מה לומדים מקרבן לאתרוג?
נקודה למחשבה בדף היומי עם הלכה ברורה ובירור הלכה / הרב דב קדרון
נידה מא ע"א
ב"הלכה ברורה" מובא פסק הרמב"ם שבהמה שנולדה מכלאים פסולה לקרבן, למרות שהיא כשרה וראויה למאכל ואף אין בה מום.
על פי זה כתב הלבוש (או"ח תרמט,ד) שגם אתרוג מורכב פסול למצוות ארבעת המינים: "יש רוצים להכשיר אותם האתרוגים הבאים מן הפרדס שקורין גרטזיא. ואני אומר שהם פסולים מן התורה, שהרי ידוע שהם מורכבים שהורכב ענף מאילן אתרוג בתוך אילן מארנ"ץ או לימונ"א או איפכא, והרי נעבדה בה עבירה דהרכבה, ואף על גב שהרכיבו גוי, האיכא למ"ד בפרק ד' מיתות [סנהדרין נו ע"ב] דאפילו בן נח מצוה על הרכבת אילן, וכיון דנעבדה בו עבירה אף על גב דמותר באכילה, אמאיס לגבוה, דומיא דבהמת כלאים דאע"ג שמותר באכילה אסורה לקרבן מטעם דנעבד בה עבירה אמאיסה לגבוה הכי נמי הכא:
בספר נחלת יעקב הקשה על הלבוש: איך הוא משווה אתרוג לקרבן, והרי לגבי קרבן יש פסוק מפורש שממנו לומדים שבהמה שהיא כלאים פסולה, ואילו לגבי אתרוג אין פסוק כזה.
אכן, ייתכן שסברת הלבוש היא שכמו שבהמה שיש בה מום פסולה, כך גם העבירה שנעשתה בבהמה נחשבת למום רוחני שפוסל אותה לקרבן. מכאן נלמד עיקרון שלא רק מום גשמי פוסל אלא גם מום רוחני, ועל פי זה כשם שאתרוג שיש בו פגם גשמי פסול למצוות ארבעת המינים כך גם אתרוג שיש בו פגם רוחני, שנעשתה בו עבירה של כלאים, יהיה פסול למצווה, גם אם הוא כשר לאכילה.
