלמידיו הצעירים שכבר אוחזים הם בניצני עיקר עומק שיטותיהם (וראה עוד בקישור זה).
אביי נצרך לצאת מבית המדרש כדי שיוכל לראות את השמים בפועל ולהצביע לעברם. ואילו לרבא די היה בהצבעתו לעבר התקרה, ביודעו שמעברה נמצאים השמים.
בכך נחלקו גם בסוגייתנו.
לדעת אביי אין דין אותו מקום ועומק הלוע כבית הסתרים שהוא פעמים גלוי ופעמים מכוסה, אלא נחשבים לבלוע ממש כי אין רגילות כלל לראות את תוכם. שהרי קי"ל (מכות דף ז ע"א) שאפילו בעדות נפשות אין צורך שיעידו כמכחול בשפופרת ראינו, אלא די שֶׁיֵּרָאוּ כמנאפים.
ואילו דעת רבא שממילא אין צורך בראיה ממש, אלא כיון שידוע שנמצא שם הדבר וגם אפשר להציץ בו, כבר הוא ככל בית סתרים.
