חרדה מסלקת את הדמים
נקודה למחשבה בדף היומי עם הלכה ברורה ובירור הלכה / הרב דב קדרון
נידה לט ע"א
במשנה אומר רבי מאיר שלמרות שסתם אישה שהגיע הזמן הקבוע של וסתה צריכה לחשוש לכך שנטמאה – אם היא מצויה במחבא שבו היא נמצאת בחרדה מחמת ליסטים או כובשים אין לה לחשוש לכך, משום ש"חרדה מסלקת את הדמים".
ב"בירור הלכה" יבואר שהרמב"ם לא מביא דין זה להלכה ואילו השולחן ערוך מביאו, וישנם כמה הסברים לכך.
לפי הסברו של החתם סופר, הרמב"ם הבין שיש בעניין זה מחלוקת בין חכמים לרבי מאיר, אולם מובן שאי אפשר לומר שהמחלוקת היא במציאות: האם חרדה מסלקת את הדמים או לא, אלא לכל הדעות ישנה רמת חרדה מסוימת שמסלקת את הדמים, רק חכמים סוברים שאי אפשר לסמוך על כך להלכה, כי אין מי שיכול לשער את רמת החרדה המדויקת שגורמת לסילוק הדמים, לכן הם פוסקים שאין להקל בכלל במצב של חרדה, אפילו אם מדובר בחרדה גדולה, משום שאי אפשר לתת תורת כל אחד ואחד בידו להחליט מתי יש חרדה ומתי אין חרדה, ואילו רבי מאיר סבור שמכיוון שכאשר ישנה חרדה גדולה בוודאי הדמים מסתלקים, לכן במצב שבו אישה הייתה במחבא ניתן לסמוך על כך.
לפי דבריו הרמב"ם פוסק כחכמים והשולחן ערוך פוסק כדעת רבי מאיר.
