האם צריך לעסוק בענייני הלכה תיאורטיים?
נקודה למחשבה בדף היומי עם הלכה ברורה ובירור הלכה / הרב דב קדרון
נידה כג ע"א
בגמרא יש דיון על עניין שספק אם אי פעם היה או יהיה: אישה שילדה יצור שגופו הוא כגוף של תיש ופניו הם כפני אדם.
מעצם העובדה שחז"ל דנו בעניין כזה לומד החתם סופר (בחידושיו לתורה שנדפסו בשנת תשי"ט, פ' בחוקותי) שאדם העוסק בתורה צריך להקדיש את עיונו גם לדברים תיאורטיים והיפותטיים, כי אם חכמינו זכרונם לברכה עסקו בעניינים אלו בוודאי ידעו שזהו האושר האמיתי, וזהו מה שמקרב את האדם להתדבק בקב"ה ובתורתו. על פי זה הוא כותב להשיג על בעל ספר חובות הלבבות שכתב בהקדמה לספרו שראה תלמידי חכמים שעוסקים בשאלות הלכתיות שלעולם לא ייתקלו בהם למעשה ושוכחים את עיקר מטרת האדם בחיים, שהיא להתקרב לקב"ה, ולפי דבריו אין צורך ללמוד עניינים בתורה שהם רחוקים מן המציאות, אלא כאשר תגיע שאלה כזו אז יש לעיין בה למעשה, אך בדרך כלל צריך אדם לעיין בשכלו בעניינים של חובות הלבבות ויראת שמים.
אכן ניתן ליישב את שיטתו של בעל חובות הלבבות ולומר שגם לפי שיטתו צריך אדם לפתח את שכלו לרמת החשיבה הגבוהה ביותר, כדי שלעת הצורך יוכל להגיע לחקר ההלכה ובשעת מעשה ידע לענות תשובה לפי עומק הדין, ובוודאי שלצורך כך יש גם להעמיק בחקירות שכליות לגבי עניינים שאינם שכיחים במציאות, לכן ישנם עניינים כאלו בגמרא, אולם גם חז"ל לא הקדישו לכך את רוב זמנם, אלא רק כדי הצורך בפיתוח ובאימון יכולת החשיבה.
