סקר
עם סיום מסכת עירובין






 

חיבורים וצירופים / רפי זברגר

מעילה טו ע"א
  

הקדמה

אנו מתחילים בסייעתא דשמייא פרק רביעי ''קדשי מזבח", במשנה הדנה בצירופים של חלקי איסורים זה עם זה. 
קדשי מזבח מצטרפין זה עם זה – למעילה, ולחייב עליהם משום פיגול, ונותר וטמא.
שיעור מעילה (שימוש ללא הנאה) הוא בשווה פרוטה, ואם אכל ונהנה השיעור הוא בכזית. פוסקת המשנה כי אם מעל בחצי שעור מקרבן עולה, ועוד חצי שיעור מקרבן אחר (עולה או קרבן שונה), הרי שני השיעורים מצטרפים לכדי שעור אחד להתחייב בדין מעילה, המחייב אשם מעילות, קרן וחומש. 
מוסיפה המשנה כי שני שיעורים של שני קרבנות שונים מצטרפים גם לחיוב כרת באיסור של פיגול, נותר או טמא. 
קדשי בדק הבית מצטרפין זה עם זה.
אגב הדין ברישא בקדשי מזבח, מלמדת אותנו המשנה גם את הדין בקדשי בדק הבית, כי שני חצאים של סוגים שונים בקדשי בדק הבית מצטרפים יחדיו לאיסור מעילה, למרות שניתן היה ללמוד זאת בקל וחומר, מהדין של הרישא בקדשי מזבח. 
אחד קדשי מזבח ואחד קדשי בדק הבית מצטרפין זה עם זה למעילה.
הדין בסיפא הוא חידוש עוד יותר גדול מהדינים הקודמים, וקובע כי ניתן לצרף חצי שיעור של קדשי מזבח עם חצי שיעור של קדשי בדק הבית. זאת למרות שמקור חיוב מעילה שונה בין שני הסוגים. בקדשי בדק הבית מדובר במעין גזלה של בדק הבית, לעומת קדשי מזבח, שם מדובר על ''פגיעה בקודש'' שהוא במישור שונה ו''גבוה'' יותר.
 

הנושא

הגמרא מקשה מיד בתחילה:
השתא יש לומר דקתני: אחד קדשי מזבח ואחד קדשי בדק הבית, דהאי קדושת הגוף והאי קדושת דמים, אפילו הכי קתני מצטרפין זה עם זה, קדשי מזבח עם קדשי מזבח מיבעיא?
לאחר שלמדנו את הדין בסיפא, המלמד על צירוף של קדשי מזבח עם קדשי בדק הבית, ניתן ללמוד בקל וחומר את שני הדינים ברישא ובמציעתא. שהרי אם ניתן לצרף שני חצאי מעילה משני סוגים שונים, בוודאי שניתן לצרף שני חצאי מעילה מאותו סוג (קדשי קדשים עם קדשי קדשים, וקדשי בדק הבית עם קדשי בדק הבית). אם כן, שואלת הגמרא, מדוע לא למדנו רק את הדין בסיפא, והיינו יכולים להסיק מכך גם את הדינים של הרישא והמציעתא?
משום דקתני עלה, לחייב עליהן משום פיגול נותר וטמא, דקדשי בדק הבית לא איכא הכי, משום הכי קא פליג ליה.
עונה הגמרא, כי מטרת הדין ברישא ללמד על צירוף שני חצאי שיעורים בקדשי קדשים לחייב כרת באיסור פיגול, נותר וטמא. איסורים אלו אינם קיימים בקדשי בדק הבית וייחודיים לקדשי מזבח, ולכן למדנו את כל הדינים ברישא. 
וכמו שאמרנו לעיל הדין האמצעי במשנה נלמד אגב הדין הראשון. 
המשניות הבאות בדף עוסקות גם כן בהלכות צירוף, ובהמשך הפרק ממשיכים לדון בצירופים שונים של מאכלות אסורים. 
 

מהו המסר

אין כמו הימים בהם אנו נמצאים לעסוק בנושאי צירוף. בעשרת ימי תשובה (תש''פ), ימי סליחה ורחמים. ימים שבהם מנסים להתחבר לאנשים שלא היה קשר איתם, או שהיה קשר לא טוב. מנסים לאחות קרעים, לשכוח אירועים לא טובים. משתדלים לחבר ולהתחבר. עושים מאמצים עילאיים על מנת למצוא את המכנה המשותף, למרות המפריד והשונה. אנו נמצאים גם בימים בהם הצד הפוליטי והניסיון להרכיב קואליציה מתמשכים חודשים רבים. גם לאחר בחירות חוזרות ומיותרות, אנו עדיין בפני שוקת שבורה. מחפשים את נקודות החיבור בין מפלגות, בין אישים, ובין גוונים שונים של החברה, ובשלב זה לא ברור האם וכיצד יתבצע חיבור זה או אחר.
כאמור, אנו לומדים במשנה ובגמרא היום, כי ניתן לחבר אף מרכיבים שונים במהותם. קדשי בדק הבית אינם אלא ממון גבוה, וקדשי מזבח הם הם הקרבנות אותם מעלים ומקריבים. למרות חוסר התאימות, למרות ההבדלים והמרכיבים השונים, פוסקת המשנה כי ניתן לחברם. חצי שיעור של קדשי בדק הבית ראוי להצטרף לחצי שיעור של קדשי מזבח. הבה נלמד מדינים אלו, גם לחיינו. נאמץ את הכושר והיכולת לחבר קווים הנראים לכאורה מקבילים. נמצא את המכנה המשותף, ותמיד ישנו כזה, ודרכו נוכל להתחבר גם אל השונה מאיתנו.


לע''נ אבי מורי: ר' שמואל ב''ר יוסף, אמי מורתי: שולמית ב''ר יעקב, וחמי: ר' משה ב''ר ישראל פישל ז''ל
תגובות תתקבלנה בברכה ל: rafi.zeberger@gmail.com

תגובות

הוספת תגובה

(לא יפורסם באתר)
תכנות: entry
© כל הזכויות שמורות לפורטל הדף היומי | אודות | צור קשר | הוספת תכנים | רשימת תפוצה | הקדשה | תרומות | תנאי שימוש באתר | מפת האתר