מתי אי אפשר להקל בשעת הדחק?
נקודה למחשבה בדף היומי עם הלכה ברורה ובירור הלכה / הרב דב קדרון
נידה ט ע"ב
בברייתא מסופר שרבי הורה פעם להלכה כרבי אליעזר לקולא. כאשר נזכר שלא היה צריך להורות כך, אמר: כדאי הוא רבי אליעזר לסמוך עליו בשעת הדחק. בגמרא מבואר שבעניין הזה לא הוכרעה ההלכה כרבי אליעזר או כחכמים, אלא שהדבר הנכון במחלוקת בין יחיד לרבים הוא לפסוק להלכה כרבים, לכן היה יכול רבי לסמוך על דעת רבי אליעזר בשעת הדחק, אולם אילו הייתה הכרעה והסכמה שהלכה כחכמים אזי אפילו בשעת הדחק לא יכול היה רבי לסמוך על דעת רבי אליעזר, כפי שנאמר במסכת ברכות (יט,ב) לגבי עניין דומה, שעל כך נאמר הפסוק (משלי כא,ל): "אין חכמה ואין תבונה ואין עצה לנגד ה'".
בהקשר לכך, שני סיפורים על הגרש"ז אויערבך זצ"ל:
א. כאשר שאל אותו אדם שאלה בהלכות שבת, ענה לו: אני סבור שהדבר אסור, אבל ידוע לי שיש רב אחר שסובר שזה מותר, ומכיוון שלך יש ספק בדבר ומדובר באיסור דרבנן – אתה יכול להקל על פי הכלל ש"ספיקא דרבנן לקולא". כאשר אפשר להקל, אפילו אם זו לא שעת הדחק – אפשר להקל. אולם ישנו גם סיפור על מקרה שונה.
ב. היו פעם בחור ובחורה בעלי תשובה שעמדו להינשא וכבר שלחו הזמנות לחתונה, ופתאום מספר ימים לפני החתונה סיפרה הכלה שהיא הייתה פעם נשואה לגוי. הבעיה הייתה שהחתן היה כהן, ואסור לו להתחתן איתה. באו לשאול את הגרש"ז מה לעשות. תגובתו הייתה: הוא פרץ בבכי מר. למרות שבוודאי הייתה זו שעת הדחק גדולה, אין חכמה ואין תבונה ואין עצה לנגד ה'.
