הארה שבועית מהתלמוד הירושלמי במסגרת הדף היומי

הרב נוחם בלס, מכון הירושלמי

נדה ז ע"ב

המשנה בנדה פרק א משנה ג אומרת:
"רבי אליעזר אומר ארבע נשים דיין שעתן בתולה מעוברת מניקה וזקנה אמר רבי יהושע אני לא שמעתי אלא בתולה אבל הלכה כרבי אליעזר".

שני התלמודים שואלים אם הלכה כרבי אליעזר מדוע בחייו של רבי אליעזר רבי יהושע לא הכריע כמותו וחלק עליו?

הבבלי בנדה ז ב אומר:
"תניא, אמר לו רבי אליעזר לרבי יהושע: אתה לא שמעת אני שמעתי, אתה לא שמעת אלא אחת ואני שמעתי הרבה, אין אומרים למי שלא ראה את החדש יבא ויעיד אלא למי שראהו. כל ימיו של רבי אליעזר היו עושין כרבי יהושע, לאחר פטירתו של רבי אליעזר החזיר רבי יהושע את הדבר ליושנו. כרבי אליעזר בחייו מ"ט לא? משום דרבי אליעזר שמותי הוא, וסבר: אי עבדינן כוותיה בחדא - עבדינן כוותיה באחרנייתא, ומשום כבודו דר"א לא מצינן מחינן בהו. לאחר פטירתו של ר"א, דמצינו מחינן בהו, החזיר את הדבר ליושנו".

התלמוד הבבלי עונה שלמרות שידע בחייו של רבי אליעזר שההלכה כמותו לא היה מוכן לעשות זאת כי זה היה גורם לזלזול ברבי אליעזר. מפני שאי אפשר לפסוק כמותו בגלל שהוא מנודה. ואם בפועל אגיד את שההלכה כמוהו יפסקו כמוהו בשאר דברים וזה אי אפשר כי מנודה.

הירושלמי בנדה על המשנה אומר:
"בחייו לא ראה דעתו לאחר מיתתו ראה דעתו".

הירושלמי מלמד אותנו לענ"ד יסוד חשוב. פעמים רבות אנו רגילים לחלוק עם החבר ולא מקשיבים לו באמת. רק שנפטר רבי אליעזר, רבי יהושע יכול היה לחשוב שוב על הדברים.
מעניין גם שלפי הירושלמי אין את השיקול שלא פוסקים כאדם מנודה.

נקודה ההקשבה נמצאת בירושלמי בסנהדרין ג ז שם הירושלמי לומד משלמה את החזרה של שני בעלי דין שבאים לדיין. וזה המקור הראשוני לגישור הנהוג היום. (נפסק להלכה ברמב"ם ובשו"ע חושן משפט יז ז )