דיוק וחידוש ברש"י
נידה לג
עמוד ב
גמרא: לפום חורפא שבשתא
וכן איתא בבא מציעא (דף צ"ו ע"ב) בשני מקומות אלו רבא אומר את זה כלפי חבירו רמי בר חמא, שניהם תלמידי רב חסדא שידוע המעשה שרב חסדא שאל את ביתו הקטנה עם איזה מהם היא רוצה להתחתן וענתה עם שניהם, לימים נישא לרמי בר חמא ואחותה נישאה לאחיו מר עוקבא, ולאחר פטירתו של רמי בר חמא, היא נישא לרבא.
וכאן אנו רואים שוב את הקפדתו של רש"י לא לפרש ביטויים של שיחה בין תנאים ואמוראים, לעומת זאת את ביטוי זה עצמו שנאמר כלפי רמי בר חמא במסכת עירובין (דף צ"א ע"א) ורמי בר חמא אגב חורפיה לא עיין בה, מפרש רש"י וז"ל ורמי בר חמא אגב חורפיה כו'. התלמוד קאמר ורמי בר חמא נמי ודאי לא איבעי ליה למיבעי הכי אלא אגב חורפיה מיהר בשאילתו ולא עיין בה יפה:
אלא שרש"י מקדים "התלמוד קאמר" ולא שזה ביטוי שאמר אמורא אחד על השני הנצרכם זהירות גדולה להבין שיחם ושיגם, אלא שכאן שהתלמוד אומר זאת מפני שהבין שלא יתכן שרמי בר חמא ישאל כזו שאילה כמו שרש"י ממשיך ומסביר – ודאי לא איבעי ליה למיבעי הכי וכו' אלא שאגב חריפותו לא עיין בה יפה.
