מה צריך לומר מי שמתעטש?
נקודה למחשבה בדף היומי עם הלכה ברורה ובירור הלכה / הרב דב קדרון
נידה כט ע"א
כאשר נולד ולד חי, ברגע שיצא ראשו לאויר העולם – זוהי לידה. אם הוא לא יצא דרך ראשו, אז רק עם יציאת רובו הוא נחשב כנולד. כלומר לראש יש חשיבות מיוחדת, הוא חשוב כמו רובו של הולד. בגמרא נחלקו רבי יוחנן ורבי אלעזר האם החשיבות הזו של הראש הינה רק בעובר חי, או גם בעובר מת, וב"הלכה ברורה" מבואר שנפסק להלכה כרבי יוחנן שאפילו אם העובר מת - ראשו חשוב יותר משאר איבריו, ויציאת רוב הראש נחשבת ללידה.
אפשר להבין את דעתו של רבי יוחנן על פי דברי המדענים האומרים שהחלק הרחב ביותר בגופו של עובר הוא הראש, וזהו החלק שיציאתו מגופה של אימו היא הקשה ביותר, ממילא מובן שברגע שיצא ראשו לא תהיה כל בעיה לשאר גופו לצאת, והוא כבר נחשב כנולד. אולם איך אפשר להבין את דעתו של רבי אלעזר הסבור שרק בעובר חי יש חשיבות מיוחדת לראש ולא לעובר מת?
ייתכן שסברתו מבוססת על הפסוק (בראשית ז,כב): "נשמת רוח חיים באפיו", שעל פיו נאמר בגמרא (יומא פה,א) שעיקר חיותו של האדם היא באפו, כלומר בנשימתו. מכיוון ששם נמצאת עיקר חיותו יש לראשו של עובר חי חשיבות מיוחדת, אך מובן שאם מדובר בעובר מת אין כל יתרון לראש על פני שאר הגוף.
בעל תורה תמימה כותב שהנשמה נכנסת לאדם ויוצאת מן האדם דרך האף, לכן יש חיוב על אדם שמתעטש להודות לה' על זה שנשמתו לא יצאה ממנו, כפי שהיה קורה בדורות קדומים. יש נוהגים לומר לאחר שמתעטשים: "לישועתך קיויתי ה'".
