הרב יוסף שמשי, מחבר תוכנת "גמראור"
עקרונות בכללי הגמרא ובלשונה
מונחים: "סתם משנה"; הלכה כבתראי; סתמא דגמרא
נידה כא ע"א-ע"ב
אלא אמר רב נחמן בר יצחק: באפשר לפתיחת הקבר בלא דם קמיפלגי, ובפלוגתא דהני תנאי, דתניא: קשתה שנים ולשלישי הפילה, ואינה יודעת מה הפילה -
תלמוד בבלי מסכת נדה דף כא עמוד ב
הרי זו ספק לידה ספק זיבה, מביאה קרבן ואינו נאכל. רבי יהושע אומר: מביאה קרבן ונאכל, שאי אפשר לפתיחת הקבר בלא דם.
לישנא אחרינא אמרי לה, אמר רב יהודה אמר שמואל: לא טימא רבי יהודה - אלא בחתיכה של ארבעה מיני דמים, אבל של שאר מיני דמים - טהורה. איני, והא כי אתא רב הושעיא מנהרדעא, אתא ואייתי מתניתא בידיה: המפלת חתיכה אדומה ושחורה ירוקה ולבנה, אם יש עמה דם - טמאה, ואם לאו - טהורה, ורבי יהודה אומר: בין כך ובין כך טמאה. קתני אדומה ושחורה ירוקה ולבנה - ופליג ר' יהודה! וכי תימא: כי פליג ר' יהודה - אאדומה ושחורה, אבל ירוקה ולבנה - לא, אלא ירוקה ולבנה מאן קתני לה? אילימא לרבנן - השתא אדומה ושחורה קא מטהרי רבנן, ירוקה ולבנה מיבעיא? אלא לאו - לר' יהודה, ופליג!
אלא אמר (רב יהודה) +מסורת הש"ס: [ר' יוחנן]+: באפשר לפתיחת הקבר בלא דם קמיפלגי, ובפלוגתא דהני תנאי, דתניא: קשתה שנים ולשלישי הפילה, ואינה יודעת מה הפילה - הרי זו ספק לידה ספק זיבה, מביאה קרבן ואינו נאכל. רבי יהושע אומר: מביאה קרבן ונאכל, לפי שאי אפשר לפתיחת הקבר בלא דם.
1.
רמב"ם הלכות איסורי ביאה פרק ה הלכה יג:
המפלת חתיכה אע"פ שהיא אדומה אם יש עמה דם טמאה ואם לאו טהורה ואפילו נקרעה החתיכה ונמצאת מליאה דם הרי זו טהורה שאין זה דם נדה אלא דם חתיכה.
השגת הראב"ד:
המפלת חתיכה וכו'. כתב הראב"ד ז"ל /א"א/ הא דלא כהלכתא דהא אסיקנא דאפשר לפתיחת הקבר בלא דם פליגי ורבנן סברי א"א לפתיחת הקבר בלא דם עכ"ל.
2.
מגיד משנה הלכות איסורי ביאה פרק ה הלכה יג:
המפלת חתיכה אע"פ שהיא אדומה וכו'. תחלת פרק המפלת (נידה דף כ"א) המפלת חתיכה [של בשר] אם יש עמה דם טמאה ואם לאו טהורה ר' יהודה אומר בין כך ובין כך טמאה ובגמרא המפלת חתיכה אדומה ושחורה ירוקה ולבנה אם יש עמה דם טמאה ואם לאו טהורה רבי יהודה אומר בין כך ובין כך טמאה
ואסיקו בגמרא דבאיפשר לפתיחת הקבר בלא דם קמיפלגי ובפלוגתא דהני תנאי דתניא קשתה ב' ולג' הפילה ואינה יודעת מה הפילה ה"ז ספק לידה ספק זיבה מביאה קרבן ואינו נאכל רבי יהושע אומר מביאה קרבן ונאכל שא"א לפתיחת הקבר בלא דם
ופסק רבינו כסתם משנה דהיינו רבנן כדאיתא בגמרא דיחיד ורבים הלכה כרבים
ועוד שהלכה כסתם משנה
הוא מסביר, שהרמב"ם פוסק כדעת רבנן שחולקים על רבי יהודה מפני שדעת רבנן היא כ"סתם משנה".
2.1
מוסבר ב"מתיבתא", "ילקוט ביאורים", עמוד ה-ו, ש"סתם משנה" היא בסיפא של המשנה לגבי הדין של דגים ["המפלת כמין דגים..."] שהיא כדעת רבנן ברישא [וגם שם רבי יהודה חולק – לפי הסבר הגמרא בדף הבא – אע"פ שלא נכתבה במפורש דעתו של רבי יהודה בסיפא, שם].
2.1.1
ונראה , שצריך לומר לפי דבריו, שכל המשנה מוגדרת כ"מחלוקת ואחר כך סתם - הלכה כסתם".
2.2
נמצאנו למדים שהגדרת "סתם משנה" מתייחסת גם לחלק ממשנה [אפלו בסיפא של המשנה].
2.3
אמנם בספר המשניות הקטע של "מפלת כעין דגים" נמצא כבר במשנה ב, וממילא מדובר במשנה כולה שהיא "סתם משנה". [דוגמא לחשיבות של חלוקת המשניות!]
2.4
אבל לפני כן הוא מדגיש שהלכה כחכמים על פי הכלל שהלכה כרבים נגד יחיד [נגד רבי יהודה].
3.
המשך דבריו:
ועוד ששם הביאו ברייתא דהמפלת חתיכה אע"פ שמלאה דם אם יש עמה דם טמאה ואם לאו טהורה רבי אליעזר אומר בבשרה ולא בשפיר ולא בחתיכה ומסקינן (נידה דף כ"ב) דרבא אמר דכלהו הני תנאי ס"ל דאי אפשר לפתיחת הקבר בלא דם +בגמרא שלנו כך היא המסקנא רבא אמר דכ"ע אין דרכה של אשה לראות דם בחתיכה
מסקנת סוגייתנו היא על פי שיטת "רבא" [שהוא בתראי והלכה כמותו] – כדעת רבי יהודה שאי אפשר לפתיחת הקבר בלא דם.
4.
המשך דבריו:
אבל בפרק בנות כותים (נידה דף ל"ח) מסקינן דאפשר לפה"ק בלא דם
דשם הביאו ברייתא וקא בעינן מאי קמ"ל
ותרצינן לאפוקי ממאן דאמר אי אפשר לפה"ק בלא דם קמ"ל דאפשר לפה"ק בלא דם ותימא על הראב"ד איך נעלם ממנו האי פשטא דגמרא+ זהו דעת רבינו.
הוא מביא שבמסכתנו [נידה דף לח] משמע ש"סתמא דגמרא" פוסקת [על ידי הביטוי "קא משמע לן דאפשר..."] שכן אפשר לפתיחת הקבר בלא דם.
4.1
נלמד מה"משנה למלך", שפסיקת "סתמא דגמרא" חזקה יותר מהכלל שהלכה כבתראי [רבא].
4.1.1
גם משמע מדבריו שדברי הגמרא, שם, "לאפוקי ממאן... קמ"ל..." הוא פסיקה של ה"סתמא דגמרא".
5.
המשך דבריו:
ויש מי שפסק כרבי יהודה מדאמרינן בפרק תינוקת (נידה דף ס"ו) אדברי' רבא לרב שמואל ודרש קשתה שני ימים ולשלישי הפילה [צריכה] שתשב שבעה נקיים קסבר אין קישוי לנפלים וא"א לפתיחת הקבר בלא דם
וכיון דרבא דהוא בתרא ס"ל הכין קי"ל כוותיה.
הוא מביא סוגיה נוספת שמשמע ממנה שרבא פוסק כרבי יהודה, והלכה כרבא כיון שהוא "בתראי" - ולא כרמב"ם.
6.
עד כאן יוצא שיש סוגיות שונות, שמשמע מהן פעם שהלכה כחכמים ופעם שהלכה כרבי יהודה.
7.
המשך דבריו:
ויש להכריע כדברי רבינו מההיא דאמרינן בכריתות פרק ד' מחוסרי כפרה יולדת שוחטין וזורקין עליה ביום מ' לזכר וביום שמונים לנקבה וקשיא לן עד כאן טמאה היא וכו'
ואמר רב אשי רבא מתרץ לה ביום מ' ליצירת זכר וביום פ' ליצירת נקבה ור' ישמעאל היא דאמר לזכר מ' ואחד לנקבה שמונים ואחד והקשו סוף סוף תיפוק ליה משום נדה ותירצו בלידה יבישתא
והקשו א"ה מאי למימרא
ותירצו מהו דתימא א"א לפה"ק בלא דם קמ"ל דאיפשר לפה"ק בלא דם
מדאקשו להדיא א"ה מאי למימרא אלמא פשיטא להו דהלכה כרבנן
משמע מדבריו, שהביטוי "מאי למימרא... קמ"ל..." הוא פסק של ה"סתמא גמרא".
7.1
לפי האמור כאן ולעיל בסעיף 4, אולי ניתן לחדש ולומר שהביטוי שמופיע בש"ס הרבה פעמים: "קמ"ל ד..." מהווה פסיקת הלכה של ה"סתמא דגמרא", בניגוד ל"קמ"ל" שאין אחריו פירוט.
8
המשך דבריו:
וכן נראה קצת מאותה שאמרו פרק יש נוחלין (בבא בתרא דף קכ"ז) על טומטום שנקרע ונמצא זכר דאמר רב שרביא אין אמו טמאה לידה דאמר קרא אשה כי תזריע וילדה זכר עד שיהא זכר משעת לידה ואע"ג דאיתותב מטומטום
מ"מ משמע דס"ל דאפשר לפה"ק בלא דם דאי לא משום נדה מיהא הות מטמאה והוה ליה לפרושי
מהסוגיה הנ"ל הוא מוכיח שהגמרא סוברת "אפשר לפתיחת הקבר בלא דם" - אפילו שלא מוזכר כלל בסוגיה הנ"ל במפורש הביטוי "פתיחת הקבר".
9.
המשך דבריו:
מסוגייתנו:
ועוד נראית לי ראיה אחרת דהתם בפרק המפלת (נידה דף כ"א) תנינן המפלת כמין דגים וחגבים וכו' אם יש עמהם דם טמאה ואם לאו טהורה ומפ' בגמרא דאתיא כרבנן והויא ליה מחלוקת ואח"כ סתם והלכה כסתם
וכמה ברייתות הובאו שם בגמרא בשם תנאים ופירשום שם דאתו כרבנן [דאפשר לפה"ק בלא דם
מכל הלין אנפי משמע דהלכה כן].
הוא מוכיח מסוגייתנו שהלכה כחכמים בסוגייתנו והוא חוזר על הוכחתו לעיל מכך ש"סתם משנה" בסוגייתנו היא כדעת חכמים, והכלל הוא "מחלוקת ואחר כך סתם הלכה כסתם" [וכלעיל בסעיף 2.1.1].
10.
המשך דבריו:
ובהשגות א"א הא דלא כהלכתא דהא אסיקנא באפשר לפתיחת הקבר בלא דם [פליגי ורבנן סברי א"א לפתיחת הקבר בלא דם] ע"כ (עוד כתוב) והוא ט"ס או נתעלמה ממנו הלכה דרבנן אפשר סברי וכמ"ש כנזכר שם בכמה מקומות
הוא לא מקבל את דעת הראב"ד.
11.
המשך דבריו:
ולענין הדין דעת הרמב"ן והרשב"א ז"ל לפסוק כר' יהודה משום ההיא דתינוקת שהזכרתי למעלה:
בניגוד לדברי ה"מגיד משנה" הנ"ל, הראשונים [רמב"ן, רשב"א ורא"ש – ראה "ילקוט ביאורים", עמוד ה, הערה סו] פסקו כרבי יהודה במשנתנו - שעל פי הגמרא - מבוסס על העיקרון שאי אפשר לפתיחת הקבר [=הרחם] בלא דם. והלכה כרבי יהודה נגד "רבנן" מפני שרבא בהמשך הגמרא סובר כמותו, ורבא נחשב כ"בתראי" – ולכן הלכה כמותו. וכנראה שיש טעות גירסא בראב"ד על רמב"ם, וגם הוא סובר כשיטת הראשונים הנ"ל – שיש לפסוק כרבי יהודה ולא כרבנן.
12.
מסך כל דבריו של ה"מגיד משנה" משמע שמסקנות הנובעות מ"סתמא דגמרא" חזקות יותר מהכלל שהלכה כבתראי [כרבא].
