העיקר הוא שהמצווה תיעשה
נקודה למחשבה בדף היומי עם הלכה ברורה ובירור הלכה / הרב דב קדרון
תמיד כח ע"א
בראשונה כהן שהיה רוצה לתרום את תרומת הדשן היה רץ ותורם, ואם כמה כהנים רצו – כל הקודם זוכה. לאחר מכן בדורות יותר מאוחרים באו לידי סכנה, כי במהלך המרוצה כהן אחד דחף את חבירו ונשברה רגלו, ואז תקנו חכמים שיעשו הגרלה בין הכהנים.
אמר הרבי מקוצק שלכאורה ניתן היה לחשוב שבדורות המאוחרים הייתה יותר מסירות נפש לקיום המצווה מאשר בדורות הראשונים, שהרי רק בדורות המאוחרים יותר דחף כהן אחד את חבירו ולא קרה כן בדורות הראשונים, אולם באמת הדורות הראשונים היו מעולים יותר, כי אז כל רצונם היה שיתקיים רצון ה' ותיעשה המצווה ולא היה כל כך חשוב להם אם המצווה תיעשה על ידי פלוני או אלמוני, אולם בדורות האחרונים התגברה האנוכיות וכל אחד רצה שהמצווה תיקרא דווקא על שמו, לכן דווקא אז דחפו זה את זה.
מספרים על האדמו"ר האחרון מחב"ד, רבי מנחם מנדל שניאורסון זצ"ל שכשהיה ילד קטן מאוד הייתה כיפה גדולה על ראשו ביום קיץ חם מאוד. עבר יהודי גלוי ראש ושאל את הילד: האם לא חם לך עם הכיפה ביום כזה? ענה לו הילד: כן, חם לי, אבל אני עושה את מה שצריך. אותו יהודי ניסה לפתות אותו והציע לתת לו מטעמים שונים כדי שיסיר את הכיפה, אך הוא סירב. בסוף אמר לו היהודי: האם תסכים להוריד את הכיפה ושאני אשים אותה על ראשי במקומך? ענה הילד: בוודאי, מה זה משנה אם זה אני או אתה, העיקר שיהודי אחד הולך עם כיפה.
