גילוי אמפטיה / רפי זברגר

נידה ז ע"א-ע"ב
  

הקדמה

המשנה בדף שלנו, אשר הוזכרה כבר לעיל, עוסקת בסייגים לדינם של חכמים הפוסקים כי אשה שראתה דם - הטהרות שלה טמאות בתקופה של ''מעת לעת''. 
 

הנושא

רבי אליעזר אומר: ארבע נשים דיין שעתן: בתולה, מעוברת, מניקה וזקנה.
רבי אליעזר מחדש ואומר כי ארבע נשים טמאות רק מכאן ואילך ולא נטמאות ''מעת לעת'', המשנה תסביר בהמשך כל אחת מנשים אלו. 
אמר רבי יהושע: אני לא שמעתי אלא בתולה.
רבי יהושע מעיד כי הוא לא שמע מרבותיו אלא רק על בתולה שאינה נטמאת ב''מעת לעת''. 
אבל הלכה כרבי אליעזר.
אומר התנא במשנה: למרות עדותו של רבי יהושע לא נפסק כמותו, אלא ארבע נשים דיין שעתן. 
עתה מסבירה המשנה כל אחת מארבע נשים אלו:
איזו היא בתולה: כל שלא ראתה דם מימיה, אע"פ שנשואה.
בתולה אינה במשמעות שלנו היום, אלא שלא ראתה דם, ולא משנה אם נשואה (בצעירותה) או לא. 
מעוברת: משיודע עוברה.
רק בשלב שהאשה יודעת על העובר, וזה בערך שלושה חודשים מהריונה, רק אז מפסיקה לראות דם, ולכן דיין שעתן. 
מניקה: עד שתגמול את בנה.
פוסקת המשנה כי נקודת הסיום של מניקה הוא גמילה מהנקה. ומיד מביאה המשנה מחלוקת להבנת דין זה:
נתנה בנה למניקה גמלתו או מת, רבי מאיר אומר: מטמאה מעת לעת, וחכמים אומרים: דיה שעתה.
לפי רבי מאיר אם האשה לא מניקה בפועל, למרות שעדיין היא נמצאת ''בתקופת הנקה'' והיא העבירה את שרביט ההנקה למינקת, היא כבר מתחילה לראות דם, ולכן מטמאה מעת לעת. לפי חכמים, גם אם היא בפועל אינה מניקה, אך נמצאת בתקופת ההנקה, גם אז אינה רואה דם ולכן הדין של ''דיה שעתה'' ממשיך. הגמרא מסבירה את שורש מחלוקתם.
איזוהי זקנה: כל שעברו עליה שלש עונות סמוך לזקנתה.
לפי תנא קמא צריך שני תנאים לפטור אשה זקנה מלטמא מעת לעת. גם היותה סמוך לזקנה (מחלוקת רב יהודה וריש לקיש בגמרא (ט.) האם הגעה ל''גיל זקנה'' או שקוראים לה ''אמא אמא'' ואינה מתביישת בכך) וגם עובדה שהפסיקה לראות שלש עונות רצופות (יוסבר בגמרא).
רבי אליעזר אומר: כל אשה שעברו עליה שלש עונות דיה שעתה.
רבי אליעזר חולק וסובר כי גם אשה צעירה שהפסיקה לראות שלש עונת ברציפות, גם היא דיה שעתה ואינה מטמאה מעת לעת. (יש מחלוקת מי אומר דעה זאת, שהרי רבי אליעזר פסק בתחילת המשנה כי רק זקנה אינה מטמאה מעת לעת, והסברנו כי מדובר בזקנה שלא ראתה שלוש פעמים, משמע כי צעירה שלא ראתה שלוש עונת מטמאה מעת לעת!).
רבי יוסי אומר: מעוברת ומניקה שעברו עליהן שלש עונות דיין שעתן.
רבי יוסי חולק על התנא בתחילת המשנה אשר הסביר מעוברת ומניקה. ולפי רבי יוסי גם מעוברת וגם מניקה צריכים שיעברו עליהן שלוש עונות בלי ראיה כדי שדינן יהיה ''דיין שעתן''. 
ובמה אמר דיה שעתה? בראייה ראשונה, אבל בשניה - מטמאה מעת לעת, 
מסייגת המשנה וקובעת כי כל הנשים אשר פסקנו לגביהן במשנה "דיין שעתן" רק אם ראו דם פעם אחת. אבל אם שנו וראו פעם שנייה ויותר – חוזר הדין לקדמותו ומטמאה מעת לעת. 
ואם ראתה הראשונה מאונס - אף השניה דיה שעתה:
מסיימת המשנה ומסייגת את ההסתייגות, אמרנו שאם אשה ראתה פעמיים חוזר הדין להיות ''דיין שעתן'', זה רק אם בפעם הראשונה היתה ''ראייה טובה'', אבל אם היה זה אונס (נבהלה או קפצה ולכן ראתה דם) הרי שהפעם השנייה נחשבת כמו פעם ראשונה ואינה מטמאה מעת לעת. 
 

מהו המסר

סיימנו את המשנה בדין של ''ראיית דם באונס''' ופסקה המשנה כי אין ראייה שכזאת נחשבת לראייה, ולכן הראייה שלאחריה נחשבת כראייה ראשונה.
דיני אונס ידועים בהלכה בתחומים רבים ומגוונים. והנה אנו למדים כי גם בנושאים גופניים כמו יציאת דם נידה, אין אנו מחשיבים ראיית דם באונס כראיית דם רגילה.
מכאן נלמד גם על יחסים בינאישיים, לא להתייחס למעשים שנעשים באונס כמו למעשים אחרים. כמו למשל: אם אדם נאנס ולא הגיע לעבודה בגלל אירוע שאינו תלוי בו, הרי שאין לכעוס עליו אלא לקבל את המצב בהבנה.
כנ''ל ביחסי הורים וילדים, הרבה מקרים ילדים עושים מעשה זה או אחר בגלל מצבים שאינם תלויים בם, הרי שיש להבין, לקבל ולהתייחס בשוויון נפש ולא להתרעם ולכעוס על הילד.
יש כמובן להבדיל בין שוגג לאונס. ואם נעשתה פעולה בשוגג, הרי שיש יותר מקום להתייחס למעשה ולא להבליג, שכן אדם חייב להיזהר ולא להגיע לתוצאות שיכול היה להימנע מהם. אבל גם במקרים של ''שוגג'' , רצוי לגלות אמפטיה למקרה, לנסות להבין ולקבל, תוך כדי הסקת מסקנות למקרים דומים בעתיד.


לע''נ אבי מורי: ר' שמואל ב''ר יוסף, אמי מורתי: שולמית ב''ר יעקב, וחמי: ר' משה ב''ר ישראל פישל ז''ל
תגובות תתקבלנה בברכה ל: [email protected]