גליון "עלים לתרופה"
המו"ל: מכון "אור הצפון" דחסידי בעלזא - אנטווערפן, בלגיה
גליון אלף קצ"א, מדור "עלי הדף"
מסכת נידה
דף מה ע"ב

'מלמד שנתן הקב"ה בינה יתירה באשה יותר מבאיש' – כללי הדבר

שנינו (מה, ב): "בת אחת עשרה שנה ויום אחד נדריה נבדקין, בת שתים עשרה שנה ויום אחד נדריה קימין... בן שתים עשרה שנה ויום אחד נדריו נבדקים, בן שלש עשרה שנה ויום אחד, נדריו קיימין". ובגמרא: "תנו רבנן, אלו דברי רבי, רבי שמעון בן אלעזר אומר, דברים האמורים בתינוקת בתינוק אמורים, דברים האמורים בתנוק בתנוקת אמורים, א"ר חסדא, מאי טעמא דרבי, דכתיב (בראשית ב, כב) 'ויבן ה' אלקים את הצלע', מלמד שנתן הקב"ה בינה יתירה באשה יותר מבאיש" וכו'.

כיוצא בזה מצינו במדרש (ב"ר יח, א) בביאור מחלוקת זו: "'ויבן ה' אלקים את הצלע', ר"א בשם רבי יוסי בן זמרא אמר, ניתן בה בינה יותר מן האיש, דתנינן בת י"א שנה ויום אחד נדריה נבדקין בת י"ב שנה ויום אחד נדריה קיימין... אבל לזכר בן י"ב שנה ויום אחד נדריו נבדקין בן י"ג נדריו קיימין... רבי ירמיה בשם רבי שמואל בר רב יצחק אמר, אית דמחלפין, דרכה של אשה להיות יושבת בתוך ביתה, ודרכו של איש להיות יוצא לשוק ולמד בינה מבני אדם".

הנה, לשיטתו של רבי - "שנתן הקב"ה בינה יתירה באשה יותר מבאיש" - יש לתמוה האם אין בכך סתירה להא דמצינו בגמרא (שבת לג, ב): "נשים דעתן קלה", ואמנם כבר עמד בזה הריטב"א, וכתב: "'בינה יתירה', פירוש, שממהרת להבין, דאי לא הא אמרינן 'נשים דעתן קלה'", והיינו, ש'בינה יתירה' שישנה בנשים, היא מה שהן מקדימות להגיע לכלל בינה בגיל י"ב. וכן כתב ב'יפה תואר' (על המדרש שם): "שמה שאמרו 'נתן בה בינה יותר מן האיש', היינו, למהר זמנה, שהאשה תבא לכלל דעת הראוי בחקה בקירוב זמן מהאיש, והא כדאיתיה והא כדאיתיה", כלומר, כל אחד מגיע לו חלק הדעת כפי הראוי לו, אלא שהאשה ממהרת לבא לכלל דעת בהיותה בת י"ב והאיש בהיותו בן י"ג.

ה'עיון יעקב' כתב לחדש: "נראה דקודם שנתקללה האשה נתן בה בינה יתירה, ואחר שחטאה - ו'אין אדם חוטא עד שנכנס בו רוח שטות', נלקח ממנה הבינה, וזה נכלל בקללה 'והוא ימשול בה' (בראשית ג, טו), כי מי שהוא נבון וחכם ימשול בכל, כמו שמצינו ביוסף (בראשית מא, לט-מ) 'אין נבון וחכם כמוך אתה תהיה על ביתי', וכדכתיב (משלי יז, ב) 'עבד משכיל ימשול בבן מביש', ומכל מקום לענין נדרים - קודם שתקפה עליה היצר הרע - הבינה בה יותר מבאיש עד שנתגדלה, וראויה לכלל אישות, אז הקללה חלה עליה כדי שהוא ימשול בה". היוצא מדבריו, שקודם החטא היתה בהן בינה, וגם לאחר החטא - בעודן בקטנותן בינתן יתירה מן האנשים, ולכן הן מקדימות ובאות לכלל דעת, אכן אחרי שמגיעות לכלל דעת - הקללה חלה עליהן, ונפסקת מהן מעלתן בבינה יתירה.

ה'יפה תואר' (שם) כתב בזה יישוב נוסף, ונקדים לזה דברי הגמרא במס' בבא מציעא (נט, א): "אמר רב, כל ההולך בעצת אשתו נופל בגיהנם... אמר ליה רב פפא לאביי, והא אמרי אינשי, איתתך גוצא גחין ותלחוש לה. לא קשיא, הא במילי דעלמא והא במילי דביתא. לישנא אחרינא, הא במילי דשמיא והא במילי דעלמא", ומבואר מזה, דללישנא קמא אין ללכת בעצת האשה כי אם בעניני הבית - 'במילי דביתא', ובהם נאמר הכלל 'איתתך גוצא גחין ולחיש לה', ואילו במילי דעלמא אין ללכת אחרי עצתה, וללישנא אחרינא יש ללכת אחרי עצת האשה גם במילי דעלמא, ורק במילי דשמיא אין ללכת אחר עצתה, ובכך מיישב ה'יפה תואר' את הסתירה שלפנינו, וכלשונו: "אי נמי י"ל, דהכא במילי דעלמא מיירי למשקל עצה מינה, שבזה דעת אשה מרובה, כדגרסינן בפרק הזהב: 'כל ההולך בעצת אשתו נופל בגיהנם, ופרכינן מדאמרי אינשי איתתך גוצא גחין ולחיש לה, ומשני 'לא קשיא, הא במילי דעלמא, הא במילי דביתא, לישנא אחרינא הא במילי דשמיא הא במילי דעלמא, וענין הנדרים נדון לפי דעתן במילי דעלמא, שענינן לאסור את המותר מהדברים הנוהגים בעולם, ואית דמחלפין (- דעה השניה במדרש וכן דעת רבי שמעון בן אלעזר במשנתנו) סבירא להו, דבמילי דעלמא נמי דעת האיש מרובה, וההיא דאתתא גוצא מוקי ליה במילי דביתא - כלישנא קמא, דלהאי לישנא אפשר לומר דבמילי דעלמא דעת האיש מרובה".

כיוצא בזה כתב המהר"ל ב'חידושי האגדות' (כאן), כי האשה נוטה ומוכנה אל החומריות, ועל כן בינתה יתירה במילי דעלמא או במילי דביתא - שהם ענינים חומריים וגשמיים, ואילו האיש מעלתו יתירה שיש לו שכל הנבדל שהוא השכל אלקי, ועל כן בינתו ודעתו יתירה בענינים שכליים ורוחניים - במילי דשמיא.

ביסוד זה כתב המהר"ל בספרו 'אור חדש' לבאר מה שנאמר במגלת אסתר (ו, יג): "ויאמרו לו חכמיו וזרש אשתו אם מזרע היהודים מרדכי אשר החלות לנפל לפניו לא תוכל לו" וגו', שהקדים בזה חכמיו לזרש אשתו, ואילו לפני כן נאמר (שם ה, יד): "ותאמר לו זרש אשתו וכל אהביו יעשו עץ גבה חמשים אמה" וגו', מאי שנא בזה שהקדים זרש אשתו לאוהביו וחכמיו, וכתב המהר"ל: "כי הדבר שהוא שכלי יש לנשים שכל טוב, אבל לא 'במילי דשמיא' (כתירוץ הב' בגמרא), כי למילי דשמיא צריך שכל אלקי ואין זה שייך כל כך לנשים, כי האשה היא נוטה אל החמרי, ולכך אצל זה שנתנו לו עצה מה לעשות במרדכי - האשה קודמת, כי דבר זה אינו שכל אלקי... (והיינו, כי עשיית העץ לא הוצרכה לשכל אלקי, ועצה זו מובנת גם בשכל האנושי, ולכן הקדים את זרש אשתו, שבזה בינתה יתירה), אבל דבר זה שאמרו 'כאשר החילות לנפול לפניו וגו'', ודבר זה שכל אלקי לגמרי לדעת כח ישראל, ושם מקדים חכמיו ואח"כ האשה. כלל הדבר, כל שהוא שכל אלקי - קודם האיש לאשה בחכמה, אבל דבר שאינו רק עצה בלבד, מה יעשה באויב, דבר זה האשה בשכל שלה קודם, כמו שאמרו 'אשתך גוצא גחין ולחיש לה" (ע"ע 'חתם סופר' כאן; 'תולדות אדם' להגר"ז זצ"ל אחי הגר"ח מוואלאזין זצ"ל, פי"ב).