כתבי יד ודפוס ראשון ב"ב קמו
בעמוד זה מוצג נוסח הדף מתוך 6 כתבי יד ומתוך דפוס ראשון.
כל ההעתקות נעשו במקצועיות והוגו שוב, רובם פעמיים.
ההעתקות מופיעות כאן באדיבות תקליטור 'עדי נוסח' של המכון לחקר התלמוד ע"ש שאול ליברמן.
בתקליטור מופיעים נוסף להעתקות כתבי היד של כל הש"ס גם צילומים באיכות גבוהה של קטעי הגניזה.
לכל אלו נלווה הממשק המוכר של 'פרוייקט השו"ת' כצורתו (ברשיון מפרוייקט השו"ת) על יכולות החיפוש שלו.
לפרטים אודות התקליטור: 050-4130103, [email protected]
BAVA-BATRA 146a Escorial G-I-3
ואמ' ר' יהוש'
בן לוי כל ימי עני רעים והא איכא שבתות וימים טובים כדשמואל דאמ'
שמואל אבל פחות מדינר לא פשיט' דינר תנן מהו דתימא אפי' תימ' פחות
מדינר והאי דקתני דינר ארחא דמילת' קתני קמ"ל אבל תנן שתה מאי הוא
תנן שלוחו מאי שם תנן שגרו לו מאי ת"ש דאמ' רב יהודה אמ' שמואל
מעשה באדם אחד ששיגר לבית חמיו מאה קרונות של כדי יין ושל כדי
שמן של כלי כסף ושל כלי זהב ושל כלי מילת ורכב בשמחת לכו והלך
ועמד על פתח בית חמיו והוציאו לו כוס של חמין ושתה ומת וזו הלכה
העלה ר' אחא שר הבירה לפני חכמים באושא ואמרו סבלונות העשויין
ליבלות אין נגבין ושאין עשויין ליבלות נגבין שמעת מינה ואפי' שתה נמי
שמעת מינה אפי' פחות מדינר אמ' רב אשי מאן נימא לן דלא שחקו ליה מרגניתא
דשוייה אלפא זוזי ואשקיוה שמעת מינה אפי' שיגרו לו נמי לא דילמ' כל
פתח בית חמיו כבית חמיו דמי איב' להו מהו שישלש שבח סבלונות מהו
תיקו בעי רבא סבלונות העשויין ליבלות ולא בלו מאי ת"ש זו הלכה
העלה שר הבירה לפני חכמים באושא ואמרו סבלונות העשויין ליבלות אין
נגבין ושאין עשויין ליבלות נגבין מאי לאו אע"ג דלא בלו לא הוא דבלו
ת"ש סבלונות מועטין שתשתמש בהן והיא בבית אביה אין נגבין תרגומא רבא
ביובא וסבתכא אמ' רב יהודה אמ' שמואל מעשה באדם אחד ששיגר לבית
חמיו יין חדש ושמן חדש וכלי פשתן חדש בעצרת מאי קמ"ל איב' אימ' (ל) דשביחא
דארץ ישראל קמ"ל ואיב' אימ' דאי טעין טענתיה טענה אמ' רב יהודה אמ' רב
מעשה באדם אחד שאמרו לו אשתו תורתנית היא ונכנס אחריה לחורבה
לבודקה אמ' לה ריח צנון אני מריח בגליל
עמוד ב
אמרה ליה מאן יהיב לן מכותבות
דיריחו ואכילנא ביה נפלה עלה חורבה ומתה ואמר(ה)[ו] חכמים הואיל ולא נכנס
אחריה כי אם לבודקה מתה אינה יורשה מתני' סבלונות מועטין
יתיב רב ייבא סבא קמי דרב פפא ויתיב וקאמ' בין שמת הוא בין
שמתה היא דהדר איהו סבלונות הדרי מיכלא ומשתיא לא הדרי הדרא בה
איהו הדרא אפי' בישא דירקא אמ' רב הונא בריה דרב יהושע ושמין להן דמי
בשר בזול מתני' שכיב מרע שכתב כל נכסיו מאן תנא דאזלינן בתר
אומדנא אמ' רב נחמן ר' שמעון בן מנסיא היא דתניא הרי שהלך בנו
למדינת הים ושמע שמת בנו ועמד [ו]כתב כל נכסיו לאחרים ואחר כך [בא] בנו מתנתו
מתנה ר' שמעון בן מנסיא או' אין מתנתו מתנה שאלו היה יודע שבנו קיים לא
היה נותנן רב ששת אמ' ר' שמעון שזורי היא דתניא בראשונה היה או' היוצא כקולר
ואמ' כתבו גט לאשתי הרי אלו כותבין ונותנין חזרו לומ' אף המפרש והיוצא בשיירה
ר' שמעון שזורי או' אף המסוכן ורב נחמן מאי טעמ' לא מוקים לה כר' שמעון
שזורי שני התם דאמ' כתוב ורב ששת מאי טעמ' לא מוקים לה כר' שמעון בן
מנסייא אומדנא דמוכח שני מאן תנא להא דתנו רבנן הרי שהיה חולה מוטל
אמרו לו נכסיו למי אמ' להן
BAVA-BATRA 146a Florence II-I-9
אמ' ר'
יהוש' בן לוי מאי דכת' כל ימי עני רעי' ו()[ה]א
איכ' שבתות וימים טובים כדשמואל דאמ'
שמואל שינוי וסת תחילת חולי כת' בספר
סירא כל ימי עני(ם) רעי' בן סירא אמ' אף
הלילות בשפל גגים גגו ובמרו' הרים כרמו מטר
גגים גגו עפר כרמו לכרמים השולח
סיבלונות כו' אמ' רבא דוקא דינר אבל
פחות לא פשיט' דינר תנן מהו דתימ' הוא הדין
פחות מדינר והאי דקתני דינר אורחא דמילת'
קתני קמלן אכל תנן שתה מאי שם תנן שגרו
לו מאי הוא תנן (שלו) שלוחו מאי ת"ש דאמ'
רב יהוד' אמ' שמואל מעשה באדם אחד
ששיגר לבית חמ(ו)[י]ו מאה קרונות של כסף
ושל כלי זכוכית ורכב בשמחתו והלך ועמד על
פתח חמיו הוציאו לו כוס של חמין מבית
חמיו ושתה ומת זו הלכה העלה ר' אחא שר
הבירה לפני חכמ' באושא אמרו לו סיבלונות
העשויות להיבלות אינן נגבין ושאינו
עשו(ו)[י]ות ליבלות נגבין ש"מ [אפילו] שתה נמ' ש"מ
אפיל' פחות מדינר נמי אמ' רב א(מ)[ש]י מאן לימ'
לן דלא שחקו לי' מרגנית' דשויא [אלפא] זוזי ש"מ
אפילו שיגרו לו נמי דיל' פתח בית חמיו כבית
חמיו דמי איבעי' להו מהו שתשל(ם)[ש תיקו לישנ' אחרינ'] שבח
מסיבלונות תיקו בעי רבא סיבלונות
העשויות להיבלות ([ולא בלו] אינן מגבין) ולא בלו מהו
ת"ש זה הלכה העלה ר' אחא שר הבירה לפני חכמ'
באושא אמרו לו סיבלונות העשויות להיבלות
אינן נגבין מאי לאו אעגב דלא בלו לא דבלו
ת"ש סיבלונות מועטי' (?שתש?) [שתשמש בהן לבית אביה אינן ניגבין] תורגמא רבא
בי אבא וסבכתא אמ' רב יהוד' אמ' שמואל מעשה
באדם אחד ששיגר לבית חמיו יין חדש ושמן
חדש וכלי פישתן חדשים ביו' טוב של עצרת
מאי קמלן [איבע' אימ' שבחא דארץ ישר' קמלן] איב' אימ' קמלן דאי טעין ואמ' טענתי'
טענה אמ' רב יהוד' אמ' רב מעשה באדם אחד
שאמרו לו אשתך תותרנית היא נכנס אחריה
לחורבה לבודקה אמ' ל' ריח צונן אני מריח בגליל
עמוד ב
אמרה ליה מאן יהיב לן מכותבית של יריחו
ואכלנא ביה נפל על(יו)[?י?ה] חורבא ומתה אמרו
חכמ' הואיל ונכנס אחריה אלא לבודקה אם מתה
אינ(ה)[ו] יורשה יתיב רבין סבא קמיה דרב פפא
ויתיב וקאמ' בין שמת הוא בין שמת' היא
בין הדר ביה מוהרי הדרי מיכלא ומישתיא
לא הדרי אמ' רב פפא הילכך בין שמת הוא ובין
שמתה היא בין הדר ביה מיכלא ומישתיא
לא הדרי מוהרי הדרי הדרא ביה ההיא אפילו
(בישא זיקא) [בירשא דירקא] נמי הדרא אמ' רב הונא בריה
דרב יהוש' הוא ושמין לו דמי בשר בזול
[וכמה דמי בשר בזול כל זוזא וזוזא חשבינן לה בארבעי דנקי]
שכיב מרע שכתב כו' מאן תנא
דאזלינן בתר אומדנא אמ' רב נחמ' ר' שמע'
בן מנסיא היא דתניא הרי שהלך בנו למדינת
הים ושמע שמת בנו ועמד וכתב כל נכסיו
לאחרים ואחרכך בא בנו מתנתו מתנה ר'
שמע' בן מנסיא אומ' אין מתנתו מתנה
בידוע שאם היה יודע שבנו קיים לא היה
כותבה ורב ששת אמ' ר' שמע' שזורי היא
דתנן בראשונה היו א[ו]מ' היוצא בקולר ורמ?ז/ן?
ואמ' כתבו גט לאשתי הרי אילו יכתבו ויתנו
חזרו לומר אף המפרש והיוצא בשיירא
ר' שמע' שזורי אומ' אף המסוכן ורב נחמן
מאי טעמ' לא מוקם לה בר' שמע' שזורי שאני
התם דקאמ' כתבו [ורב ששת מא?י? טעמ' לא מוקי לה כר' שמעו' בן מנסי?א?] אומדנא דמוכח שאני
מאן תנא הא דתנו רבנן מי שהיה חולה ומוטל
במיטה ואמ' לו נכסיו למי
BAVA-BATRA 146a Hamburg 165
וא'ר יהוש' בן לוי כל ימי עני רעים והא איכא שבתות וימים טובים
כדשמואל דאמ' שמואל דאמ' שמואל שנוי וסת תחלת חולי מעים כת' בספר בן סירא
כל ימי עני רעים בן סירא אומ' אף בלילות בשפל גגין גגו במרום הרים כרמו
ממטר גגין לגגו מעפר כרמו לכרמים השולח סבלונות לבית חמיו וכו' אמ' רבה
דוקא דינר אבל פחות מדינר לא פשיטא דינר תנן מהו דתימא הוא הדין דאפלו פחות
מדינר והאי דקתני דינר אורחא דמלתא קתני קמ'ל אכל תנן שתה מאי הוא תנן
שלוחו מאי שם תנן שגרו לו מאי תא שמע דאמ' רב יהודה אמ' שמואל מעשה באדם
אחד ששגר לבית חמיו מאה קרנות של כדי יין ושל כדי שמן וכלי כסף וכלי זהב
וכלי מילת ורכב בשמחתו והלך ועמד על פתח בית חמיו והוציאו לו כוס של חמין
ושתה ומת וזה הלכה העלה ר' אחא שר הבירה לפני חכמ' לאושא ואמרו סבלונות
העשויות ליבלות אין נגבות ושאין עשויות ליבלות ניגבות שמע מינה אפלו שתה
שמע מינה שמעת מינה אפלו פחות מדינר אמ' רב אשי מאן לימא לן דלא שחקי ליה
מרגליתא דשויא אלפא זוזי שמעת מינה אפלו שגרו לו כל פתח בית חמיו כבית חמיו
דמי איבעיא להו מהו שישלש שבח סבלונות מהו תיקו בעי רבה סיבלונות העשויין
ליבלות ולא בלו מהו תא שמע וזו הלכה העלה ר' אחא שר הבירה לפני חכמ' לאושא
ואמרו חכמ' סיבלונות העשויין ליבלות אין נגבין ושאין עשוי' ליבלות נגבין
מאי לאו אע'ג דלא בלו לא הוא דבלו תא שמע סבלונות מועטין שתשמש בהן בבית
אביה אין נגבות תרגמה רבא ביוכא וסבכתא אמ' רב יהודה אמ' שמואל מעשה באדם
אחד ששגר לבית חמיו יין חדש ושמן חדש וכלי פשתן חדש בעצרת מאי קמ'ל איבע'
אימ' חשיבותא דארץ ישראל קמ'ל ואיבע' אימ' דאי טעין טענתיה טענה אמ' רב
יהודה אמ' שמואל מעשה באדם אחד שאמרו לו אשתו תתרנאית היא ונכנס אחריה
[לחורבה] לבודקה אמ' לה ריח צנון אני מריח בגליל
עמוד ב
אמרה ליה מאן יהיב לנא מכותבות דיריחו ואכלנא ביה מיד נפל עלה
חורבא ומתה אמרו חכמ' הואיל ולא נכנס אחריה אלא לבודק' מתה אינו יורשה
סבלונות מועטין שתשמש בהן וכו' יתיב רבין סבא קמיה דרבינ' ויתיב וקאמ'
[הילכתא] בין שמתה היא בין שמת הוא ואפלו הדר ביה איהו סבלונות הדרי מאכל
ומשת' לא הדר הדרא בה איהי אפלו כישא דירקא הדרה אמ' רב הונא בריה דרב
יהושע ושמין להן דמי בשר בזול מתני' שכיב מרע שכתב כל נכסיו לאחרים וכו'
מאן תנא דאמ' אזלינן בתר אומדנא אמ' רב נחמן ר' שמעון בן מנסיא היא דתניא
הרי שהלך בנו למדינת הים ושמע שמת בנו עמד וכתב כל נכסיו לאחד ואחר כך בא
בנו מתנתו מתנה ר' שמעון בן מנסיא או' אין מתנתו מתנה שאלמלא היה יודע שבנו
קיים לא היה כותבן רב ששת אמ' ר?'? שמעון שזורי היא דתניא בראשונה היו
אומרין היוצא בקולר וא' כתבו גט לאשתו הרי אלו יכתבו ויתנו חזרו לומר אף
המפרש והיוצא בשיירא ר' שמעון שזורי או' אף המסוכן ורב נחמן מאי טע' לא
אוקמה בר' שמעון שזורי שאני התם דאמ' כתבו ורב ששת מאי טע' לא מוקי לה בר'
שמעון בן מנסיא אומדנא דמוכח שאני מאן תנא להא דתנו רבנן הרי שהיה חולה
ומוטל במטה ואמרו לו נכסיו למי אמ' להן
BAVA-BATRA 146a Munich 95
וא"ר יהוש' בן לוי כל ימי עני רעי' והאיכא
שבתות וימי' טובי' כדשמו' דא' שמו' שנוי וסת תחל' לחולי מעיים כתו' בספ' בן סיר' כל ימי עני רעי' בן סיר' או' אף הלילו' בשפל גגים גגו במרו' הרי' כרמו ממטר גגי' לגגו
מעפר כרמו לכרמים השולח סבלונו' א' רבא דוק' דינ' אבל פחו' מדינ' לא פשי' דינ' תנן מהו דתי' ה"ה אפי' פחו' מדינ' והאי דקתני דינ' אורח' דמילת' קתני קמ"ל
אכל תנן שת' מאי הי' תנן שלוחו מאי שם תנן שיגרו לו מאי ת"ש דא' רב יהוד' א' שמו' מעש' באד' ששיגר לבי' חמיו מא' קרונו' של כדי יין ושל כדי שמן ושל כלי זה'
ושל כלי כסף ושל כלי מילת ורכב בשמחתו והלך ועמ' על פתח בי' חמיו והוצי' לו כוס של חמין ושת' ומת וזו הלכ' העל' ר' אח' שר הביר' לפני חכ' באוש' ואמ' לו סבלונות
העשויין ליבלו' אין נגבין ושאין עשויין ליבלו' נגבין ש"מ אפי' שת' נמי אפי' פחו' מדינ' א' רב אשי מאן לימ' לן דלא שחקי ליה מרגנית' דשויא אלפי ואשקייה ש"מ
אפי' שיגרו לו נמי לא דילמ' פת' בית חמיו כבי' חמיו דמי איבעי' להו שבח סבלונו' מהו תיקו בעי רבא סבלונו' העשויין ליבלו' ולא בלו מהו ת"ש זו הלכ'
העל' ר' אח' שר הביר' לפני חכ' באוש' ואמרו סבלונו' העשויי' ליבלו' אין נגבין מאי לאו אע"ג דלא בלו לא הו' דבלו ת"ש סבלונו' מועטי' שתשתמ' בהו והיא בבית
אביה אין אלו נגבין תרגמ' רבא ביוב' וספס' א' רב יהוד' א' שמואל מעש' באד' אח' ששיג' לבי' חמיו יין חדש ושמן חד' וכלי פשת' חדש בעצרת מאי קמ"ל איב'
אימ' שבח' דאר' ישר' קמ"ל ואיב' אי' הא קמ"ל דאי טעין טעינתי' טענ' א' רב יהוד' א' שמו' מעש' באד' אח' שאמרו לו אשתו תותרני' הי' נכנס אחריה לבדק' לחורב' א' לה
ריח צנון אני מריח בגליל
עמוד ב
אמר' לי' מאן יהיב לן מכיתבו' דיריחו ואכילנ' נפל' עליה' חורב' ומת' ואמ' חכ' הואיל ולא נכנ' אחרי' אל' לבודק' מת' אינו יורש'
סבלונו' מועטין יתיב רבין סב' קמי' דרב פפ' ויתי' וקא' בין שמת הו' בין שמת' הי' בין הדר בי' איהו סבלונו' הדרי אכל' ומשתי' לא הדרי הדר' בה איהי אפי'
כיש' דירק' הדר' א' רב הונ' ברי' דרב יהוש' ושמין להן דמי בשר בזול שכיב מרע שכת' מאן תנ' דאזלינ' בת' אומדנ' א' רב נחמ' ר' שמעו' בן מנסי' הי'
דתני' הרי שהלך בנו למדינ' הים ושמע שמת בנו ועמ' וכת' כל נכסיו לאחרי' ואח' כך בא בנו מתנתו מתנ' ר' שמעו' בן מנסי' או' אין מתנתו מתנ' בידוע שאילו היה יודע
שבנו קיים לא היה כותב' ורב שש' א"ר שמעו' שזורי הי' דתני' בראשונ' היו או' היוצ' בקולר וא' כתבו גט לאשתי הרי אלו יכתבו ויתנו חזרו לומ' אף המפר' והיוצ' בשייר'
ר' שמעון שזורי או' אף המסוכן ורב נחמ' מאי טע' לא מוקי' לה כר' שמעו' שזורי שאני הת' דקא' כתבו ורב שש' מאי טע' לא מוקי' לה כר' שמעו' בן מנסי' אומדנא
דמוכח שאני מאן תנ' להא דת"ר הרי שהיה חול' מוטל במטה ואו' לו נכסיו למי א' להם
BAVA-BATRA 146a Paris 1337
ואמ' ר' יהושע בן לוי כל ימי
עני רעים והאיכא שבתות וימים טובים כדשמואל דאמ' שמואל שינוי וסת תחל'
חולי מעים כתי' בספר בן סירא כל ימי עני רעים בן סירא אומ' אף בלילות
בשפל גגים גגו ממטר גגים לגגו במרום הרים כרמו מעפר כרמו לכרמים
מתני' השולח סבלונות אמ' רבא דוקא דינר אבל פחות מדינר
לא פשיטא דינר תנן מהו דתימא הוא הדין דאפי' פחות מדינר
והאי דקתני דינר אורחא דמילתא קתני קמ"ל אכל תנן שתה מאי הוא
תנן שלוחו מאי שם תנן שיגרו לו מאי ת"ש דאמ' רב יהודה אמ' שמואל מעש'
באדם אחד ששיגר לבית חמיו מאה קרונות של כדי יין ושל כדי שמן ושל
כלי כסף ושל כלי זהב ושל כלי מילת ורכב בשמחתו והלך ועמד על פתח בי'
חמיו והוציאו לו כוס של חמין ושתה ומת וזו הלכה העלה ר' אחא שר הביר'
לפני חכמי' לאושא ואמרו סבלונות העשויין ליבלות אין נגבין ושאין עשויין
ליבלות נגבין ש"מ אפי' שתה ש"מ אפי' פחות מדינר אמ' רב אשי מאן לימא לן
דלא שחיק ליה מרגניתא דשויא אלפי זוזי ואשקייה ש"מ אפי' שיגרו לו דלמ'
כל פתח בית חמיו כבית חמיו דמי איבעיא להו מהו שישלש שבח סבלו'
מהו תיקו בעי רבא סבלונות העשויין ליבלות ולא בלו מהו ת"ש זו הלכה
העלה רב אחא שר הבירה לפני חכמים באושא ואמרו סבלונות העשויין
ליבלות אין נגבין ושאין עשויין ליבלות נגבין מאי לאו אע"ג דלא בלו לא הוא
דבלו ת"ש סבלונות מועטין שתשתמש בהן בבית אביה אינן נגבין תרגמ'
רבא ביוכא וסבכתא אמ' רב יהודה אמ' שמואל מעשה באדם אחד ששיגר
לבית חמיו יין חדש ושמן חדש וכלי פשתן חדש בעצרת מאי קמ"ל איבעי
תימא חשיבותא דארץ ישראל קמ"ל ואיבעיתימא דאי טעין טענתי' טענה
אמ' רב יהודה אמ' רב מעשה באדם אחד שאמרו לו אשתו תותרנית
היא ונכנס אחריה לחורבה לבדקה אמ' לה ריח צנון אני מריח בגליל
עמוד ב
אמר'
ליה מאן יהיב לנא מכותבות דיריחו ואכלנא ביה נפל עלה חורבא ומתה
אמרו חכמי' הואיל ולא נכנס אחריה אלא לבודקה מתה אינו יורשה
סבלונות מועטין שתשמש בהן בבית אביה וכו' יתיב רבין סבא קמי'
דרב פפא ויתיב וקאמ' בין שמתה היא ובין שמת הוא ואפי' הדר ביה הוא סבלונו'
הדרי מאכל ומשתה לא הדר הדרא בה איהי אפי' כישא דירקא הדרא אמ'
רב הונא בריה דרב יהושע ושמין להן דמי בשר בזול מתני' שכיב מרע
וכו' מאן תנא דאזיל בתר אומדנא אמ' רב נחמן ר' שמעון בן
מנסיא היא דתניא הרי שהלך למדינת הים ושמע שמת בנו ועמד וכתב
כל נכסיו לאחר ואחר כך בא בנו מתנתו מתנה ר' שמעון בן מנסיא אומ' אין מתנתו
מתנה שאלמלא היה יודע שבנו קיים לא היה כותבן רב ששת אמ' ר' שמעון
שזורי היא דתניא בראשונה היו אומ' היוצא בקולר ואמ' כתבו גט לאשתי הרי
אלו יכתבו ויתנו חזרו לומר אף [המפרש ו]היוצא בשיירא ר' שמעון שזורי אומ' אף המסוכן ורב
נחמן מאי טעמ' לא מוקי' לה בר' שמעון שזורי שאני התם דאמ' כתבו ורב ששת
מאי טעמא לא מוקים לה בר' שמעון בן מנסיא אומדנא דמוכח שאני מאן
תנא להא דת"ר הרי שהיה חולה ומוטל במטה ואמרו לו נכסיו למי אמ' להן
BAVA-BATRA 146a Vatican 115
ר' יוחנ' אמ' כל
ימי עני רעים זה הרחמני וטוב לב משתה תמיד זה
האכזרי ר' יהושוע בן לוי אמ' כל ימי עני רעים זה מי
שיש לו אשה רעה וטוב לב משתה תמיד מי שיש
לו אשה טובה וא"ר יהושע בן לוי כל ימי עני רעים
והאיכא שבתות וימים טובים כדשמו' דאמ' שמואל
שינוי וסת תחילת חולי לבני מעיין כת' בספר בן סירה
כל ימי עני רעים בן סירא או' אף הלילות בשפל גגים
גגו במרום הרים כדמו מטר גגים לגגו עפר כדמו לכרמו
השולח סיבלונות לבית חמיו אמ' רבא דווקא
דינר אבל פחות מדינר לא פשיט' דינר תנן מהו דתימא
הוא הדין פחות מדינר קמ"ל אבל תנן שתה מאי הוא
תנן שלוחו מאי שם תנן שלחו לו שם מאי דאמ' רב
יהודה אמ' רב יהוד' אמ' שמו' מעשה באדם אחד ששלח
סיבלונות לבית חמיו מאה קרונות של כדי יין ושל כדי
שמן ושל כלי כסף ושל כלי זהב ושל כלי מילת ורכב
משמחתן הלך ועמד על פתח בית חמיו והוציאו לו כוס
ושתה ומת וזו הלכה העלה רב אחא שר הבירה שר
הבירה שר הבירה לפני חכמים באושא ואמרו לו
סיבלונות העשויין ליבלות אין ניגבין ש"מ אפילו שתה
נמי וש"מ אפילו פחות מדינר אמ' רבא מאן נימא לן
דלא שחקו ביה מרגניתא דשויא אלפא זוזי ואשקיוה
ש"מ אפילו שיגרו לו נמי לא דילמא פתח בית חמיו כבית
חמיו דמי איבעיא להו מהו שישלם אדם [שכר] סיבלונות
תיקו בעי רבא סיבלונות העשויין ליבלות ולא בלו
מאי ת"ש זו הלכה העלה ר' אחא שר הבירה לפני חכמים
ואמרו חכמים סיבלונות העשויין ליבלות אין נגבין
שאין עשויין ליבלות נגבין מאי לאו אע"ג דלא בלו
לא אע"ג דבלו ת"ש סיבלונות מועטין כדי שתשמש
בהן בבית אביה הרי אילו אין נגבין תרגמא רבא בר
אבא כגון מיבא וספתכא אמ' רב יהוד' אמ' שמו' מעש'
באדם אחד ששיגר לבית חמיו יין חדש ושמן חדש
וכלי פשתן לבן בעצרת מאי קמ"ל אמא שבחא דארץ
ישר' קמ"ל ואי' אי' הא קמ"ל דאי טעין טענתיה טענ'
ואמ' רב יהוד' אמ' שמו' מעשה באדם אחר שאמרו
לו אשתך תותרנית היא נכנס אחריה לחורבא לבודקה
אמ' לה ריח צנון אני מריח בגליל
עמוד ב
אמרה ליה מאן
מכר לן מכותבות לריחו ואכלינן מינייהו נפל עלה
חורבה ומתה אמרו חכמים הואיל ולא נכנס אלא
לבודקה אינו יורשה מתני' סיבלונות מועטין
יתיב ר' אבין סבא קמיה דרב פפא יתיב וקאמ'
בין שמת הוא בין שמתה היא ובין הדר ביה הוא
סיבלונות הדרי הדרה בה היא אפילו משא דירקא
נמי הדרה אמ' רב הונא בריה דרב יהושע ושמין
לה דמי בשר בזול כל זוזא חשבינן ליה ארבעה דנקי
שכיב מרע מאן תנא דאזיל בתר אומדנא
אמ' רב נחמן ר' שמעון בן מנסיא היא דתנן הרי
שהיה בנו במדינת הים ושמע שמת בנו מתנתו
מתנה אם אחר כך בא בנו ר' שמעון בן מנסיא או'
אין מתנתו מתנה בידוע שאם היה יודע שבנו קיים
לא היה כותבן רב ששת אמ' שמעון שזורי היא
דתניא בראשונה היוצא בקולר ואמ' כתבו גט לאש'
הרי אילו יכתבו ויתנו חזרו לומר אף המפרש והיוצא
בשיירא ר' שמעון שזורי או' אף המסוכן ורב נחמן
מאי טעמ' לא מוקי לה כר' שמעון שזורי שאני
התם דקאמ' כתבו ורב ששת מאי טעמ' לא מוקי לה
כר' שמעון בן מנסיא אומדנא דמוכח שאני מאן
להא דתנו רבנן הרי שהיה חולה ומוטל במטה אומ'
לו נכסיו למי ואמ' להן
BAVA-BATRA 146a Pesaro 1511 דפוס ראשון
ואמ' ר' יהושע בן לוי כל ימי עני רעים והא איכא שבתות וימים טובים כדשמואל דאמ' שמואל שנוי וסת תחילת חולי כת' כל ימי עני רעים בן סירא אומר אף לילות כשפל גנים גנו ממטר גנים לגגו ברום הרים כרמו מעפר כרמו לכרמים מתני' השולח סבלונות לבית חמיו שלח שם מאה מנה ואכל שם סעודת חתן אפי' בדינר אין נגבין לא אכל שם סעודת חתן אפי' בדינ' הרי אלו ננבין שלח סבלונות מרובין שיחזרו עמה לבית בעלה הרי אלו נגבין סבלונות מועטין שתשתמש בהן בכית אביה אין נגבין גמ' אמר רבא דוקא דינר אבל פחות מדינר לא פשיטא דינר תנן מהו דתימ' הוא הדין דאפי' פחות מדינר והאי דקתני דינר אורחא דמילתא קתני קא משמע לן אכל תנן שתה מאי הוא תנן שלוחו מאי שם תנן שגר לו מאי תא שמע דאמר רב יהודה אמר שמואל מעשה באדם אחר ששגר לבית חמיו מאה קרנות של כדי יין ושל כדי שמן ושל כלי כסף ושל כלי מלת ורכב בשמחתו והלך ועמד על פתח בית חמיו והוציאו כוס של חמין ושתה ומת וזו הלכה העלה רבי אחא שר הבירה לפני חכמי' לאושא ואמרו סבלונות העשוין ליבלות אין נגבין ושאין עושין ליבלות נגבין שמע מינה אפי' שתה שמעת מינה אפילו פחות מדינר אמר רב אשי מאן לימא לן דלא שחקי ליה מרגליתא דשויא אלפא זוזי שמעת מינה אפילו שגרו לו דלמ' כל פתח בית חמיו כבית חמיו דמי איבעיא להו מהו שישלש שבח סבלונות מהו כיון דאי איתנהו לדידי' הדרי ברשותיה שבוח או דילמ' כיון דאי אבדי או מגנבי בעי שלומי' ליה ברשותא דידיה שבוח תיקו בעי רבא סבלונות העשוין לבלות ולא בלו מהו תא שמע וזו הלכה העלה ר' אחא שר הבירה לפני חכמי' באושא ואמרו סבלונות העשויין לבלו' אין נגבין ושאין עשוין לבלות נגבין מאי לאו אף על גב דלא בלו לא דבלו תא שמע סבלונות מועטין שתשתמש בהן והיא בבית אביה אין נגבין תרגמה רבא בייבא וסבכתא אמ' רב יהוד' אמ' רב מעשה באד' אחד ששגר לבית חמיו יין חדש ושמן חדש וכלי פשתן חדש בעצרת מאי קמשמ' לן איבעית אימא חשיבותא דארץ ישראל קמשמע לן ואיבעית אימ' דאי טעין טענתיה טענה אמר רב יהודה אמר רב מעשה באדם אחד שאמרו לו אשתו תותרנית היא ונכנס אחריה לחורבה לבודק' אמ' לה ריח צנון אני מריח בגליל
עמוד ב
אמרה ליה מן יהיב לן מכותבות דיריחו ואכלנא ביה נפל עלה חורבא ומתה אמרו חכמים הואיל ולא נכנס אחריה אלא לבודקה מתה אינו יורשה סבלונות מועטין שתשתמש בהן בבית אביה וכו' יתיב רבין סבא קמיה דרב פפא ויתיב וקאמ' בין שמתה היא ובין שמת הוא ואפילו הדר הוא סבלונות הדרי מאכל ומשתה לא הדר הדרא בה איהי הדר' אפי' בישא דירקא אמ' רב הונ' בריה דרב יהושע ושמין להן עד כדי בשר בזול עד כמה עד תילתא בזול מתני' שכיב מרע שכתב כל נסכיו לאחרים ושייר קרקע כל שהוא מתנתו קיימת לא שייר קרקע כל שהוא אין מתנתו קיימת לא כתב שכיב מרע הוא אומ' שכיב מרע הוה והן אומרין בריא הוה צריך להביא ראיה שהיה שכיב מרע דברי רבי מאיר וחכמים אומרים המוציא מחבירו עליו הראיה גמ' מאן תנא דאזלינן בתר אומדנא אמר רב נחמן רבי שמעון בן מנסיא היא דתניא הרי שהלך בנו למדינת הים ושמע שמת בנו ועמד וכתב כל נכסיו לאחר ואחר כך בא בנו מתנתו מתנה רבי שמעון בן מנסיא אומ' אין מתנתו מתנה שאלמלא היה יודע שבנו קיים לא היה כותבן רב ששת אמר רבי שמעון שזורי היא דתניא בראשונ' היו אומרין היוצא בקולר ואמ' כתבו גט לאשתי הרי אלו יכתבו ויתנו חזרו לומר אף המפרש והיוצא בשיירא רבי שמעון שזורי אומר אף המסוכן ורב נחמן מאי טעמא לא מוקים כר' שמעון שזורי שני התם דאמר כתבו ורב ששת מאי טעמא לא מוקים לה כרבי שמעון בן מנסיא אומדנא דמוכח שאני מאן תנא להא דתנו רבנן הרי שהיה חולה ומוטל במטה ואמרו לו נכסיו למי ואמ' להן
