דיוק וחידוש ברש"י
נידה ל
עמוד ב
רש"י ד"ה פנקס. לוחין שכותבין בהן הגלחים:
במסכת שבת כמה פעמים (קד: רש"י ד"ה על שני לוחי פנקס. פנקס של חנוונים כעין אותן של סוחרים שיש להם לוחים הרבה חקוקין וטוחין בשעוה:) וכן בגמרא (שבועות מ"ז ועוד) נאמר חנווני על פינקסו, ויש שרמזו דווקא כאן שנקט בגמרא דוגמת פינקס הוא פינקסו של החנווני הרושם את החובות והזכויות כך גם בשמים נרשמים כל חיי האדם, ומדוע רש"י הביא דווקא כאן את "הגלחים" שהם כמרים של ע"ז,
ואיתא במחזור ויטרי אבות פרג ג' פינקסו שנכתב מה שעשה זהו זהו תבואנו והפינקס פתוחה שאומר הכתוב גלמי ראו עיניך הפינקס פתוחה ומזומנת לכתוב כל מעשיו של אדם פנקס היא טבלאות של גלחים ומדרש איכה רבתי מוכיח דאמר ההוא חזית בפילמאי חד פנקס דאית ביה ד' לוחין, ובמסכת כלים שנינו פינקס שיש בה בית קבול שעוה והכי הוי אורחא דמילתא ובתלמוד שני לווחי פינקס ע"כ,
ואפשר שרמז בזאת (כהכנה לפרשת תולדות) על ויתרוצצו הבנים בקרבה שיש ששאלו איך עשו פירכס לצאת ליד בתי ע"ז כשנמצא ליד מלאך שמלמד תורה ורואה את גילוי אור התורה, ויש ששאלו על יעקב למה רצה לצאת לבית מדרש כשלומד מפי מלאך ועל יעקב תירצו שכשיש לידך כזה "עשו" אפילו ממלאך קשה ללמוד, אבל על הקושיה הראשונה והעיקרית על זה כיוון רש"י שזאת כוחה של הבחירה שאפילו שנמצאים בכאלו גילויים ואורות גדולים עדיין אפשר לבחור בגלחים, ובכך גם נראה שהבחירה היא משעת יצירה, (ובכך יובן שגם במחזור ויטרי תלמידו של רש"י שדיבר על הפינקס הפתוח במסכת אבות כתב טבלאות של גלחים והוא כפי הנרמז כאן שכל חיי האדם הוא בבחירה והביא מן התלמוד שני לוחי פינקס דמסכת שבת)
וכן איתא בסנהדרין צ"א ע"ב וא''ל אנטונינוס לרבי נשמה מאימתי ניתנה באדם משעת פקידה או משעת יצירה א''ל משעת יצירה א''ל אפשר חתיכה של בשר עומדת שלשה ימים בלא מלח ואינה מסרחת אלא משעת פקידה אמר רבי דבר זה למדני אנטונינוס ומקרא מסייעו שנאמר {איוב י-יב} ופקודתך שמרה רוחי ואמר ליה אנטונינוס לרבי מאימתי יצה''ר שולט באדם משעת יצירה או משעת יציאה א''ל משעת יצירה א''ל א''כ בועט במעי אמו ויוצא אלא משעת יציאה אמר רבי דבר זה למדני אנטונינוס ומקרא מסייעו שנאמר {בראשית ד-ז} לפתח חטאת רובץ,
אבל רבי עצמו דעתו שיש לעובר בחירה כדאיתא (ביומא פ"ב ע"ב ) ההיא עוברה דארחא אתו לקמיה דרבי אמר להו זילו לחושו לה דיומא דכיפורי הוא לחושו לה ואילחישא קרי עליה {ירמיה א-ה} בטרם אצרך בבטן ידעתיך וגו' נפק מינה רבי יוחנן, וברש"י ההיא עוברה דארחא. שהריחה ויום הכפורים היה: לחושו לה. באזנה שיוה''כ הוא היום אולי תוכל להתאפק: ואלחישה. קיבלה את הלחישה שפסק העובר מתאותו:
אלה השני גוים גאים שרש"י (תולדות כ"ה כ"ג) "שני גוים בבטנך" - גיים כתיב כמו גאים אלו אנטונינוס ורבי שלא פסקו מעל שולחנם לא צנון ולא חזרת לא בימות החמה ולא בימות הגשמים, (עבודה זרה יא) רש"י ד"ה אנטונינוס ורבי. זה בא מעשו וזה בא מיעקב:
ואפשר ששני הפירושים ברש"י ויתרוצצו - ע"כ המקרא הזה אומר דורשני שסתם מה היא רציצה זו וכתב אם כן למה זה אנכי רבותינו דרשוהו ל' ריצה כשהיתה עוברת על פתחי תורה של שם ועבר יעקב רץ ומפרכס לצאת עוברת על פתחי ע"א עשו מפרכס לצאת - ד"א מתרוצצים זה עם זה ומריבים בנחלת שני עולמות, הראשון לפי רבי דמשעת יצירה בטרם אצרך בבטן ידעתיך, כבר היה ההבדל בינהם, ולפי אנטונינוס לפתח חטאת רובץ ורק משעת יציאה א"כ הויתרוצצו היה על נחלת שני עולמות, ואכן לשניהם היה גם את העולם הזה בשופי שלא פסק צנון וחזרת.
