מפתח של ארץ ישראל
תמיד ל ע"ב
"נטל את המפתח ופתח את הפשפש, ונכנס להתא, ומהתא להיכל, עד שמגיע לשער הגדול. הגיע לשער הגדול, העביר את הנגר ואת הפותחות ופתחו. לא היה שוחט השוחט עד ששומע שער גדול שנפתח. מיריחו היו שומעין קול שער גדול שנפתח...".
מה ענין יריחו לענין שער הגדול שנפתח?
אלא שרמז יש כאן, שיריחו היא מנעולהּ של ארץ ישראל, כמו שאמרו במדרש תנחומא פרשת בהעלותך: "אמר רבי שמואל בר נחמן, יריחו היתה סוֹגָרָהּ (בתנחומא הישן וילק"ש: נַגָּרָהּ=בריח) של ארץ ישראל. אמרו, אם נכבשה יריחו מיד כל הארץ נכבשת לפיכך נתכנסו לתוכה שבע אומות".
כיבוש יריחו היה המפתח לכיבוש עולי מצרים את ארץ ישראל אשר באו ממזרח.
ואילו מצפון יש לארץ ישראל מנעול נוסף. שאמרו בפסיקתא זוטרתא (לקח טוב) דברים פרשת וזאת הברכה דף סו ע"א: "(דברים לג, כה) בַּרְזֶל וּנְחֹשֶׁת [מִנְעָלֶךָ]. מלמד שארצו של אשר מנעולה של ארץ ישראל". נחלת אשר שבצפון מערבה של ארץ ישראל היא מנעולה בפני אויביה הבאים מצפון בדרך הים הנקראת דרך המלך, ככתוב: (ירמיהו א, יד) מִצָּפוֹן תִּפָּתַח הָרָעָה עַל כָּל יֹשְׁבֵי הָאָרֶץ.
גם מנעול זה קשור למקדש, ככתוב (דברי הימים ב כד, יב) וַיִּתְּנֵהוּ הַמֶּלֶךְ וִיהוֹיָדָע אֶל עוֹשֵׂה מְלֶאכֶת עֲבוֹדַת בֵּית ה' וַיִּהְיוּ שֹׂכְרִים חֹצְבִים וְחָרָשִׁים לְחַדֵּשׁ בֵּית ה' וְגַם לְחָרָשֵׁי בַרְזֶל וּנְחֹשֶׁת לְחַזֵּק אֶת בֵּית ה'.
ולבאים מנגב, מפתח הארץ הוא חברון, ככתוב במרגלים: (במדבר יג, כב) וַיַּעֲלוּ בַנֶּגֶב וַיָּבֹא עַד חֶבְרוֹן. וכן בזוהר חדש רות אות ריד: "רַבִּי קִיסְמָא אָמַר, מְעָרַת הַמַּכְפֵּלָה, סָמוּךְ לְפֶתַח גַּן עֵדֶן". לפיכך המערה היא הפתח לתחילת קנין ארץ ישראל הרוחני, ובה פתח אברהם אבינו את קנין הארץ לדורות.
וגם מנעול זה קשור למקדש, (מסכת יומא פרק ג משנה א) אָמַר לָהֶם הַמְמֻנֶּה, צְאוּ וּרְאוּ אִם הִגִּיעַ זְמַן הַשְּׁחִיטָה... הֵאִיר פְּנֵי כָל הַמִּזְרָח עַד שֶׁבְּחֶבְרוֹן. וְהוּא אוֹמֵר הֵן.
ונצרך אברהם לתחבולות לכובשה, ככתוב: (משלי כד, ו) כִּי בְתַחְבֻּלוֹת תַּעֲשֶׂה לְּךָ מִלְחָמָה. (יהושע ח, ז) וְאַתֶּם תָּקֻמוּ מֵהָאוֹרֵב וְהוֹרַשְׁתֶּם אֶת הָעִיר וּנְתָנָהּ ה' אֱלֹהֵיכֶם בְּיֶדְכֶם. האופנסיבה של אברהם מנתה ג' שלבים. בעוד שקנין יעקב בשכם שנזכר בפסוק יחיד בלבד: (בראשית לג, יט) וַיִּקֶן אֶת חֶלְקַת הַשָּׂדֶה אֲשֶׁר נָטָה שָׁם אָהֳלוֹ מִיַּד בְּנֵי חֲמוֹר אֲבִי שְׁכֶם בְּמֵאָה קְשִׂיטָה, השתלשלות ג' המערכות של קנין אברהם מפורטות בפרשה שלימה בתורה:
א) וַיָּקָם אַבְרָהָם מֵעַל פְּנֵי מֵתוֹ וַיְדַבֵּר אֶל בְּנֵי חֵת לֵאמֹר. גֵּר וְתוֹשָׁב אָנֹכִי עִמָּכֶם תְּנוּ לִי אֲחֻזַּת קֶבֶר עִמָּכֶם וְאֶקְבְּרָה מֵתִי מִלְּפָנָי. וַיַּעֲנוּ בְנֵי חֵת אֶת אַבְרָהָם לֵאמֹר לוֹ. שְׁמָעֵנוּ אֲדֹנִי נְשִׂיא אֱלֹהִים אַתָּה בְּתוֹכֵנוּ בְּמִבְחַר קְבָרֵינוּ קְבֹר אֶת מֵתֶךָ אִישׁ מִמֶּנּוּ אֶת קִבְרוֹ לֹא יִכְלֶה מִמְּךָ מִקְּבֹר מֵתֶךָ. וַיָּקָם אַבְרָהָם וַיִּשְׁתַּחוּ לְעַם הָאָרֶץ לִבְנֵי חֵת.
ב) וַיְדַבֵּר אִתָּם לֵאמֹר אִם יֵשׁ אֶת נַפְשְׁכֶם לִקְבֹּר אֶת מֵתִי מִלְּפָנַי שְׁמָעוּנִי וּפִגְעוּ לִי בְּעֶפְרוֹן בֶּן צֹחַר. וְיִתֶּן לִי אֶת מְעָרַת הַמַּכְפֵּלָה אֲשֶׁר לוֹ אֲשֶׁר בִּקְצֵה שָׂדֵהוּ בְּכֶסֶף מָלֵא יִתְּנֶנָּה לִי בְּתוֹכְכֶם לַאֲחֻזַּת קָבֶר. וְעֶפְרוֹן יֹשֵׁב בְּתוֹךְ בְּנֵי חֵת וַיַּעַן עֶפְרוֹן הַחִתִּי אֶת אַבְרָהָם בְּאָזְנֵי בְנֵי חֵת לְכֹל בָּאֵי שַׁעַר עִירוֹ לֵאמֹר. לֹא אֲדֹנִי שְׁמָעֵנִי הַשָּׂדֶה נָתַתִּי לָךְ וְהַמְּעָרָה אֲשֶׁר בּוֹ לְךָ נְתַתִּיהָ לְעֵינֵי בְנֵי עַמִּי נְתַתִּיהָ לָּךְ קְבֹר מֵתֶךָ. וַיִּשְׁתַּחוּ אַבְרָהָם לִפְנֵי עַם הָאָרֶץ.
ג) וַיְדַבֵּר אֶל עֶפְרוֹן בְּאָזְנֵי עַם הָאָרֶץ לֵאמֹר אַךְ אִם אַתָּה לוּ שְׁמָעֵנִי נָתַתִּי כֶּסֶף הַשָּׂדֶה קַח מִמֶּנִּי וְאֶקְבְּרָה אֶת מֵתִי שָׁמָּה. וַיַּעַן עֶפְרוֹן אֶת אַבְרָהָם לֵאמֹר לוֹ. אֲדֹנִי שְׁמָעֵנִי אֶרֶץ אַרְבַּע מֵאֹת שֶׁקֶל כֶּסֶף בֵּינִי וּבֵינְךָ מַה הִוא וְאֶת מֵתְךָ קְבֹר. וַיִּשְׁמַע אַבְרָהָם אֶל עֶפְרוֹן וַיִּשְׁקֹל אַבְרָהָם לְעֶפְרֹן אֶת הַכֶּסֶף אֲשֶׁר דִּבֶּר בְּאָזְנֵי בְנֵי חֵת אַרְבַּע מֵאוֹת שֶׁקֶל כֶּסֶף עֹבֵר לַסֹּחֵר.
אילו היה מציע מיד לקנות מעפרון, היה מסרב. והראיה לכך, שאמרו בני חת: אִישׁ מִמֶּנּוּ אֶת קִבְרוֹ לֹא יִכְלֶה מִמְּךָ מִקְּבֹר מֵתֶךָ, אך אף אחד לא קם והתנדב לתת בעצמו ולחטוף את המצוה. כשאמרו מִמֶּנּוּ התכוין כל אחד לרעהו. ולא עשו כצפרדעים שקיימו בעצמן (שמות ז, כח) וּבָאוּ בְּבֵיתֶךָ... וּבְתַנּוּרֶיךָ (פסחים דף נג ע"ב), ולא אמרה אחת לרעותה הכנסי את ואני את נפשי אמלט.
ומשני טעמים היה לו לסרב:
א. שאמר רב פפא במסכת יבמות דף סג ע"א: "קפוץ זבין ארעא", כלומר שבסתם מקח קרקע מוכר עצב ולוקח שמח. כך פירש ביאור הגר"א אבן העזר סימן מב ס"ק ב: "דאמרינן קפיץ וזבין וכי למוכר יותר הנאה בקבלת דמים מלוקח בשדה".
ב. לא לתת לזר דריסת רגל בנחלתו. ויעקב שקנה היה זה לאחר שלאברהם כבר היתה דריסת רגל בארץ.
לכן במערכה הראשונה הקדים אברהם לבקש מבני חת כולם, וביקש רק קבר, ד' אמות על אמה.
במערכה השניה, רק לאחר הסכמת והתחיבות בני חת לתמוך בו, דרש אברהם במפגיע מעפרון דוקא ואת השדה כולה. עפרון כבר לא יכל לסרב מפאת הלחץ החברתי הרב. והסכים עפרון לתת בחינם כדי שיהיה "כתליוהו ויהיב דאין מתנתו מתנה" ויוכל אחר כך לבטל את המקח. וגם אילו לא היה מבטל, לא היה אז שדה המערה יכול להיות "אחד מג' מקומות שאין אומות העולם יכולין לונות את ישראל ולומר להם גזולים הם בידיכם" (בראשית רבה כת"י פרשת וישלח פרשה עט, יט).
לכן במערכה השלישית הקפיד אברהם שיהיה המקח כולו במכר במחיר מלא ללא שום שיור, כדין "תליוהו וזבין זביניה זביני".
