גליון "עלים לתרופה"
המו"ל: מכון "אור הצפון" דחסידי בעלזא - אנטווערפן, בלגיה
גליון אלף קפ"ז, מדור "עלי הדף"
מסכת נידה
דף יג ע"ב

האם קבלו בני ישראל ערבות גם על הערב רב?

ידועה אמרתו של רבי חלבו (יג, ב. מובאת גם ביבמות מז, ב; קט, ב; קידושין ע, ב): "קשין גרים לישראל כספחת". ובטעמא דמילתא כתב רש"י ז"ל: "שאין בקיאים במצות ומביאין פורענות, ועוד שמא למדים ישראל ממעשיהן. מפי מורי הזקן. ויש אומר שכל ישראל ערבים זה בזה", היינו, דנמצא שבני ישראל שהמה ערבים זה לזה יהיו ערבים על מעשיהם הרעים של הגרים, ודבר זה קשה מאוד לבני ישראל. אולם, רש"י שולל טעם זה: "ולאו מילתא היא, שלא נתערבו בשביל הגרים, דאמרינן במסכת סוטה" (לז, ב) - כלפי כריתת הברית של בני ישראל, שכרתו ברית לקיום המצוות, ובכלל זה קבלו על עצמם ערבות על שאר כל ישראל, ומסקנת הגמרא שם - "נמצא לכל אחד מישראל שש מאות אלף ושלשת אלפים ותק"ן בריתות" - כמנין בני ישראל במדבר (שמות לח, כו; במדבר ב, לב) - "שכולן נתערבו זה בזה, אלמא לא נתערבו על הגרים", שהרי הרבה ערב רב היו במדבר (עי' תוס' קידושין שם; תוס' כאן), ואין מנין זה כוללם.

וכתוב בתוס' (ד"ה קשים): "מה שמקשה רש"י דלא חשיב בסוטה ערבות דערב רב, יש לומר, לפי שלא ידע חשבונן, מיהו במכילתא (פר' בא מס' דפיסחא פי"ד) אמר דערב רב היו כפלים כיוצאי מצרים", כלומר, שיתכן שאכן כרתו ברית גם עבור הערב רב שנתגיירו, אלא שבמס' סוטה לא מנו את מנין הבריתות של הערב רב, כי חכמינו ז"ל לא ידעו את מנינם, ומסיבה זו לא הוזכר מנין הבריתות שעבורם, אכן, העירו התוס', במכילתא מבואר שהיו כפלים כיוצאי מצרים - ושפיר ידעו מנינם, וחוזרת קושיית רש"י, שמן הראוי היה למנות גם הבריתות של הערב רב.

בתוס' הרא"ש (קידושין שם ד"ה קשים) מצינו בנוסח אחר, וז"ל: "ורש"י פירש במקום אחר, משום דכל ישראל ערבים זה לזה ונענשים עליהם, והקשה רש"י לפירוש זה, דישראל לא נתערבו עם הגרים, מדלא חשיב בסוטה ערבות של גרים, ונראה דלאו קושיא היא, לפי שאין מפורש חשבון הגרים, ואע"ג דאיכא למ"ד במכילתא שהיו כיוצאי מצרים, מכל מקום אינו מפורש בתורה", והיינו, כי חכז"ל במס' סוטה מנו רק מנין הבריתות של בני ישראל - שמנינם מפורש בתורה, ואילו מנין הערב רב אינו מפורש בתורה, ועל כן לא מנו את מנין הבריתות שלהם.

ויש ליישב קושיית רש"י, על פי דברי ה'אור החיים' הק' על הפסוק (שמות לב, יא): "ויאמר למה ה' יחרה אפך בעמך אשר הוצאת מארץ מצרים בכח גדול וביד חזקה", שפירש הכוונה "על פי דבריהם ז"ל (שמו"ר מב, ו) שאמרו שערב רב לבד עשו את העגל, והוא אומר 'שחת עמך', ולדבריהם ז"ל בהכרח לומר שהיתה ההקפדה על כל ישראל שלא מיחו, וכפי זה יהיה כוונת משה באומרו 'למה', טענה הנשמעת, כי כיון שערב רב הם המשחיתים, אין ראוי שיחרה אפו בעמו שהם ישראל, והגם שיש להם דין ומשפט, עם כל זה לא לחרות אפו בהם, וממוצא דבר אתה יודע כי הסכים על השמדת ערב רב, ואולי כי זה דייק באומרו 'אשר הוצאת מארץ מצרים', ולא ערב רב שמעצמם יצאו". ומסיק האוה"ח הק': "ונראה, כי כל ערב רב שהיו אז מתו, שאפילו פטרון שקבלם (-דהיינו משה רבינו) הסכים על כלייתם, וגם אין לו פנים לבקש רחמים עליהם... גם אין להם זכות אבות, וטענות שהזכיר משה בטענתו".

וכן מצינו ב'עשרה מאמרות' להרמ"ע מפאנו (מאמר צבאות ה' ח"ב): "... זה העם לא היה בכלל ישראל אלא ערב רב לבדו דכתיב ביה (שמות לב, כב) 'כי ברע הוא' - אותיות ערב, אשר הלך חשכים במעשה העגל ואין נוגה לו, כי לא זכו להתקבל בתשובה ונזדמנו אליה ומתו כולם, כטעם (שם, לה) 'ויגף ה' את העם' - אלו ערב רב, ולא נותר מהם איש...". והעולה מזה, שכל הערב רב מתו בחטא העגל (ראה במ"ר טו, כד; ועעו"ש בעשרה מאמרות; ש"ך עה"ת כט, ט; עץ הדעת טוב פר' חקת בפסוק וימת עם רב), ושפיר לא מנו חכז"ל במס' סוטה את מנין הבריתות של הערב רב, כי כבר לא חיו בשעת כריתת הברית – ובוודאי לא כרתו ברית עליהם. ואם תקשה מאלו הגרים שהמשיכו להתגייר בימי משה רבינו, וכמו שכתב רש"י בפסוק (דברים כט, י): "וגרך אשר בקרב מחניך מחטב עציך עד שאב מימיך", וברש"י: "מלמד שבאו כנעניים להתגייר בימי משה כדרך שבאו גבעונים בימי יהושע", גרים הללו מנינם היה קטן מאוד, ולא היו ראויים למנאן כלל.

ה'ערוך לנר' (יבמות מז, ב) כתב ליישב את קושיית רש"י: "ולענ"ד אולי יש לומר, דמערב רב אין ראיה, שאפשר שלא היו גרים גמורים, שהרי הקב"ה לא הסכים לקבלם, כמו שדרשו רז"ל (שמו"ר מב, ו) על קרא (שמות לב, ז) 'כי שחת עמך', ולא עמי, ואם כן הוי כמו ק"נ אלף שגיירו בימי דוד שלא היו רק גרים גרורים... וכמש"כ הרמב"ם (פי"ד מהל' איסו"ב הט"ו): 'לפיכך לא קבלו בית דין גרים כל ימי דוד ושלמה... ואעפ"כ היו גרים הרבה מתגיירים בימי דוד ושלמה... והיו בי"ד הגדול חוששין להם, לא דוחין אותן אחר שטבלו ולא מקרבין אותן עד שתראה אחריתם'". ומאחר שלא היו גרים גמורים, לא קבלו עליהם שום ערבות, ושפיר לא מנו את הערב רב בכלל כריתת הברית, כי לא כרתו ברית עליהם.

כיוצא בזה מצינו בספר 'פנים יפות' (פר' נצבים בפסוק טפכם ונשיכם) כלפי שאר הגרים בימי משה: "גם לכאורה יפלא איך קיבל משה גרים, כיון דקיי"ל (יבמות מו, א) דאינו גר עד שימול ויטבול, ובמדבר לא מלו, אם כן נכרים היו. וצ"ל שהיו גרים גרורים שהבטיחו למול כשיבואו לארץ ישראל", והגם שכלפי ערב רב לא שייך סברא זו, שהרי כבר נסתחפו לעם ה' במצרים, והיו יכולים למול יחד עם שאר כל ישראל בליל הפסח, אכן עדיין ניתן לומר כסברת ה'ערוך לנר', שלא קבלו אותם עדיין כגרים גמורים היות שלא הסכים הקב"ה על ידם - ועל כן לא כרתו ברית עליהם, הגם שכרתו ברית על גרים גמורים.