פנינים
הרב אברהם מרדכי וינשטוק
פורסם ב"המבשר תורני"
"מצוה לזון את הבנות וקל וחומר לבנים"
פרנסת הילדים ממעות מעשר – מותרת?
הפוסקים דנו אם מותר לפרנס בניו ובנותיו הגדולים מעל גיל שש ושבע שנים ממעות מעשר, או שמא כיון שפרנסתם עליו מדין צדקה, הרי יש כאן שני עניינים שאינם נוגעים זה לזה. הט"ז כתב (יורה דעה רמט, א) שאף שהזן את בניו ובנותיו הרי הוא כעושה צדקה בכל עת, מכל מקום ודאי שאינו יכול לזונם מכספי מעשר וצריך לתת את כל המעשר לעניים. אך העיר על דבריו רבה של ארם צובא הגאון רבי שלמה לניאדו (שו"ת "בית דינו של שלמה" יורה דעה סימן א) מתשובת מהר"ם מרוטנבורג (סימן עד), הכותב בפירוש שמותר לפרנס את בניו ובנותיו הגדולים ממעות מעשר אפילו אם יכול לפרנסם ממקום אחר, כיון שאף זו נחשבת כצדקה. מהר"ש לניאדו אף מוסיף שאילו ראה הט"ז את דבריו של המהר"ם - 'האחד המיוחד מרבותינו הראשונים', לא היה חולק עליו. וכן הש"ך (יורה דעה רמט, ג) מביא להלכה את פסקו של מהר"ם רוטנבורג. ויש שהמליצו על פסק זה את דברי המשנה (אבות א, ה) 'ויהיו עניים בני ביתך' – וכלומר שתוכל לנהוג בבני ביתך כעניים ולפרנסם מכספי מעשר.
אמנם ראוי לציין את פסקו של מרן הגאון רבי משה פיינשטיין (שו"ת "איגרות משה" יורה דעה חלק א, קמג) הכותב, שבזמן הזה שהילדים דרים עם אביהם ואימם עד גיל מבוגר הרבה יותר משש ושבע והדרך והרגילות היא לזונם, הרי שמזונותיהם הם כחלק מחובות האב שאינו יכול לשלמם מכספי מעשר. ודין הש"ך בזמנינו נכון רק בהגיע הילדים לגיל מבוגר ביותר בו הרגילות היא שכבר הולכים ומפרנסים את עצמם, שאז אם האב ממשיך לזונם הרי זו צדקה שאפשר לעשותה מכספי מעשר.
